"חדר" המאתיים חמישים ושניים בהיכל היום-יום.
יום שישי ה' מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, דברים, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ה' בחודש, אומרים פרק כ"ט עד וכולל פרק ל"ד.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק י"א באגרת התשובה. השיעור היומי מתחיל בעמוד 200 במילים "ומ"ש וחטאתי", עד סיום הפרק במילה המסתיימת "פשעו".
מקורו של הפתגם היומי במאמר חסידות שאמר הרבי הריי"צ, דיבור המתחיל "אני לדודי" תש"ב. כידוע, את המאמרים אמרו רבותינו באידיש, אך בדרך כלל נכתבו המאמרים בלשון הקודש. עם זאת, ישנם מאמרים — בעיקר אצל הרבי הריי"צ — שנכתבו גם ביידיש, בדרך כלל מאמרים שרצה שיהיו מובנים גם לאנשים הפשוטים יותר. גם מאמר זה, הדיבור המתחיל "אני לדודי" תש"ב, מודפס באידיש, ומופיע בספר המאמרים אידיש.
בפרק השני של המאמר מדבר הרבי הריי"צ על חודש אלול, וכותב שאלול הוא חשבון נפש. על מה צריך לעשות חשבון נפש? על העבר — גם אם החסיר משהו ב"עשה טוב", שלא עשה מה שצריך היה לעשות בצד ה"עשה טוב", וגם אם נכשל במשהו מצד "סור מרע"; על כך צריך לעשות חשבון נפש.
בהמשך לכך מביא הרבי הריי"צ אמרה בשם הבעל שם טוב, על המשמעות הפנימית של המושג "סור מרע ועשה טוב" — שמלבד המשמעות הפשוטה יש בו גם משמעות פנימית יותר. וכאמור, הדברים באידיש במקורם. על הפסוק ""סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". פירש הבעש"ט: בכל דבר גשמי מהדברים המותרים ישנו טוב ורע".
מהו החלק הטוב שבדבר ומהו החלק הרע? הרבי הריי"צ מפרט: "הגשמי" — ההנאה הגשמית שאתה מפיק ממנו, התאווה הגשמית שהוא מעורר בך, והשימוש הגשמי-הטכני שבו — "הוא רע, והחיות האלוקי המחיה את הגשמי - הוא טוב" וממילא השימוש הרוחני שאפשר לעשות בו והתועלת לצורך מצוות שאפשר להפיק ממנו — זהו הטוב שבדבר הגשמי.
ומהו "סור מרע ועשה טוב"? נדרש מן היהודי המשתמש בדבר הגשמי שיהיה "סור מרע": אומרים לו — השתמש בדבר הגשמי, אך השתמש בו באופן של "סור מרע". מהו הפירוש? שלא לרצות את התענוג שבגשמי מצד עצמו, מנותק מן הקדושה — אל תרצה תענוג זה; זהו "סור מרע", שתסור מן הרע שבגשמי.
"ועשה טוב" — ובאותו דבר גשמי שאתה משתמש בו, הדגש את ה"עשה טוב" שבו, שתהיה לך ממנו תזונה וסיוע מן החיות האלוקית שבדבר הגשמי. כלומר, אם אדם אוכל, למשל, שלא ירצה את התענוג שבאוכל, אלא את הכוח שהוא נותן לו ללמוד ולהתפלל וכדומה — זהו לחפש את הטוב האלוקי שבדבר. זהו החלק הראשון של הפסוק.
ומהו ההמשך? "בקש שלום ורדפהו". לאחר שהתבאר שהטוב והרע הם שני מבטים שבכל דבר עצמו, בא החלק השני של הפסוק ואומר לנו מהו "בקש שלום ורדפהו". "האדם שהוא 'סור מרע ועשה טוב'" אותו אדם, שהבין את המטרה והחדיר בעצמו את הכיוון שיהיה "סור מרע" ולא ירצה את הגשמי שבדבר, ושיהיה "עשה טוב" וירצה את הרוחני שבדבר "צריך לרדוף ולבקש לעשות שלום בין הגשמי לבין חיות האלוקי שמחייהו" — אומרים לו שעליו לחפש, לרדוף ולרצות לעשות שלום ביניהם. כלומר, כאשר בפועל ממש הוא משתמש בדבר הגשמי למטרה אלוקית, זהו שעושה שלום בין הגשמי לאלוקי, בין החלק הרע לחלק הטוב, ומשתמש בגשמי לדבר אלוקי. זו הנקודה.
בהמשך המאמר מוסיף הרבי הריי"צ עוד משפט, ואומר שזוהי תכלית בריאת האדם; לשם כך ירדה נשמתו לעולם — לעשות את עבודת הבירורים. עבודת הבירורים היא אותו שלום שעושה האדם בין שני החלקים; וכל חשבון הנפש הפנימי בחודש אלול צריך להיות על נקודה זו: עד כמה עשינו בעולם שלום בין הגשמי לרוחני, ועד כמה היתה עבודת הבירורים כפי שצריכה להיות. זו נקודת הפתגם היומי.