"חדר" המאתיים וחמישים בהיכל היום-יום.
יום רביעי ג' מנחם-אב ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, דברים, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ג' בחודש, אומרים מפרק י"ח עד וכולל פרק כ"ב.
תניא, ביום הזה לומדים את כל פרק י"א באגרת התשובה, מתחילת הפרק במילה "ואמנם" עד סיום הפרק בדף ק', המסתיים במילים "לאין קץ".
את הפתגם היומי אמר הרבי הריי"צ בהתוועדות חג הפסח בשנת תרצ"ד. באותה התוועדות סיפר הרבי הריי"צ, שבכל שנה, בסעודת הבוקר של ערב יום הכיפורים, היה אביו — הרבי הרש"ב — מדבר על עניין הקשור לחסידות ולעבודת ה'. בדרך כלל, כך הוא אומר, היה הנושא כיצד תיראה עבודת ערב יום הכיפורים בביאת המשיח.
ומספר, שבאחת ההזדמנויות אמר הרבי הרש"ב, שכאשר יבוא המשיח יהיה כאן בעולם הגשמי, בגלוי, אותו גילוי אלוקי שיש בעולם האצילות — פשוט בגשמיות. בעולם הגשמי יתגלה פרצופו האמיתי של העולם, ותתגלה בו העצמות, גם בזמן וגם במקום; ולכל אחד יהיה שכל אמיתי שבו יוכל להבין כל דבר ולראות במדויק כיצד הוא מצד האמת.
ובהמשך לכך מביא את הפתגם היומי. המקור באידיש, ובתרגום — "משיחות אאמו"ר [הרש"ב]: אז, כשמשיח יבא במהרה בימינו אמן, יתגעגעו לימי הגלות. או אז יחרה מדוע לא עסקו ב'עבודה'. אז כבר יחושו את הכאב הגדול שבהעדר העבודה". כלומר, כאשר יבוא המשיח, נביט אחורנית ונבין כמה עוצמתיים היו ימי הגלות.
"כעת, ימי הגלות - הם ימי העבודה להתכונן לביאת המשיח במהרה בימינו אמן" — מעלת זמן הגלות, כפי שביאר הרבי את הפתגם במשך השנים בהתוועדויות שונות, היא שהיום העבודה היא לבטל את החושך ולבטל את ההעלם וההסתר; ועבודה זו מגלה ומביאה לכאן את עצמותו של הבורא. אין אנו מגלים זאת עתה — הגילוי יהיה לעתיד לבוא — אך הדבר קורה כבר היום: היום אנו מתחברים לעצמותו של הבורא בעבודה זו, אלא שאיננו רואים זאת. וכשיבוא המשיח, נבין כמה עוצמתית היתה עבודה זו, ואז נחשוב מדוע לא פעלנו.
ודווקא מסירות הנפש — כפי שאומר הרבי בשיחה אחרת — העבודה במסירות נפש מתגלה היום; שכן כשיתגלה המשיח, כבר תהיה העבודה בקלות, הכול יהיה באור, ולא תהיה מסירות נפש. היום הוא הזמן.