ה׳ כסלו

"חדר" השלוש מאות ושבעים בהיכל היום-יום.

יום חמישי ה' כסלו ה'תש"ד.

שיעורים: חומש, ויצא, חמישי, עם פירוש רש"י.

תהילים, ה' בחודש, אומרים מפרק כ"ט עד פרק ל"ד כולל.

תניא, ממשיכים ביום הזה ללמוד את קונטרס אחרון. אנו נמצאים בקטע הרביעי שבקונטרס אחרון, שהוא החלק החמישי, המתחיל בעמוד 312 במילים "אבל דוקא", ומסתיים באותו עמוד 312 במילה "שם".

הפתגם היומי מתייחס לפסוק מפרשת השבוע ומסבירו. מקור הפתגם במאמר חסידות של הרבי הריי"צ שאמרו בשנת תר"צ, והדיבור-המתחיל שלו הוא "מים רבים". הרבי הריי"צ אמר מאמר זה בעת ביקורו הראשון בארצות-הברית, בשיקגו.

במאמר מדובר על מעלת התפילה. הוא מביא שהזוהר אומר שהסולם רומז לתפילה, ואומר דבר מעניין מאוד: ישנם שני דברים המחברים בין הרצפה לתקרה — עמוד וסולם — ומה ההבדל ביניהם? העמוד אמנם מחבר בין הרצפה לתקרה, אך אינו מאפשר לעלות לתקרה, שכן הוא חלק ואי אפשר לטפס עליו; ואילו הסולם מחבר בין הרצפה לתקרה, אך יש בו שליבות, והוא נותן את האפשרות לעלות.

מטעם זה נמשלה התפילה דווקא לסולם, שכן גם בתפילה יש שלבים, וכל שלב בה הוא התקדמות שמטרתה להביא את האדם לידי התבטלות לקדוש-ברוך-הוא, וכל קטע בתפילה הוא עוד שלב ועוד שלב בעניין זה.

במאמר מפרט הרבי הריי"צ את כל השלבים. השליבה הראשונה היא "מודה אני", או "הודו לה' כי טוב" שבתחילת התפילה — ההודאה והביטול הראשוני. אף שעדיין אין לו השגה, מתחיל האדם בשלב הראשון ומחליט להתמסר לקדוש-ברוך-הוא. אחר כך הוא עובר ל"ברוך שאמר", לפסוקי דזמרה, לברכות קריאת שמע — וכל השלבים הללו מחזקים באדם ביטחון בקדוש-ברוך-הוא שייתן לו את צרכיו בכבוד ובפרנסה וכו', עד תפילת שמונה-עשרה, שהיא השלב העליון ביותר, שבו הוא עומד לפני המלך.

ואז הוא מסכם את הדברים, והרבי מביא כאן בפתגם היומי את הסיכום המופיע באותו מאמר. הוא פותח: "והנה סולם מוצב ארצה" — הפסוק שבפרשת השבוע, שיעקב אבינו רואה בחלום סולם. מהו עניין הסולם? התפילה היא סולם ההתקשרות של הנשמה באלוקות — הקשר של הנשמה כפי שהיא בגוף להתקשר לקדוש-ברוך-הוא, וזה מרומז בסולם.

ומהו הדגש שבפסוק "מוצב ארצה", והרי בהמשך כתוב "וראשו מגיע השמימה"? "מוצב ארצה" הוא השליבה הראשונה של הסולם, הנמצאת ממש ברצפה, ותוכנה — שהתחלת התפילה היא בהודאה בלבד. כשהאדם מתחיל את התפילה, עדיין אינו משיג דבר ולא התבונן בכלום, אלא אומר "הודו לה'" — אני מודה ומבטל את דעתי; זו החלטה ראשונית. זו השליבה הראשונה.

ואילו "וראשו מגיע השמימה" — ראש הסולם, כשהאדם מגיע לשלבים העליונים ביותר עד תפילת שמונה-עשרה, זהו הראש המגיע השמימה. מהו "השמימה"? מבחינת הביטול העצמי — ביטול בעצם, ולא רק ביטול חיצוני וטכני. הביטול הראשוני הוא: ייתכן שבתוך תוכי יש לי ספקות, אך אני מסכים לדבריך; ואילו הביטול העצמי הוא כשהדבר חדר לכל פנימיותו של האדם, והוא באמת מרגיש ומחובר לבורא באופן שהוא אפס מוחלט. זו הדרגה שבשליבה העליונה ביותר.

וכיצד עוברים מן הראשונה, מ"ארצה", ל"שמימה"? אין קפיצה מהירה, אלא מגיעים לכך על ידי הקדמת ההשגה וההבנה. כדי להגיע לשליבה העליונה יש שלבים בדרך, שבהם מתבונן האדם בגדולת ה' ובהשגחה האלוקית וכו' — והיכן הדבר מפורט? בפסוקי דזמרה, בברכות קריאת שמע ובקריאת שמע; אלו הן השליבות שבאמצע. ולאחר מכן מגיעים אל הגבוה ביותר, לתפילת שמונה-עשרה, המגעת השמימה. זהו עניינה של התפילה.