"חדר" המאתיים חמישים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ט' מנחם-אב ה'תש"ג.
לפתגם כמה חלקים. בחלק הראשון, עוד לפני השיעורים היומיים, מציין הרבי את סדר ההשלמה של תפילת מנחה. שכן ידוע שביום תשעה באב, בשחרית, מיד לאחר קריאת התורה אומרים קינות, ולאחר מכן "אשרי" ו"ובא לציון"; וממילא כל מה שלא אמרו בשחרית משלימים במנחה.
ומהו הסדר במנחה? בתחילת הפתגם כתוב: "במנחה: קריאת שמע" — יש להניח תפילין בזמן מנחה ולומר קריאת שמע בתפילין; "שיר של יום" שלא נאמר בשחרית — יש להשלימו; "אין כאלוקינו" — גם זאת יש להשלים; "וכל השיעורים השייכים לשחרית" — היינו שיעור החומש, שיעור התהילים ושיעור התניא; כל מה שאומרים בכל יום יש להשלים. באשר לשיעור הרמב"ם, ידוע שביום תשעה באב לומדים אותו רק במוצאי היום, בצאת היום לגמרי, ולא במנחה. וממשיך בפתגם: "ואחר כך סדר תפילת מנחה" — לאחר השלמת שיעורי שחרית, סדר תפילת מנחה. זהו הקטע הראשון.
המנהג הבא שהוא מביא: "אין מברכים שעשה לי כל צרכי עד למחר". ידוע שברכה זו שבברכות השחר, "שעשה לי כל צרכי", קשורה לנעילת הנעליים; וכיוון שבתשעה באב יש איסור נעילת הסנדל ואי אפשר לנעול נעליים, ממילא אין מברכים בבוקרו של תשעה באב את ברכת "שעשה לי כל צרכי". כך כתוב בסידור אדמו"ר הזקן, וכן מופיע בכתבי האר"י, שבתשעה באב אין מברכים ברכה זו. ויש בזה אריכות גדולה ב"ספר שדי חמד".
לגבי מוצאי תשעה באב, יש הנוהגים לברך "שעשה לי כל צרכי" בשעה שנועלים את הנעליים במוצאי היום. אך כאן מביא הרבי, על פי הוראת ה"צמח צדק" בשם אדמו"ר הזקן, שאף שנועלים נעליים במוצאי תשעה באב, אין מברכים את ברכת "שעשה לי כל צרכי" עד למחר, מחר בבוקר. כלומר, ביום זה של תשעה באב אין ברכה זו נאמרת בסדר הברכות.
הדבר הבא בפתגם הם השיעורים היומיים.
שיעורים: חומש — ואתחנן, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט' בחודש, מפרק מ"ט עד פרק נ"ד כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים באגרת הקודש את האגרת הראשונה. מתחיל בעמוד 204 במילים "ועתה הפעם", עד סיום האגרת במילה "תורה" וכו'.
בחלק האחרון של הפתגם מביא הרבי את סדר הנהגתו של הרבי הרש"ב ביום תשעה באב. וכך הוא אומר: "אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי]" — הכוונה לאביו של הרבי הריי"צ, הוא הרבי הרש"ב — "היה לומד בכל שנה ושנה בתשעה באב 'איכה רבה' ובגמרא סוגיית רבי יוחנן דפרק 'הניזקין'". בכל שנה היה לומד את כל מדרש "איכה רבה", וכן את הסוגיה שבמסכת גיטין, פרק "הניזקין", המתחילה בדף נ"ה עמוד ב' והלאה — סוגיה שלמה המספרת את סיפורי החורבן.
וממשיך בהנהגת הרבי הרש"ב ביום תשעה באב. במקום אחר מובא הסדר, שהיו מתפללים אצל הרבי הרש"ב תפילת שחרית של תשעה באב בשעה שמונה בבוקר בקירוב, והוא היה אומר את הקינות לאחר מכן, כפי שמזכיר כאן: "בבוקר, אחר אמירת הקינות - שהיה אומרם כולם". מהו הדגש "שהיה אומרם כולם"? מפני שבספר "מורה באצבע" לחיד"א מובא שיש קינות מסוימות שטוב שלא לאומרן, וכנראה יש בזה חילוקי דעות; וכאן מדגיש שהרבי הרש"ב היה אומר את כל הקינות.
כאמור, הסדר היה שמתחילים שחרית בשמונה, והרבי הרש"ב היה אומר את כל הקינות ומסיים בסביבות שתים-עשרה וחצי. וממשיך בפתגם: "היה אומר איכה" — לאחר סיום הקינות היה הרבי הרש"ב אומר ביום את מגילת איכה. אף שהיא מגילה קצרה, לפי המסופר לקח לו הדבר שעה וחצי.
ובסיום הדברים: "היה עולה לתורה למפטיר". ביום תשעה באב קוראים מפטיר גם בבוקר וגם במנחה, וכאן מובא שהרבי הרש"ב היה עולה לתורה למפטיר "ולפעמים הן בשחרית והן במנחה". יש בעניין זה דיונים אם אדם יכול לעלות לתורה פעמיים באותו יום או לא. ברשימות הדברים שנאמרו עם הרבי בסעודות מוצאי יום הכיפורים תשכ"ט יש דיון בכך; חלק מהרביים היו עולים פעמיים באותו יום, והרבי מביא הוכחה מכך שהכהן, כשאין לוי, עולה באותה קריאה אפילו פעמיים, ומביא בשם אחד מגדולי ישראל שהיה כהן ועלה גם לכהן וגם למפטיר. ויש בזה מנהגים שונים. כאן אנו רואים שהרבי הרש"ב היה נוהג לעלות לתורה למפטיר לפעמים בתשעה באב פעמיים — גם מפטיר של הבוקר וגם מפטיר של תפילת המנחה.