"חדר" המאתיים חמישים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"א מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ואתחנן, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, בי"א בחודש, אומרים מפרק ס' עד פרק ס"ה כולל.
תניא, ביום הזה לומדים את החלק הראשון של האגרת השלישית שבחלק "אגרת הקודש". מתחילים מתחילת האגרת, מהמילה "וילבש", והשיעור מסתיים בעמוד 208, אחרי הסוגריים, במילים "חס ושלום".
בקטע הנוכחי מביא הרבי קטע ממה שאמר הרבי הריי"צ ביום ב' דחג הפסח תרצ"ח. הרבי הריי"צ מספר שם על הפעם הראשונה שנסע אדמו"ר הזקן למזריטש, אל המגיד. וכך הוא אומר: "רבנו הזקן נסע למעזריטש יחד עם אחיו מהרי"ל", הוא רבי יהודה לייב, אחיו של אדמו"ר הזקן.
שני האחים נסעו יחד אל המגיד. מתי היה הדבר? בשנת תקכ"ד. "מהרי"ל נסע בלי רשות ביתו" — "ביתו" הוא כינוי בלשון נקייה לאשתו — "ולכן חזר מדרכו": מהרי"ל לא נשאר שם, מפני שאשתו לא נתנה לו רשות לנסוע, והוא לא ביקש, ולכן חזר ולא נשאר אצל המגיד.
אך אדמו"ר הזקן נסע ברשות ביתו, ולכן נשאר שם זמן ארוך יותר. כמה זמן נשאר? וכך הוא אומר: "ורבינו בא למעזריטש ושהה שם" — אדמו"ר הזקן הגיע למזריטש ושהה שם, התעכב שם. כמה זמן התעכב? באותה נסיעה ראשונה בשנת תקכ"ד, התעכב שם "עד אחרי חג הפסח תקכ"ה". [לא צוין כאן בדיוק מתי בתקכ"ד נסע, אלא שהתעכב עד אחרי פסח תקכ"ה.]
מעניין ציון זמן זה — שהיה עד אחרי חג הפסח — שהרבי כותב כאן ב"היום-יום", ואותו דבר יחזור כשנגיע לפתגם של כ"ב מרחשון, שם יסביר הרבי שוב נקודה זו, שאדמו"ר הזקן נשאר שם עד אחרי חג הפסח תקכ"ה.
אולם מה מעניין כאן? כשמעיינים בשיחה המקורית של הרבי הריי"צ מפסח תרצ"ח, שבה הוא מסיים סיפור זה, מוצאים שהרבי הריי"צ כותב שאדמו"ר הזקן חזר לפני חג הפסח — ולא כפי שהרבי מעתיק משם לכאורה, שהיה זה אחרי חג הפסח.
ולסיכום העניין: הרבי כתב, כידוע, ביאור על הגדה של פסח, שהתפרסם מאוחר יותר מן ה"היום-יום". בהגדה של פסח, תחת הכותרת "בדיקת חמץ", מביא הרבי אמרה מסוימת שאמר אדמו"ר הזקן על המילים "בודקין את החמץ", ושם מספר הרבי בקצרה גם נקודה זו, שאדמו"ר הזקן נסע פעם ראשונה למזריטש. אלא ששם כותב הרבי שחזר לפני חג הפסח — היינו, שבמשנה אחרונה חזר הרבי למה שהיה כתוב במקור לפני. צריך עיון מדוע היה שינוי זה; אך על כל פנים, למעשה חזר לפני חג הפסח.
ומהו סיום הפתגם? "שבועיים היה מסופק אם להשאר שם". אדמו"ר הזקן נסע, וכתוב בפועל שנשאר שם עד אחרי חג הפסח, אך בסיפור מסופר שבמשך שבועיים היו לו ספקות אם להישאר או לא. "והמאמר הראשון ששמע הי' - נחמו נחמו" — המאמר הראשון ששמע מן המגיד היה על המילים "נחמו נחמו עמי". זהו הקשר של הפתגם לימים אלו, שכן זו ההפטרה הנאמרת בשבת ואתחנן, על הפסוק "נחמו נחמו".
"ויש בזה ספק אם הוא המאמר הראשון לבואו" מיד כשהגיע — עוד קודם שהיתה לו התלבטות — כפי הכתוב כאן "המאמר הראשון ששמע היה נחמו נחמו עמי".
לפי זה מובן, שאף שאמרתי קודם שלא ברור מתי הגיע ואין הדבר כתוב כאן — הגיע בתקכ"ד בחודש אב, והמאמר הראשון ששמע היה "נחמו נחמו עמי". והספק הוא: האם הכוונה שזה היה המאמר הראשון ששמע כשהגיע, או המאמר הראשון לאחר השבועיים שבהם החליט להישאר ולהתקשר.
היו שם שבועיים של התלבטות. אחיו חזר מיד, והוא התלבט אם להישאר. לאחר שבועיים, כשהחליט להישאר ולהיות קשור — היינו להיות חסיד וקשור למגיד — שמע את המאמר "נחמו נחמו עמי". והספק הוא אם "נחמו נחמו עמי" נאמר לפני שהחליט להישאר "או הראשון לאחר השבועיים שהחליט להשאר ונתקשר" לאחר שכבר החליט להישאר אצל המגיד.