"חדר" המאתיים שישים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"א מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י — מתחילים פרשה חדשה.
תהילים, כ"א בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ק"ד ופרק ק"ה.
תניא, ביום הזה מתחילים את האגרת השישית בחלק "אגרת הקודש" שבתניא, מהמילה "זורע". השיעור מסתיים בעמוד 220 במילים "איש אינו כו'".
הפתגם היומי קצר, והוא מתוך מכתב שכתב הרבי הריי"צ בתאריך זה, כ"א מנחם-אב תרצ"ח, חמש שנים קודם לת"ש. המכתב מופנה לחסיד בשם רבי מיכאל יהודה ליב כהן. כנראה החסיד שאל את הרבי הריי"צ במה מתבטאת הדרך הנכונה של חסיד המתעסק בדרכי החסידות, וכיצד היא באה לידי ביטוי; והרבי מדריכו וכותב לו, בציטוט שמתחילת המכתב: "ההתעסקות בדרכי החסידות הוא, אשר גם בהולכו בשוק טרוד בעסקיו".
מדוע הוא הולך בשוק? כי הוא הולך לעשות עסקים, וראשו טרוד בהם. אך הוא חסיד, ולפיכך עליו להיות שונה מאחרים: "יחשוב" — באמצע טרדת עסקיו — "מה הוא יכול לעשות בעד עניני החסידות וטובת החסידים". והיכן יבוא הדבר לידי ביטוי? "וכשהוא פוגש מי שהוא מאנשי השוק מכיריו בעניני מסחר" — כשהוא פוגש בשוק אדם שהוא מכיר, לא חבר מהישיבה ולא היושב לידו בבית הכנסת, אלא מישהו שעושה עמו עסקים — "ידבר על לבו כי יבוא אל שיעורי הלימודים ודברי אלוקים חיים", ומשכנעו לבוא לשיעורי חסידות "או לאיזו התוועדות". זה צריך להיות הדבר המטריד אותך: היכן אני מעורר ומגלה וחושף לעוד יהודי את אורה של החסידות.
בהמשך המכתב כותב הרבי הריי"צ, שאם הוא פוגש מישהו מחבריו, הדיבור צריך להיות כיצד ישתפר הלימוד וכיצד תהיה ההתוועדות חמה יותר — כבר לשדרג. כלומר, כל מפגש, אפילו בשוק, צריך להיות בעניין זה.
לפני הקטע שהרבי מביא בסיום, יש במכתב קטע מעניין נוסף שכותב הרבי הריי"צ לאותו חסיד: "בטח אתה זוכר את אביך" — אביו של החסיד, רבי ברוך שלום הכהן — כיצד היתה התנהגותו כשהיה פוגש מישהו בשוק, שהיה מדבר עמו ראשית כל ומעוררו לרעיונות החסידות. והיה פתגם בין החסידים במוסקבה על אודות אביו: "ברוך שלום עושה חסידים ברחוב ניקולסקה" — הרחוב הראשי במוסקבה, שבו היתה הבורסה. כשהיה הולך לבורסה, הלך אביו ככל הסוחרים, אך בעוד כולם עוסקים בעסקיהם, היה הוא עוסק בתוך כך בחסידות, לקרב עוד יהודי לחסידות וכדומה.
ואז בא הסיום שהרבי מביא בפתגם: "ההתעסקות בדרכי החסידות הוא חובת גברא, מבלי הבדל בין גדול לקטן בידיעת דא"ח". זו חובה אישית: לא די בכך שנחשוב כי השנה ברצוננו להוסיף מכסה של עוד חמישים יהודים בשיעורי חסידות, ואין זה משנה מי יעשה זאת, ובלבד שיתווספו עוד חמישים. אלא זו חובה אישית שלך — מה אתה עושה בעניין. ו"מבלי הבדל בין גדול לקטן בידיעה" — אין זה משנה אם מדובר באדם היודע חסידות הרבה או מעט; אם אתה שייך לחסידים, ה"עסק" שלך צריך להיות כיצד אתה מחזק את ענייני החסידות ומה אתה עושה לטובת החסידים. זהו המסר שתובע כאן הרבי הריי"צ — תביעה גדולה מאוד מכל אחד ואחד.