"חדר" המאה שבעים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"א אב, ל"ה לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בחוקותי, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"א בחודש, אומרים מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, אנו נמצאים בפרק מ"ט. השיעור היומי בעמוד ע', מהמילים "והנה כאשר", ומסתיים במילים "בדברי תורה".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ב אדר ראשון תרצ"ח. חסיד אחד כתב לרבי הריי"צ מכתב שתוכנו נפילת רוח וייאוש רב — ששום דבר אינו זז ושום דבר אינו נעשה — ומלא טענות על זה ועל זה.
הרבי הריי"צ כותב לו מכתב קצר מאוד. הוא אומר לו שהוא ראוי לתוכחה מרובה על העניין, שכן גישה כזו רק מקלקלת ואינה מועילה כלום. ואז הוא כותב לו את הפתגם הזה, ולאחריו יש סיום קטן במכתב.
מה הוא כותב לו? המכתב כתוב באידיש, ותרגומו המילולי קשה מעט. בתרגום התוכני יש כמה אופנים להבין את הדברים: אופן אחד — "אין אצל מי להתנער מאחריות"; ובאופן אחר — "אין אצל מי להתפנק, אין אצל מי להתלונן, ואין טעם להתלונן". זו משמעות המשפט, וכל האופנים נכונים; יש כמה מתרגמים, וכל אחד מתרגם באופן שונה, אך תוכן העניין הוא: אתה, הכותב, מתלונן ושרוי בנפילת רוח, ולטענתך אף אחד אינו עושה.
"אין אצל מי "להתפנק". צריך להתייגע. בסבלנות וקירוב הדעת אפשר, בעזה"י, ליישב הכל" — כשאדם נוהג בסבלנות ובקירוב הדעת, יצליח בעזרת השם לפעול את הכול.
"בביטול הזולת והגבהת עצמו מפסידים, חלילה, הכל" — כשהולכים בדרך זו, שאדם מבטל את הזולת ומגביה את עצמו, כמו אותו כותב האומר "זה אינו עושה וזה אינו עושה, וכל הסביבה אינה בסדר" — מפסידים הכול.
הנקודה, כפי שמסיים הרבי הריי"צ במכתב, היא: "ימעט באנחות" — תפסיק להיאנח, "וירבה בעבודה" — עשה ועבוד, "וידע כי אם אין אני לי מי לי". עליך לעשות בלא לשלוח תלונות ובלא להאשים איש; אתה נמצא ברחוב — פְּעל ועֲשֵׂה.