"חדר" השלוש מאות שבעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ח' כסלו ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, וישלח, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ח' בחודש, אומרים מפרק מ"ד עד פרק מ"ח כולל.
תניא, ממשיכים בקונטרס אחרון. אנו נמצאים עדיין בקטע הרביעי של קונטרס אחרון, והיום בחלק השמיני, המתחיל בעמוד 314 במילים "אחלה וים", ומסתיים בעמוד ק"נ במילים "בכהאי גוונא".
הפתגם היומי הוא ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ח טבת תש"א. תוכן המכתב מופנה לחסיד שדיווח לרבי שסייע לחסיד אחר להתקבל לארגון השוחטים, והרבי הריי"צ אומר לו שהוא שמח מאוד לשמוע זאת. הרבי הריי"צ מוסיף ומבקש ממנו, בביטויי חיבה מרובים, על חסיד מסוים נוסף: שיעשה טובה ויכניס גם אותו לארגון השוחטים.
ותוך כדי דיבורו על המעלה הגדולה שבסיוע לזולת, אומר לו הרבי הריי"צ, שהקדוש-ברוך-הוא שולח נשמה לעולם הזה כדי לעשות טובה ליהודי אחר — בגשמיות, ברוחניות, או טובה המשולבת בשתיהן יחד — ואין לשער את גודל השמחה של המשלח, הקדוש-ברוך-הוא, כשהיהודי מקיים את שליחותו.
בהמשך מופיע הקטע שמצטט הרבי בפתגם היומי. המקור ביידיש, ונתרגמו: "אדם צריך להיות תמיד נלהב מכך - כשמתבונן מה גדולים חסדי הבורא ברוך הוא" — כשיהודי מתבונן מה גודל חסדיו של הקדוש-ברוך-הוא.
וממשיך: "שקטן שבקטנים מן האדם" — שזו למעשה הגדרתו של האדם כאן בעולם הזה — "יכול לגרום נחת רוח גדול" — יכול הקטן הזה לגרום נחת רוח גדולה — "לגדול שבגדולים".
ומיהו הגדול שבגדולים? הקדוש-ברוך-הוא. והיכן אנו רואים שמכנים את הקדוש-ברוך-הוא "גדול שבגדולים"? כמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר" — אי אפשר כלל לשער ולהעריך את גדולתו, והוא גדול הגדולים.
אדם צריך להתבונן בעובדה זו, שביכולתו לעשות נחת רוח לקדוש-ברוך-הוא — וכאן מדובר על עשיית נחת רוח על ידי סיוע לזולת בעילוי מעלותיו. נחת רוח זו, שאדם מתבונן שביכולתו לעשותה, "צריכה לגרום שאדם יהיה תמיד נלהב" — שיהיה תמיד בהתרגשות ובהתלהבות.
"ולעשות זאת בלב ונפש חפצה" — שתמיד תעשה את העבודה הנדרשת ממך בלב, ברגש, ברצון ובגישה חיובית, שכן זכות עצומה היא שביכולתך לפעול נחת רוח עצומה לקדוש-ברוך-הוא.