"חדר" השלוש מאות שישים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ד' כסלו ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, ויצא, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ד' בחודש, אומרים מפרק כ"ג עד פרק כ"ח כולל.
תניא, ממשיכים בקונטרס אחרון, בקטע הרביעי — והשיעור היומי הוא החלק הרביעי שבו. מתחילים בעמוד 156 במילים "משא"כ [מה שאין כן]", ומסתיים בעמוד 312 במילים "הלומד הסוד".
הפתגם היומי הוא מנהג קצר שנוהגים בעת נטילת מים אחרונים, לפני ברכת המזון. בשולחן ערוך, סימן ק"פ סעיף א', כתוב שבמים אחרונים צריך ליטול עד הפרק השני של האצבעות. המשנה ברורה כותב על כך, שיש הנוהגים לשים רק טיפות על ראשי האצבעות, ומביע התנגדות לכך שאין הדבר מוצא חן בעיניו. יש אומרים שכמות המים שממנה שופכים על האצבעות צריכה להיות לפחות רביעית מים.
לאחר שהובאו הדעות בהלכה, יש בחיד"א — אחד המקובלים — הכותב להפך: שנכון מאוד למעט במים אחרונים, לפי שהם הולכים לחיצונים, ואין לתת להם שפע אלא מעט.
כאן ברצוני לציין כיצד נוהגים אצלנו, וכך נוהגים גם במקומות נוספים, כמנהג המקובלים. אקרא את לשון החלק הראשון: "למים אחרונים נוטלים קצה האצבעות" — שאין נוהגים אצלנו ליטול עד הפרק השני של האצבעות, אף שכך כתוב בהלכה, אלא בפועל נוטלים רק את קצה האצבעות.
ויש עוד המשך למנהג: "ומעבירם על השפתים בעודם לחים" — לאחר שהאצבעות נטלו עליהן מעט מים, מעבירים אותן, בעודן לחות, על השפתיים, ומרטיבים אותן, ובכך מנקים גם את החלק הזה של הפה.
מעניין לציין שבשולחן ערוך אין נקודה זו מוזכרת. בשולחן ערוך כתוב שצריך ליטול מים אחרונים — כמדומני מחשש מלח סדומית שהיה פעם — אך עניין העברת האצבעות על השפתיים אינו מופיע בו. היכן כן מופיע הדבר? בגמרא. יש בגמרא סיפור ידוע, שממנו אומרת הגמרא ש"מים אחרונים הרגו את הנפש": סיפור על אותו אדם, שמאחר שהביאו סימן שאכל עדשים, רצו להוכיח מכך שהוא זה שביצע מעשה מסוים [שהאישה תחזיר את החוב]; בפועל לא היה הדבר נכון, ובסופו של דבר נגרם רצח מן הסיפור. מכאן מביאה הגמרא כמה צריך למעט במים אחרונים.
רש"י במקום מבאר כיצד ידעו שאותו אדם לא נטל מים אחרונים: דרך הנוטלים ידיהם לקנח את השפם בידיים הרטובות; אילו נהג כך, היה פיו נקי ולא היו יודעים מה אכל. הרי זה המקור הנראה ברש"י למנהג, אף שבשולחן ערוך אין הדבר כתוב.
יש אף הטוענים נגד מנהג זה, באומרם שהרי מים אחרונים הם מים שיש בהם רוח רעה, וכיצד מעבירים אותם על הפה? אך כתוב על כך שאין הדבר קשור: אילו מים יש עליהם רוח רעה? המים הנוטפים מן הידיים אל הכלי השני — שם יש רוח רעה; אבל המים שנשארו על האצבעות אין בהם רוח רעה, ולכן כשמנקים בהם את השפתיים אין בכך שום בעיה, והדבר בסדר גמור. וזה בעצם הכתוב כאן — מהו מנהגנו בעת נטילת מים אחרונים.