"חדר" המאתיים חמישים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שישי י"ב מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ואתחנן, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ב בחודש, מפרק ס"ו עד פרק ס"ח כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את האגרת השלישית בחלק "אגרת הקודש" שבתניא. השיעור היומי מתחיל בעמוד 208 במילים "אהוביי אחיי", עד סיום האגרת במילה "תדרשנו".
הפתגם היומי הופיע בשיחת הרבי הריי"צ בי"ט כסלו תרפ"ט, שהיתה למעשה סעודת "שבע ברכות" של הרבי, ובאותה התוועדות סיפר הרבי הריי"צ את הסיפור הזה.
וכך הוא אומר בפתגם (במקור באידיש): "הרבי - אדמו"ר הזקן - אמר [פתגם] מהמגיד ממעזריטש, משמו של הבעש"ט: "ואהבת לרעך כמוך" הוא פירוש וביאור על "ואהבת את ה' אלוקיך"". במילים אחרות, כאשר יהודי אוהב יהודי אחר, וה"ואהבת לרעך כמוך" מתקיים כראוי, הרי המשמעות הפנימית והעמוקה שלו היא אהבת ה'.
מדוע? כפי שהוא מסביר מיד: "באהבת יהודי אוהבים את הקב"ה, שהרי ביהודי קיים חלק אלוקה ממעל, ומתוך אהבת היהודי, הפנימיות שבו, ממילא אוהבים את הקב"ה" אם יהודי אחד אוהב את חברו לא בגלל מעלותיו החיצוניות — שהרי אם אתה אוהבו בגלל מעלותיו החיצוניות, אין אתה אוהב את היהודי שבו, אלא אוהב אתה את כספו או דברים אחרים — אלא אוהב יהודי מפני שהוא יהודי. ומה מייחד יהודי? מה ההבדל בינו לבין אדם אחר? ליהודי יש "חלק אלוקה ממעל ממש"; יש לו נשמה, החלק האלוקי, שהוא מהותו של היהודי. נמצא, שכשאתה אוהב יהודי, את מי אתה אוהב באמת? את האלוקות שבו, את הקדוש-ברוך-הוא שבו. לפיכך, עומק העניין של "ואהבת לרעך כמוך" נקרא "ואהבת את ה' אלוקיך".
כמה ימים לאחר שאמר הרבי הריי"צ שיחה זו, בנר חמישי חנוכה, כתב מכתב ארוך שבא לבאר את הפתגם בהרחבה. הוא אומר שם שבי"ט כסלו דיברנו על נקודה זו, ומסביר בהרחבה: כשכתוב "רעך", מי הוא "רעך"? יש פסוק "רעך ורע אביך אל תעזוב", ו"רעך" הוא אחד הכינויים לקדוש-ברוך-הוא.
הוא מסביר בהרחבה שיהודי אינו כמו, להבדיל, נכרי. הנכרי, לכל היותר, יכול להכיר ולהרגיש ולהבין את כוחות הטבע — מה שנקרא שם "אלוקים", המצטמצם לטבע. אך יהודי לא רק מאמין בשם ה', אלא מרגיש את שם ה', מרגיש את הלמעלה-מהטבע. אצל יהודי, האלוקות היא "רעך" — היא בפנימיות נפשו. וממילא, כשיהודי מקיים "ואהבת לרעך כמוך", הרי "רעך" בפנימיות — מיהו? הקדוש-ברוך-הוא; אף שבפשט "רעך" הוא חברך.
באחת השיחות אמר הרבי שהדבר מרומז בדברי רש"י בגמרא. ידוע הסיפור המפורסם בגמרא על אותו נכרי שבא להלל וביקש ממנו שילמדו את כל התורה כולה על רגל אחת. מה אמר לו הלל? "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה". וכל המפרשים שואלים: כיצד כל התורה קשורה לעניין "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"? נניח שמצוות שבין אדם לחברו קשורות לכך, אך מה עניין תפילין ומזוזה ושאר מצוות שבין אדם למקום ל"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", עד שייקרא זה כל התורה כולה?
רש"י שם בגמרא מביא שני פירושים: פירוש אחד — ש"רעך" הוא הקדוש-ברוך-הוא, ומביא פסוק לכך, וממילא "ואהבת לרעך כמוך" כולל את כל המצוות שבין אדם למקום; ופירוש שני — ש"רעך" הוא החבר, וממילא כולל את כל המצוות שבין אדם לחברו. נמצא ששני הפירושים בנגלה שברש"י על המילה "רעך" כוללים את מה שאומר כאן הרבי בפתגם — ש"ואהבת לרעך כמוך" בפנימיותו הוא "ואהבת את ה' אלוקיך"; כי כשאוהבים את פנימיותו של יהודי, אוהבים למעשה את הקדוש-ברוך-הוא.