"חדר" התשיעי בהיכל היום-יום, כפי שהרבי הריי"צ מכנה זאת.
יום ראשון כ"ז כסלו, ג' חנוכה, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת מקץ. מכיוון שזה יום ראשון — פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, יום כ"ז בחודש, מפרק ק"כ עד קל"ד.
תניא, מתחילים פרק ג' מ"ועיני" עד המילה "ופחדו".
כידוע, בכל פתגם ב"היום-יום" ציין הרבי לעצמו מאיזה תאריך, מאיזו שיחה ומאיזה מקור הוא נלקח. קיים ספר "היום-יום" עם כתב-ידו של הרבי, וישנם צילומים של זה. בתאריך זה של כ"ז כסלו יש דבר מעניין מאוד: הרבי מציין שהפתגם לקוח משיחה של הרבי הריי"צ שנאמרה בכ"ט כסלו ה'תש"ג — והרי הוא שייך ל"היום-יום" של כ"ז כסלו תש"ג. מהו פירוש הדבר?
ספר "היום-יום", כפי שכבר צוין בהקדמה, יצא לאור לראשונה בחודש ניסן תש"ג. הרבי הריי"צ ביקש מהרבי בחודש כסלו להתחיל לערוך את הספר, והספר יצא לפועל בחודש ניסן. מאחר שיצא רק בניסן, שיבץ הרבי את התאריכים מאוחר יותר, וממילא ביום כ"ז כסלו שיבץ פתגם שנאמר למעשה בכ"ט כסלו של אותה שנה, תש"ג. וכשיודעים את השתלשלות הדברים, אין בכך פלא.
על מה מדובר כאן? הנושא הנידון היום הוא סיפור קצר על המאסר השני של אדמו"ר הזקן. ידוע שאדמו"ר הזקן נאסר במאסר המפורסם בשנת תקנ"ט — מאסר שנמשך נ"ג יום, ואחריו בא י"ט כסלו, שבו פתחנו את לוח ה"היום-יום", חג הגאולה או ראש השנה לחסידות. לאחר מכן, כעבור שנתיים, נאסר אדמו"ר הזקן פעם נוספת בעקבות הלשנה מחודשת. כאן מציין הרבי את ההבדלים שבין ההלשנה והמאסר הראשון (תקנ"ט) לבין ההלשנה והמאסר השני (תקס"א).
נסביר בקצרה במה היה מדובר, ואחר כך נקרא בפנים; הרבי כותב זאת גם בתקציר. ההבדל הבולט היה שבמאסר הראשון היתה הלשנה אישית על הרבי — שהוא מורד במלכות רוסיה, אוסף כספים לשם משלוח לארץ הקודש (שהיתה אז תחת שלטון הטורקים), ומתכנן הפיכה נגד הממשלה הרוסית. מאחר שההלשנה היתה אישית על אדמו"ר הזקן, שהוא מורד במלכות, גם הסכנה עליו היתה גדולה הרבה יותר, שכן המלוכה מתייחסת למי שמורד בה בחריפות רבה. לכן גם, כפי שמסופר, בשעה שלקחוהו למאסר הובילוהו ב"מרכבה השחורה" — מרכבה שבה מובילים רק אנשים הנידונים לגזר-דין מוות — והוא היה אסור ממש בקצה בית הכלא במשך כל אותם ימים.
לעומת זאת, כעבור שנתיים, צמחה שוב הלשנה, אך הפעם היתה מסוג שונה: לא הלשנה על הרבי עצמו, אלא על תורתו — עלילה על תורת החסידות. מה טענו? שמאמרי החסידות שהוא מפרסם וכותב עוסקים רבות במושגי מסירות נפש וביטול, וניסו המלשינים להוכיח לממשלה הרוסית שהוא מוביל קו הסותר את קבלת עול המלכות ואת יישובו של עולם — שאנשים יעבדו ויעסקו במשא ומתן ובמסחר — שהרי לפי דרכו צריך להיות ביטול ומסירות נפש. כלומר, טענו שהוא מנהיג שיטה שאינה מביאה ליישוב העולם; לא נגדו באופן אישי, אלא כאדם המחנך דורות שלמים להנהגה בלתי מסודרת.
ההלשנה הפעם היתה אפוא יותר על תורת החסידות, וההתנגדות היתה גדולה מאוד, מכיוון שתורת החסידות כבר התפשטה מאוד — במיוחד לאחר י"ט כסלו, שנתיים קודם לכן — ולכן היה לדבר משקל רב. וממילא, ההלשנה שהוא מפרסם ומפיץ תורה המנגדת לאורח חיים תקין היתה הלשנה כבדה מאוד על תורת החסידות.
מצד שני, לא הובל הפעם ב"מרכבה השחורה", ולא היה נידון לגזר-דין מוות. אדרבה, בזמן המאסר ישב במקום שנקרא הוועידה החשאית של רוסיה — מקום של דיונים בנושאים אלו — וצורת הישיבה שם לא היתה כשל בית כלא; התנאים היו קלים הרבה יותר מן הפעם הקודמת. קודם כל, לא בא לבדו, אלא יחד עם בנו רבי משה ועם עוד חסיד מסוים. בנו של אדמו"ר הזקן, רבי משה, הצליח לפעול אצל השלטונות: אף שאמרו לו שאינו יכול להיפגש עם אנשים, סוכם שבחדר הסמוך יתקיימו מניין, קריאת התורה ותפילה בציבור, ושייעשו חורים בגג כדי שיוכל לשמוע את התפילות — והסכימו, וכך היה. כלומר, התנאים האישיים היו קלים יותר, שכן צורת ההלשנה היתה שונה.
עתה נקרא ונבין את הכתוב בקטע שלפנינו. הרבי אומר: "במאסר השני של רבנו הזקן בשנת תקס"א", כפי שהזכרנו קודם, "לא היה תפוס במאסר כבד כמו בראשונה, אבל המלשינות היתה כבדה יותר". מדוע היתה ההלשנה כבדה יותר? משום שלהוכיח שהרבי אינו מורד במלכות היה קל יותר, שכן לא היתה לכך שום מציאות בשטח; אך להוכיח ששיטת הלימוד אינה מנגדת לאורח חיים תקין קשה הרבה יותר, שהרי רואים במאמרים ביטויים רבים של ביטול, שהעולם הוא שקר וכו'. קשה הרבה יותר להוכיח לגויים, ללמוד עמם את תכני החסידות ולהסביר להם שאין הם מבינים את העניין — יש כאן קושי גדול הרבה יותר. זה פירוש "המלשינות היתה כבדה יותר", שכן עיקר ההלשנה היה על תורת החסידות, וההתנגדות היתה גדולה מאוד; זו היתה ההתמודדות באותה עת.
"היה תפוס בטייני-סאוועט" — כינויה של הוועידה החשאית של הממשל, שהיתה, כאמור, מקום של ועידות ודיונים, ולא בית כלא כבפעם הקודמת.
ומדוע הכניס הרבי פתגם זה דווקא בתאריך זה, כ"ז כסלו? בסיום הוא אומר: "יום שיצא לחירות היה נר ג' דחנוכה". אדמו"ר הזקן נלקח למאסר בכ"ד תשרי תקס"א, ומכ"ד תשרי עד כ"ז כסלו — חודשיים ושלושה ימים היה תפוס בידיהם. ומאחר שיצא לחירות בנר ג' דחנוכה, הכניס הרבי כאן את הפתגם.
מעניין שבמקומות אחרים בחסידות — כמו בספר "תורת שלום" של הרבי הרש"ב — מצוין במקומות רבים שהגאולה לא היתה בנר ג' דחנוכה, אלא בנר חמישי דחנוכה; היינו, ישנן גרסאות שונות. אחד החסידים שאל את הרבי כיצד מיישבים את הסתירה — האם הגאולה היתה בנר ג' כמצוין כאן בשיחת הרבי הריי"צ, או בנר ה' כמצוין בשיחת הרבי הרש"ב, וכיצד הדברים עולים בקנה אחד. השיב הרבי, ואלו דבריו: "ויש לומר שבשניהם היו ענייני גאולה, גם כפשוטם". כלומר, שני הדברים נכונים; כנראה היו שלבים בשחרור — שלב בנר ג' ושלב בנר ה' — ולכן מקומות מסוימים מציינים כך ומקומות אחרים כך. אין ספק ששניהם נכונים ובשניהם היו ענייני גאולה. זהו סיום ה"היום-יום" היומי.