"חדר" המאתיים שבעים ושניים בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ה מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, עקב, פרשה חמישית עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ה בחודש, אומרים את החצי הראשון של פרק קי"ט — מתחילת הפרק, מ"אשרי", עד סיום אותיות למ"ד, המסתיים במילים "רחבה מצותך מאד".
תניא, ממשיכים באגרת הקודש, סימן ז'. השיעור היומי מתחיל בעמוד 222 במילים "והנה שופרי'", ומסתיים בעמוד קי"ב במילה "במקום אחר".
הפתגם היומי הוא ציטוט ממכתב של הרבי הרש"ב. דבר זה נדיר, שכן על פי רוב מובאים ב"היום-יום" ציטוטים של הרבי הריי"צ, שפעמים רבות מביא מאביו; אך כאן זהו ציטוט ישיר שמקורו באגרות-קודש של הרבי הרש"ב.
הרבי הרש"ב כתב זאת בחודש מנחם-אב תרנ"ט. באגרות-קודש מודפס שהמכתב נכתב בכ"א מנחם-אב, אך בציוני הרבי על הפנימיות שב"היום-יום" הוא מציין שהיה זה בכ"ה מנחם-אב — באותו יום עצמו של הפתגם כאן.
על מה מדבר הרבי הרש"ב? על נוסח ה"מי שברך" שלאחר לידת בן, המופיע בסידור, שבו מברכים את האב שיזכה לגדלו "לתורה ולחופה ולמעשים טובים". אצל בת, רבים אינם כוללים באיחול את המילה "לתורה", שכן אישה פטורה מלימוד תורה, ולכן מאחלים לה "לחופה ולמעשים טובים". נראה מה כותב על כך הרבי הרש"ב.
"אדוני אבי מורי ורבי כותב באחד ממכתביו: שמעתי בשם כבוד קדושת אבותינו הקדושים, זכר צדיקים וקדושים לחיי העולם הבא, נשמתם עדן, זכותם יגן עלינו" — הרבי הרש"ב אומר ששמע בשם רבותינו הקדושים, "שגם על בת יש לומר "לתורה, ולחופה ולמעשים טובים"". "החופה והמעשים טובים" ברורים, והתוספת היא שגם אצל בת יש לאחל שתזכה לתורה.
מהי באמת שייכותה של בת לתורה? על כך הוא אומר, "על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י"ז.א')", הגמרא במסכת ברכות שם מדברת על כך שהנשים קיבלו הבטחה טובה וגדולה מאוד מפי הנביא ישעיהו, הקורא להן "נשים שאננות" — ורש"י מפרש נשים שיש להן ביטחון, רגועות. שואלת הגמרא: "נשים במאי זכיין" — במה זוכות הנשים שבזכותו הן מקבלות ברכה גדולה כזו?
והגמרא עונה שלושה דברים, והרבי מביאם בקיצור. "נשים במאי זכיין" — זהו ציטוט שאלת הגמרא. והתשובה: "באקרוי כו'" — בגמרא ההמשך הוא "באקרויי בנייהו לבי כנישתא", היינו שהן מעודדות את בניהן ללכת וללמוד תורה בבית הכנסת אצל הרב.
הקטע הבא הוא "ובאתנוי כו'" — הלשון בגמרא היא "ובאתנויי גברייהו לבי רבנן", היינו שהן מעודדות את בעליהן ושולחות אותם ללמוד תורה בבית מדרשו של הרב. והנקודה השלישית — "ונטרין כו'" — "ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן", היינו שהן מחכות בסבלנות עד שיחזרו הבעלים; וכפי שאומר רש"י, שהן נותנות רשות לבעליהן לנסוע אף לעיר אחרת, ובלבד שילמדו תורה, ומחכות בסבלנות עד שובם.
נמצא שבזכות לימוד התורה של בניהן ובעליהן — הבא בגללן ובזכותן, שהרי הן המעודדות אותם — יש זכות התורה גם לאישה, ולכן מאחלים גם בלידת בת "לתורה". זו הנקודה שאומר הרבי הרש"ב באותו מכתב.
מעניין להוסיף, שבשבת חול-המועד סוכות תשי"א נולדה בת ליהודי, והוא ערך קידוש. הרבי התוועד עם החסידים יחד באותו קידוש, ודיבר על נושא לידת הבת. הרבי אמר שחז"ל אומרים "בת תחילה סימן יפה לבנים".
והרבי מסביר את הרמז שבדבר: מה ההבדל בין בן לבת? עניינם של בנים הוא עבודת השם בטעם ודעת, ואילו עניינה של בת הוא קבלת עול — שכן על אישה נאמר "איזוהי אישה כשרה? העושה רצון בעלה", היינו שהיא מקבלת עליה ורוצה את הנדרש. אומרת הגמרא "בת תחילה" — אם אדם מתחיל את חייו בקבלת עול מלכות שמים, הרי זה "סימן יפה לבנים", שעבודת הטעם ודעת שתבוא אחר כך תהיה בצורה טובה.
לפי זה מובן מדוע בלידת בת מאחלים גם "לתורה, לחופה, למעשים טובים": כי אם יש "בת" — אם יש קבלת עול — כל עבודת ה' תהיה טובה: גם תורה, גם חופה וגם מעשים טובים. יש לאחל את הכול, שכן הכול בא כתוצאה מקבלת עול טובה ומוצלחת.
בכלל ידוע שהרבי עודד מאוד ופעל שיהיה לימוד תורה אצל נשים, ושיוקמו מוסדות חינוך המלמדים תורה לנשים. עניין זה של לימוד תורה לנשים קיבל תנופה גדולה מאוד אצל הרבי, והיסוד לכך הוא העניין שהרבי מביא כאן.