"חדר" השלישי בהיכל היום-יום.
יום שני כ"א כסלו ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, וישב, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, מפרק ק"ד עד פרק ק"ה.
תניא, לומדים באותו יום את החצי מהקדמת אדמו"ר הזקן, מהמילים "הקדמת המלקט" עד הסיום במילים "בעלה וכו'".
הפתגם שאנו לומדים היום נלקח מהתוועדות של הרבי הריי"צ, שהתוועד לכבוד י"ט כסלו תרפ"ט בעיר ריגה. התוועדות זו נערכה גם לכבוד ה"שבע ברכות" של הרבי — שכידוע, חתונתו היתה בי"ד כסלו תרפ"ט, וזה היה במהלך שבוע ה"שבע ברכות". הרבי הריי"צ התוועד עם החסידים, ומעניין להביא את פתיחת הדברים שאמר הרבי הריי"צ לפני הקטע שאקרא מיד.
בתחילת הדברים אמר הרבי הריי"צ כך (במקור ביידיש, ובתרגום): "שמעו יהודים, מחר לא אדבר עמכם את שאני מדבר עמכם היום, שהדברים ייחקקו בפנימיות הלב". ואז אמר משפט מעניין: "אבא" — כוונתו לאביו, הרבי הרש"ב, שכבר היה זה לאחר הסתלקותו — "ששומע עכשיו את דברי הרב" ("הרב" — הכוונה לאדמו"ר הזקן), "מאל"ף עד ת"ו, מעביר עכשיו את הדברים דרכי". דהיינו, הרבי הריי"צ אומר שמה שהוא עומד לומר עכשיו הם דברים שאביו מעביר דרכו.
ואז בא המשפט שבקטע שהביא הרבי ליום זה (במקור ביידיש, ובתרגום): "יש לשנן משניות בעל-פה, כל אחד לפום שיעורא דיליה" — כל אחד לפי יכולתו. מעניין שביטוי זה, "כל אחד לפום שיעורא דיליה", מופיע בחלק התניא היומי של אותו יום — בהקדמת התניא — שם אומר אדמו"ר הזקן "כל אחד לפום שיעורא דיליה". וממשיך ואומר: "ללכת ברחוב ולשנן משניות, ובזה נזכה לקבל פני משיח". זהו הקטע הראשון.
הקטע השני: "חסידים - סתם חסידים - צריכים ללמוד חסידות ביום שני, ביום חמישי ובשבת". מהם "סתם חסידים"? הכוונה פשוט לחסידים, חסידיו של הרבי. מעניין שבהתוועדות מסוימת בתשי"ב אומר הרבי שיש כל מיני חסידים: יש חסידים הבאים לרבי בתאריכים מיוחדים, בעקבות התעוררות בתאריך מסוים; ו"סתם חסידים" הם אלו הבאים סתם, בלא קשר לתאריך מסוים, אלא מפני שהם מרגישים שייכות וקשר. על כל פנים, "סתם חסידים", חסידיו של הרבי, צריכים ללמוד חסידות ביום שני, ביום חמישי ובשבת. אלו גם הימים שבהם תיקנו לקרוא בתורה, כדי שלא יעברו שלושה ימים בלא לימוד תורה.
הסיום: "תמימים - שעה אחת בכל יום". מיהם "תמימים"? אין הכוונה דווקא ללומדים כעת בישיבה כתמימים — שכן הלומדים בישיבה צריכים ללמוד לפי סדרי הישיבה, ובסדרי "תומכי תמימים" יש בכל יום שלוש שעות חסידות. כאן מדובר על מי שכבר יצאו מהישיבה והקימו בית, אך ממשיכים בהנהגתם בחיי היום-יום כתמימים — הם ממשיכים להיות כלי קודש: שלוחים, שוחטים, רבנים; מה שלמדו כתלמידי הישיבה הם ממשיכים, והם נקראים "תמימים". עליהם אומר שצריכים ללמוד שעה אחת של חסידות בכל יום.
מה הקשר? לכאורה יש כאן שני קטעים: האחד מדבר על לימוד ושינון משניות בעל-פה בכל מקום שהולכים, והשני על לימוד חסידות. לכאורה נראים אלו שני עניינים שונים שנכנסו לאמרה אחת ולקשר אחד. אולי אפשר לצטט שיחה אחרת של הרבי הריי"צ, המופיעה בלקוטי דיבורים, ומתוכה לנסות להבין את הקשר בין שני הקטעים.
באותה שיחה כותב הרבי הריי"צ, שהעולם טועה וסבור שעבודת השם היא כאשר אדם טובל כל יום במקווה, מתפלל חמש-שש שעות בחיות, ואחר כך צם ולומד כל היום תורה הרבה — זו עבודת השם. אומר הרבי הריי"צ: העולם טועה. עבודת השם היא כשיהודי הולך ברחוב, שעל האבן שהוא דורך עליה יהיה מורגש שיהודי הולך עליה עכשיו; כשיהודי הולך ברחוב, האוויר צריך להיות נקי וטהור יותר, והעולם צריך להיות מואר. וכיצד זוכים לכך? כמובן צריך ללמוד חסידות, להתפלל באריכות ולעקור את המידות הרעות — כל זה כדי שבסופו של דבר יהיה ניכר ומורגש בעולם האור של החסידות.
עתה הקשר בין שני הקטעים ניכר: בחלק הראשון מדובר שצריך ללכת ברחוב באופן שיחדור בעולם אור החסידות; וכדי להצליח בכך צריך כמובן ללמוד חסידות, והיא הפועלת על האדם להצליח בכך. כל העניין הזה, ללכת ברחוב ולשנן משניות, הוא פתגם המופיע ב"היום-יום" חמש פעמים בחמישה ימים שונים; זו הפעם הראשונה, ויופיע עוד ארבע פעמים במהלך הספר. הדבר קשור ונוגע גם לקו העיקרי שהרבי הדגיש מאוד לאורך כל השנים ותובע מאיתנו תמיד — עשיית "דירה בתחתונים", לפעול בעולם ולעשותו דירה לו יתברך. וחלק מהאופנים כיצד עושים זאת: כשאתה הולך ברחוב ואומר בעל-פה דברי תורה כל הזמן, אתה מזכך את העולם, את האוויר ואת הסביבה שבה אתה נמצא. זו המטרה העיקרית שמעביר לנו הפתגם הזה.