"חדר" המאתיים ארבעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שני א' מנחם-אב, ראש חודש, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, דברים, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, א' בחודש, היום הראשון — מתחילת התהילים, פרק א' עד סיום פרק ט'.
תניא, ביום הזה מתחילים פרק י' באגרת התשובה, מתחילת הפרק במילה "והנה", והשיעור מסתיים בעמוד 198 במילים "דזמרה כנודע".
מקורו של הפתגם היומי בסיום מאמר חסידות שאמר הרבי הריי"צ ביום השני של חג השבועות תרצ"ט, שהדיבור המתחיל שלו "ועבדי דוד מלך עליהם".
בסיום המאמר מדבר הרבי הריי"צ על ההבדל שבין תלמוד למעשה. הגמרא דנה אם תלמוד גדול או מעשה גדול, והרבי הריי"צ כותב שאמנם תלמוד גדול יותר, אך בכל זאת דווקא המעשה הוא העיקר — כידוע הלשון "סוף מעשה במחשבה תחילה". ולכן הוא מביא שם, שבביאת המשיח תהיה למעשה המצוות מעלה גדולה יותר מן התורה, ומקשר זאת ליהודה ויוסף:
מצד אחד היה יוסף גדול מכל השבטים, גדול אף מיהודה — ולכן נאמר בתורה "ויגש אליו יהודה", שיהודה הוצרך לגשת אל יוסף, לפי שיוסף היה המלך. אף על פי כן, בביאת המשיח תתגלה מעלת יהודה, שהוא מלשון הודאה וביטול. זו הסיבה שהמשיח יהיה דווקא משבט יהודה — שאז תתגלה מעלת יהודה, כמו שכתוב בפסוק "ועבדי דוד מלך עליהם", שהוא הדיבור המתחיל של המאמר, ובו הוא מסיים.
מדוע מתייחס המשיח דווקא לדוד? לפי שעיקר מעלתו של דוד היא הענווה והביטול; דוד המלך קרא לעצמו "עני ואביון". ובהמשך לכל זה מופיע הקטע שממנו לקח הרבי את הפתגם היומי.
וכך כתוב: "מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות". במה מתבטאת גדלותו? "וילמד תורה עם האבות ומשה רבנו ע"ה" — הוא ילמד עם האבות ועם משה רבנו; היינו שיהיה גדול כל כך. ועם כל זה "בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול".
ובמה מתבטאים ענוותו וביטולו למרות גדלותו? בכך שהמשיח "ללמוד גם עם אנשים פשוטים". שכן בפשטות, אדם גדול כל כך, המלמד את אברהם אבינו, ומצד שני יושב ולומד עם יהודים פשוטים ביותר — זו גדלותו.
בשורות האחרונות של המאמר מסיים הרבי הריי"צ, שבביאת המשיח תתגלה דווקא מעלת הפשטות והתמימות של האנשים הפשוטים, האומרים תהילים בתמימות ובפשטות; דווקא מעלתם תבוא לידי ביטוי יותר ממעלת הגדולים והחכמים.