"חדר" המאתיים ושבעים בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ג מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ראה, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ג בחודש, אומרים מפרק ק"ח עד פרק קי"ב כולל.
תניא, ביום הזה מתחילים את האגרת השביעית ב"אגרת הקודש", אגרת ז', המתחילה במילה "אשרינו". השיעור מסתיים בעמוד 222 במילים "ועלו חולין".
הפתגם היומי לקוח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"א מנחם-אב תרצ"ח. המכתב ארוך מאוד, ובו מביא הרבי הריי"צ רשימה — ציטוט מיומן שכתב בשנת הבר-מצווה שלו. הרבי הריי"צ נולד בשנת תר"מ, ובשנת תרנ"ג היה בן שלוש-עשרה, ובאותה שנה כתב רשימה של זיכרונות שונים מאותה תקופה — משנה, שנתיים ושלוש שנים קודם לכן. בין הדברים מסופר שם על מעשה שהיה בחורף תרנ"ב, והוא הפתגם שנקרא עתה מתוכו.
"בחורף תרנ"ב כאשר אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] למד אתי בספר התניא" — אביו של הרבי הריי"צ, הרבי הרש"ב, למד עם בנו, שהיה אז ילד בן שתים-עשרה, בספר התניא.
בפרק ב' בתניא נאמר: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". הרבי הרש"ב הסביר לרבי הריי"צ בשעת לימודם, "הסביר כי הנושאיים בתיבת "ממעל" ובתיבת "ממש" הם הפכים" — שתי המילים "ממעל" ו"ממש" תוכנן הפוך זה מזה.
מדוע? "ממעל תוארו" — כשאומרים "ממעל", הכוונה ל"רוחניות שברוחניות"; המילה "ממעל" באה לבטא שזה גבוה, תכלית הרוחניות, הנשמה. לעומת זאת, "וממש תוארו" — המילה "ממש" באה לתאר "גשמיות שבגשמיות", מלשון ממשות, משהו נמוך, הנמוך ביותר.
לכאורה יש כאן סתירה: מהי הנפש השנית בישראל — "ממעל", תכלית הרוחניות, או "ממש", תכלית הגשמיות? כיצד שני תארים אלו עולים בקנה אחד? "ויבאר" — הרבי הרש"ב ביאר לבנו "כי זהו מעלת נפש השנית" — שדווקא ביטוי מדויק זה בא לבטא את המעלה העצומה שיש לנשמה הנקראת "נפש השנית".
ומהי מעלתה? "שעם היותה רוחניות שברוחניות פועלת בגשמיות שבגשמיות" שאף שהיא רוחניות שברוחניות, ומקורה ושורשה של הנפש נעלה ורוחני מאוד — וזו אכן משמעות המילה "ממעל" — היא פועלת בגשמיות שבגשמיות. אין היא מנותקת מן המציאות ואינה פורחת באוויר, אלא נמצאת בתוך הגוף שהקדוש-ברוך-הוא הלבישה בו, ופועלת בגוף ובגשמיות. כלומר, אף שהיא נעלית מאוד, היא פועלת בהחלט גם למטה מאוד.
בהמשך המכתב מספר הרבי הריי"צ על מלמדו, רבי ניסן, ובביטוי מעניין הוא כותב: "אוהב אני את מורי ומלמדי אהבה רבה". הוא נהג לשתף את מלמדו בחוויותיו, וסיפר לו מה שלמד עמו אביו בחלק זה שבתניא ומה שאמר לו.
אמר לו רבי ניסן: ברצוני להזכיר לך דברים שאמר אביך בשנת תר"נ — שנתיים קודם לכן, כשהיית ילד בן עשר. והוציא לו רשימה, הנחת דברים, שאמר הרבי הרש"ב בהתוועדות בתר"נ. יש שם אריכות שלמה, ותוכן הדברים הנוגע לענייננו הוא, שבהמשך הרשימה כתוב שכאשר למד הצמח-צדק חלק זה שבפרק ב' בתניא, אף הוא התקשה במשמעות המילים "חלק אלוקה ממעל ממש" מאוד ולא מצא הסבר.
כתוב שם שהחליט הצמח צדק לשאול את סבו, אדמו"ר הזקן: מהו הפשט? מהו "ממעל ממש"? השיב לו אדמו"ר הזקן בשתי מילים: "ממעל" — זה רצוא, תנועת הנשמה להתרומם ולעלות למעלה; "ממש" — זו התנועה ההפוכה, תנועת שוב. לאחר מכן הסביר את תוכן הדברים: הקדוש-ברוך-הוא, עצמות המאציל, האציל נשמה מעצמותו, חלק מעצמו — לשם מה? כדי שיהיה רצוא ושוב. זו המטרה בחיים, שיהיה תמיד גם רצוא וגם שוב.
ולסיום, כדאי לציין שבכלל השיחות מציין הרבי את פירוש המילה "ממש", שהיא עצמה כוללת שתי קצוות. פירוש אחד: המילה "ממש" באה להדגיש את עוצמת המשפט הקודם — שכשאומרים על הנשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל", תדע שזה ממש כך; "ממש" בא לומר שזה ממש חלק אלוקה ממעל, ולא תיאור של "אולי" או "דומה" ומשל, אלא ממש כך. פירוש שני, להפך: "ממש" מלשון ממשות וגשמיות — כפי שלמד הרבי הרש"ב עם הרבי הריי"צ.