"חדר" המאתיים שישים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ב במנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ראה, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ב בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ק"ו ופרק ק"ז.
תניא, ביום הזה מסיימים את האגרת השישית באגרת הקודש. השיעור מתחיל בעמוד 220 במילים "והנה אם הודעת", עד סיום אגרת ו' במילה "תיכונני".
הפתגם היומי הוא אמרה קצרה מאוד, המופיעה במקורה במכתב שכתב הרבי הריי"צ בו' מנחם-אב תרצ"ז — מכתב מעניין, קצר וחריף. הרבי הריי"צ כותב אל הנהלת "מכינות ישיבת תומכי תמימים בוורשה", ותוכן המכתב הוא ההיגיינה והניקיון של הבחורים.
קודם כל כותב הרבי הריי"צ, שבאותו זמן הוקם בפולין ארגון בריאות שמטרתו לסייע ליהודים בענייני היגיינה, ושמו "טאז'". הישיבה שאלה את הרבי האם להצטרף לארגון זה, והוא משיב שאכן ראוי שענייני הרפואה יהיו תחת השגחתם. אם אפשר שיהיה הדבר ללא עלות, בחינם — מה טוב; ואף שבדרך כלל אמרו ש"רופא בחינם שווה חינם", במקרה כזה אין בכך בעיה, שכן מדובר בגוף ארגוני. ואם אי אפשר בחינם — אין הכסף צריך לעכב מלהיכנס לעניין זה של היגיינה והשגחה על הניקיון.
הרבי הריי"צ מציין שאביו, הרבי הרש"ב, הדגיש מאוד את עניין הניקיון, וכאן בא הפתגם היומי: "אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] אמר: קודם רחיצת הפה שחרית אין לברך" — כלומר, קודם ששוטפים את הפה בבוקר, בקום האדם משנתו, לא תצא ברכה מפיו כשאינו שטוף. ומוסיף בסוגריים: "מלבד בימי התענית ברכות השחר" — שביום תענית אסור לשטוף את הפה, אך בשאר הימים אין לברך את ברכות השחר קודם רחיצת הפה.
מעניין ההמשך במכתב: הרבי הריי"צ מביא שהרבי הרש"ב אמר למישהו שנדף ריח לא טוב מפיו מפני שלא טיפל בו, שהמלאכים הנוצרים מדברי התורה והתפילה שלו הם מלאכים "מסריחים", וזה היפך הקורבן; שכן על הקורבנות נאמר שצריכים להיות "ריח ניחוח", וכשאדם מתפלל באופן כזה, המלאכים היוצאים אינם ראויים.
לאחר מכן מוסיף הרבי הריי"צ, להשלמה, סיפור קצר. הוא מספר שבשנת תרס"ט, בעת שהיה מנהל ישיבת תומכי תמימים, היה מעשה בתלמיד אחד שנדף מפיו ריח רע. אחד המשגיחים בישיבה אמר לו שילך לרופא שיניים לנקות את שיניו ולטפל בריח הפה, והתלמיד סירב. הודיעו על כך למנהל — הרבי הריי"צ — והוא קרא לו והוכיחו, ואמר לו שהוא חייב ללכת לרופא, והלה סירב. וכך אירע גם בפעם השנייה, שהתלמיד עמד בסירובו.
הרבי הריי"צ סיפר שנהג להיכנס אל אביו, הרבי הרש"ב, אחת לחודש כדי לדווח על הנעשה בישיבה, והרבי הרש"ב היה מתייחס לכל פרטי הדיווח. וכך סיפר לאביו על אודות הבחור שאינו רוצה לשטוף את פיו. על כך כתב הרבי הרש"ב, שכתוב בהלכה בענייני נישואין שיש מומים הכופים את האדם לגרש את אשתו, ואחד מהם הוא ריח הפה, שקשה לחיות עמו וכופים להוציא. ומי שעושה זאת בזדון — שאינו רוצה לטפל בעצמו — אף אם הוא תלמיד חשוב, צריך להוציאו מהישיבה. הרבי הריי"צ הראה זאת לבחור, ומובן שבאותו יום הלך לרופא, טיפל בעניין, והבעיה נפתרה. עד כמה צריך להיזהר בעניין זה.
דבר זה כתוב גם בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, בהלכות הראשונות בסימן ד', שכדי להוציא את השם בקדושה ובטהרה צריך לשטוף את הפה בשחרית.
לסיום כדאי לציין, שפעם אמר הרבי לרב זלמן שמעון דבורקין, שכידוע נהגו התמימים וגם אחרים להתענות ביום שנכנסו לרבי ל"יחידות". אמר הרבי שיכול הרב לומר לבחורים, שביום כזה שמתענים בו מותר לצחצח שיניים ולשטוף את הפה, ואין בכך משום שבירת התענית — שלא כביום תענית רגיל, שבו, כמפורש ב"פדיון", יש להימנע מכך. אלא שביום תענית זה של כניסה ל"יחידות" — כן ישטפו את הפה ויצחצחו שיניים.