"חדר" המאתיים שישים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שישי י"ט מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, עקב, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל.
תניא, ממשיכים את אגרת ה' באגרת הקודש. השיעור היומי מתחיל בעמוד 216 במילים "והנה בא אדם", ומסתיים במילים "לאברהם חולה".
בפתגם היומי מתייחס הרבי לסדר התפילה של הנוהגים להניח ארבעה זוגות תפילין. נקדים כמה מילות רקע. הגמרא במסכת מנחות דנה היכן בדיוק מקומן של הפרשיות בתפילין של ראש, ולשון הגמרא היא ש"קדש" ו"והיה כי יביאך" מימין, ו"שמע" ו"והיה אם שמוע" משמאל. מכאן מתחיל דיון בין רש"י, רבנו תם, ולאחר מכן הדעות המיוחסות ל"שימושא רבא" ולרא"ש, כיצד לפרש את דברי הגמרא. הגמרא עצמה מקשה מברייתא הפוכה ומתרצת: כאן לימין המניח, כאן לימין הקורא — ומכאן הדיונים כיצד בדיוק לסדר את הפרשיות.
הדעה הרווחת, שנפסקה להלכה — כך פוסק גם הרמב"ם וכך נוהגים רוב ישראל — היא שמה שיהודי צריך להניח כדי לצאת ידי חובה הוא כפירוש רש"י בגמרא. לפי רש"י, ארבע הפרשיות מונחות בתפילין של ראש כסדר כתיבתן בתורה, מול הקורא. כלומר, אילו היה אדם עומד מול חברו ורואה באופן תיאורטי את הפרשיות המונחות בתוך תפיליו, היה רואה את סדרן כך: הראשונה "קדש", השנייה "והיה כי יביאך", השלישית "שמע" והרביעית "והיה אם שמוע". זה נקרא "כסדרן" מצד הקורא. זו שיטת רש"י.
רבנו תם אף הוא אינו חולק על רש"י בחציין הראשון — שכן נאמר בגמרא "מימין הקורא" — וסובר גם הוא ששתי הפרשיות הראשונות הן "קדש" ואחריה "והיה כי יביאך". אלא שלגבי שתי הפרשיות האחרונות, שנאמר עליהן בגמרא שהן משמאל, טוען רבנו תם שהן חטיבה בפני עצמה ההולכת משמאל לימין: "שמע" בקצה השמאלי ביותר, ו"והיה אם שמוע" מימינה. לפי רבנו תם יוצא המושג "הוויות באמצע" — ש"והיה כי יביאך" ו"והיה אם שמוע" צמודות זו לזו, ובקצוות "קדש" בצד הימני ביותר ו"שמע" בקצה השמאלי ביותר. אלו שיטות רש"י ורבנו תם.
מכאן נוצרו שתי הדעות הנוספות — שימושא רבא ורא"ש. שימושא רבא הוא בדיוק הפוך מרש"י, והרא"ש הפוך בדיוק מרבנו תם. לפי שימושא רבא הכול הולך משמאל לימין: "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע" — הפוך מרש"י. ולפי הרא"ש, בדיוק הפוך מרבנו תם: "קדש", "והיה כי יביאך", אחר כך "והיה אם שמוע" (שכן "הוויות באמצע"), והימנית ביותר "שמע". אלו ארבעת האופנים בתפילין של ראש.
לגבי תפילין של יד, יש בעניין זה הבדל רק בין רש"י לרבנו תם. בתפילין של יד לא שייך בעצם המושג "מימין הקורא" או "משמאל הקורא", שהרי הפרשיות נמצאות בקלף אחד מגולגל בתוך הבית. לפי רש"י הן כתובות כסדרן — לא רק שכתבון כסדרן, שכן גם לפי רבנו תם צריך לכתבן כסדרן, אלא שלפי רש"י הן מונחות בתוך הקלף ממש בסדר "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע". ואילו אם נפתח תפילין של יד דרבנו תם, נראה בעינינו "קדש", "והיה כי יביאך", ואחר כך "והיה אם שמוע" ואחרי זה "שמע" — אלא שבפועל כתבו את "שמע" כסדרו (לפני והיה אם שמוע), השאירו מקום וחזרו לאחור.
אך לגבי שימושא רבא ורא"ש אין הבדל בתפילין של יד: שימושא רבא, ההפוך מרש"י בתפילין של ראש, הוא בשל יד בדיוק כרש"י; והרא"ש, ההפוך מרבנו תם בשל ראש, הוא בשל יד בדיוק כרבנו תם. על פי זה יוצאות ארבע השיטות, וכפי שאמרנו בתחילה, הדעה הרווחת — התפילין שיוצאים בהם ידי חובה ושעליהם מברכים — היא תפילין דרש"י.
לגבי תפילין דרבנו תם, כך היה נהוג בחב"ד במשך שנים רבות, עד תשל"ו: רק לאחר החתונה, או כשהגיעו הבחורים לגיל שמונה-עשרה, התחילו להניח תפילין דרבנו תם. בהרבה מצבים שאלו את הרבי אם יניחו רבנו תם, ולעתים נתן הרבי אישור מיד, ולעתים אמר למשפיע שייתן להם להחליט אם רצונם בכך. הדבר השתנה בפורים תשל"ו, כאשר הרבי דיבר ברבים וביקש שכל מי שמגיע לגיל בר-מצווה יתחיל להניח תפילין דרבנו תם. וכך אכן נוהגים מאז בחב"ד, שכל נער בר-מצווה מניח רש"י ורבנו תם.
לגבי שימושא רבא ורא"ש, זה נשאר כפי שהרבי עצמו סיפר מיד לאחר ההסתלקות, במהלך ימי השבעה של הרבי הריי"צ. הרבי סיפר (מופיע בלקוטי שיחות) שידע שרבותינו נשיאינו הניחו ארבעה זוגות, ושבניו של הצמח צדק הניחו ארבעה זוגות. הרבי מציין שהיו חסידים גדולים שהניחו ארבעה זוגות, אך על עצמו אמר שפחד להיכנס לעניין, עד שקרא לו הרבי הריי"צ ואמר לו: "אני מבקש שתניח ארבעה זוגות תפילין, אקנה זאת עבורך ושיישאר בחשאי" וכשהרבי הדפיס את ההיום יום ביקש את רשותו של הרבי הריי"צ לפרסם את הפתגם שלפנינו "המתפללים בארבעה זוגות תפיליו כך נוהגים".
ומה הסדר עמם? "א) מניחים תפילין של יד ותפילין של ראש של רש"י [שכן לרש"י יש של ראש ושל יד] קודם אמירת פרק "איזהו", ומתפללים בהם עד אחרי "אך צדיקים גו"", כלומר עד סיום "עלינו", "אל תירא" ו"אך צדיקים". כאן סיימנו עם תפילין דרש"י.
עתה, מניחי ארבעה הזוגות עדיין אינם עוברים לרבנו תם, אלא לוקחים תחילה את המקביל לרש"י — החולק עליו — שהוא שימושא רבא, שיטתו שונה בשל ראש אך בשל יד היא כרש"י. לכן מגיעים עתה לשלב שבו מסירים את תפילין של ראש דרש"י, נשארים עם של יד, ומניחים את של ראש דשימושא רבא. ב) "מסירים תש"ר דרש"י, ומניחים - בלא ברכה - תש"ר דשמושא רבא".
ומה עושים כעת, כשעל הראש שימושא רבא ושל היד נשאר כשהיה? "וקוראים שמע גו' עד "אמת"" — קוראים את כל פרשת "שמע ישראל", שכן עם תפילין צריך לקרוא תחילה "שמע ישראל". ומה מוסיפים? "ואומרים מזמורי תהילים כפי שנחלקו לימי החודש" — אומרים את שיעור התהילים היומי. "והמהדרים" — הרוצים להדר יותר — "היו לומדים אותם עם פירוש רש"י ומצודות", היו לומדים את מזמורי התהילים עם רש"י ומצודות בכל יום, את כל שיעור התהילים.
עתה סיימנו את תפילין של ראש דשימושא רבא, ובעצם סיימנו גם עם רש"י, ומורידים את שניהם. ג) עוברים לשלב של רבנו תם: "ג) אחר כך מניחים תפילין דרבנו תם בלא ברכה" — של ראש ושל יד כאחד. מה עושים עמם? "וקוראים "שמע" גו' עד "אמת"" — פרשת "שמע ישראל" — ואת "פרשת "קדש" גו'", "קדש לי כל בכור", "ואת הזכירות שנדפסו בסידור" — שש הזכירות שהדפיס אדמו"ר הזקן בסידור לאחר "קדש". ומה עוד עושים מניחי ארבעה הזוגות? בעודם עם רבנו תם, "ולומדים פרק משניות, כל אחד לפי הבנתו", או — כפי שכתוב כאן — שני סדרים, כל אחד לפי הסדר שהוא לומד.
עתה מגיעים לתפילין דרא"ש, ושוב רק של ראש, בעוד של היד נשאר כרבנו תם. "ד) מסירים תפילין של ראש דרבנו תם, ומניחים תפילין של ראש דרא"ש בלא ברכה". וכעת יש סט חדש: של יד דרבנו תם ושל ראש דרא"ש. "וקוראים "שמע" גו' עד "אמת"" — כקריאת שמע עם תפילין. ומה מוסיפים לומר? "ולומדים פרשה חומש עם פירוש רש"י מפרשת השבוע" — כסדר החומש היומי המוכר לנו בחב"ד: "יום א' פרשה ראשונה, יום ב' פרשה שנייה וכו'" — לומדים אותה עם רבנו תם של יד ורא"ש של ראש. זה סדרם של מניחי ארבעת הזוגות, ומה בדיוק עושים עמם.