"חדר" השלוש מאות שמונים ושניים בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ז כסלו ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, וישב, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ז בחודש, אומרים פרק פ"ג עד וכולל פרק פ"ז.
תניא, ממשיכים בקונטרס אחרון. ביום הזה לומדים את כל הקטע השמיני שבקונטרס אחרון, המתחיל בעמוד 322 במילים "הנה לא טובה השמועה" — שם מתחילה האגרת — ומסתיים בעמוד 324 במילים "וכו' ודי למבין".
הקטע שנראה היום הוא קטע מתוך רשימה שכתב הרבי הריי"צ בחורף שנת תרצ"ח. רשימה זו כבר הזכרנו כמה וכמה פעמים במהלך פתגמי ה"היום-יום"; היא רשימה מיוחדת שיש בה שלושים פרקים המבארים את עניין התפילה והחסידות, וכיום היא מודפסת כחוברת בפני עצמה ונקראת "קונטרס תורת החסידות" של הרבי הריי"צ. מן הקונטרס הזה כבר היו לנו כמה וכמה פתגמים בחודש מרחשוון וגם בחודש זה, וגם הפתגם הנוכחי מופיע באותה רשימה.
בפתגם, כפי שנראה מיד בפירוט, מפרט הרבי הריי"צ שלושה עניינים שתורת חסידות חב"ד פועלת בנפש האדם, בשלושה פרמטרים: מה היא פועלת במוח, מה היא פועלת בלב, ומה היא פועלת בהדרכה המעשית — בגישתו המעשית של כל אחד לחיים. ברשימה שבקונטרס נכתב הדבר בהרחבה גדולה, עם דוגמאות והמחשות וכו', וכאן הוא כתוב בתמציתיות ובקיצור, גם כהכנה ליציאת כסלו, ראש השנה לחסידות.
נקרא את לשון הפתגם: "חסידות חב"ד פותחת שערי היכלי חכמה ובינה" — לימוד תורת חב"ד פותח אצל האדם את היכל החוכמה והבינה. ומהי המשמעות בכך? "לידע ולהכיר את מי שאמר והיה העולם" — "מי שאמר והיה העולם" הוא כינוי לקדוש-ברוך-הוא — לידע ולהכיר אותו, שכל קיום העולם הוא מפני שיש "מי שאמר והיה העולם", ולהכירו בהשגה שכלית.
כפי שאומר שם ברשימה, שהדוגמאות והמשלים שבחסידות הם ברמה כזו, שגם אנשים קטני-השגה, שאינם חכמים כל כך, יוכלו לקלוט, להבין ולהמחיש, עד שהדבר יהיה אצלם ברור מאוד. כפי שהוא מפרט שם, החסידות בנויה ממש בשלבים, ומעלה את הלומד שלב אחר שלב, כדי שיוכל להגיע להכרה הראשונה והטובה. זהו השלב הראשון — מה שתורת חב"ד עושה למוח.
אחר כך הוא עובר לחלק השני: "מעוררת רגשי הלב להתפעל באותה מדה שבלב המחויבת מההשכלה הזו" — ממה שהתבונן והבין. יש התבוננויות שהרגש המתאים להתעורר בהן הוא רגש של התפעלות, ויש רגש של אהבה, יש רגש של יראה, ויש רגש של החלטה תקיפה לעשות את מה שהקדוש-ברוך-הוא אומר — רגשות שונים העשויים להתעורר כתוצאה מן התוכן שבו התבונן. תורת החסידות גורמת לאדם לעורר את הרגש הזה, שהרגש המתחייב ממה שלמד אכן יתעורר באופן הנכון.
ועתה עובר לשלב השלישי: "ומורה דרך" — תורת חב"ד מלמדת ונותנת הדרכה, "אשר כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה" — כל יהודי, יהיה מה שתהיה דרגתו, לפי הרמה האישית שלו — "יכול לגשת אל הקודש". כל אחד יכול לגשת; אין אחד שיאמר "זה אינו שייך אליי, זה עמוק מדי, זה גבוה מדי". החסידות מורידה זאת גם לאנשים קטני-השגה, שיוכל כל אחד לגשת אל הקודש — להבין, להשיג ולהתפעל — "לעבוד את הוי' במוחו ולבו", שגם מוחו וגם ליבו יהיו מלאים בצורה נכונה. זהו השלב השלישי: לתת לכל יהודי את היכולת לעשות זאת ברמה שלו, ואין הדבר ייחודי לאנשים גבוהים מאוד דווקא.
הדבר תואם בהמשך לפתגם שקראנו ביום הקודם, ט"ז כסלו, שבו מדובר מהי שיטת חב"ד. למדנו שם את הנקודה ששיטת חב"ד היא שליטת המוח על הלב, והיום מפרט הרבי הריי"צ מה עושה תורת חב"ד — כיצד היא מכניסה זאת ממש במוח, בלב ובהדרכה המעשית — וכל זה יחד מחבר אותנו בצורה פנימית לתורת החסידות, כשאנו מתקרבים לראש השנה לחסידות.
וזה גם בהמשך לחיבור שאנו עושים בין הפתגמים לבין סיום ספר הרמב"ם, ההלכות האחרונות שבהלכות מלכים. ראינו את הקשר גם בפתגם הקודם, ואותו קשר גם היום: בהלכות מלכים מדבר הרמב"ם על כך שהמלך הוא "לב כל קהל ישראל". דבר זה קשור לפתגם הנוכחי — לעורר את ליבו של כל יהודי, שיוכל לעבוד את השם בליבו ולעורר את ליבו. זהו אותו תוכן כמו בפתגם הקודם, והקשר לאותו חלק אחרון בספר הרמב"ם.