היום נמשיך את המכתב, שהוא הפתיחה שהרבי קבע לספר היום-יום. הפתיחה היא במכתב שכתב הרבי הרש"ב, תחילה אתן קצת רקע למכתב, ואז נקרא אותו מבפנים. בשנה מסוימת, בתרנ"ב, לא שהה הרבי הרש"ב במקומו הקבוע, לא היה בלובביץ'. הרבי הרש"ב היה צריך לנסוע לענייני הכלל, למוסקבה, והחסידים היו רגילים שהרבי נמצא בי"ט כסלו, חג הגאולה, עם החסידים בלובביץ', והפעם הרבי לא היה. אז הרבי הרש"ב רצה לתת לחסידים נתינת כוח מיוחדת, ושלח להם מכתב ממוסקבה ללובביץ', כמה ימים לפני י"ט כסלו, בט"ז כסלו, ובמכתב הוא מסביר להם מה זה י"ט כסלו. דהיינו, הייתה התוועדות מראש במכתב, ואת תוכן המכתב הזה השארנו אחרון ממש, ציטוט עם כמה דילוגים, והרבי בחר להביא את המכתב הזה כפתיח.
נקדים, שהמכתב הזה עורר בזמנו התרגשות מאוד גדולה. הוא נשלח לכל קיבוצי החסידים בכל רחבי רוסיה, וחסידים קיבלו את זה. הדואר איטי באותם ימים, והיו מקומות שהמכתב הזה הגיע אליהם רק בחודש שבט, לא בכסלו. יש תיאורים במכתבים של הרבי הקודם, איך המכתב התקבל, והוא מביא דוגמאות מכמה מקומות, בפטרבורג, בווילנה, בקרמנצ'וג, בבריסק. הוא מתאר איך חסידים קיבלו את זה חודשיים אחרי כן, והיו כאלה שעשו בחודש שבט שלושה ימי התוועדויות רק לכבוד זה שקיבלו את המכתב הזה, ואמרו: עכשיו קיבלנו אותו, עכשיו נעשה מזה עניין. זה מכתב שעורר התרגשות מאוד גדולה, ומספר לנו את המשמעות של היום הזה של י"ט כסלו.
נראה את לשון המכתב כפי שהרבי מביא אותו. המכתב פונה לרבי הקודם, כיון שהרבי הרש"ב כתב אותו לבנו. לכן בפתיחת המכתב, שאותה הרבי לא מצטט לנו, כתוב "בני שיחיה", כך זה מתחיל. המכתב פותח "בני שיחיה תתאספו בי"ט כסלו". הרבי דילג על המילים הראשונות, אפילו על האות ב' מהמילה "בהתחיל" י"ט כסלו, שזה היום שעליו הוא מדבר. י"ט כסלו, החג אשר פדה בשלום נפשנו. גם פה יש דילוג של כמה מילים מהמכתב המקורי, ועובר ישר להסביר: י"ט כסלו, החג אשר פדה בשלום נפשנו.
גם במשפט הזה יש חידוש מסוים, כי הרבי אדמו"ר הזקן בעצמו, כשיצא ממעצר, מתאר במכתב שכתב, שכשקיבל את בשורת הגאולה, כשאמר את פרק נ"ה בתהילים, הגיע לפסוק פדה בשלום נפשי, אז קיבל את הבשורה. אבל הלשון הייתה, פדה בשלום נפשי. הרבי עכשיו פה הופך את העניין הזה לכלל החסידים, אשר פדה בשלום נפשנו, דהיינו כולנו, כל עם ישראל, כל החסידים. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שהנפש שלנו נפדתה על ידי הגאולה הזו.
ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא יום שניתן לנו אור וחיות נפשנו. והרבי בשיחותיו מדגיש את הלשון שהרבי בחר, "אור וחיות", אומר: חסידות לא חידשה שום דבר ביהדות, חסידות דומה לאור או חיות. מה זה אור? למשל כשיש חדר חשוך, אני מדליק את האור, אני לא מוסיף פריטים לחדר, כל הפריטים שהיו נשארים, סך הכול אני מאיר את החדר, ועכשיו אני רואה מה קורה פה. חסידות לא הוסיפה עוד משהו, היא סך הכול האירה את מה שכבר קיים. אותו דבר חיות. אילו אדם בר מינן, יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, הוא שלם, אבל הוא לא חי. כשיש לו חיות לא התווסף לו עוד איבר, אלא כל הרמ"ח איברים והשס"ה גידים שהיו בו התחילו לחיות. זו חסידות, זה אור וחיות. שני הביטויים הללו מדגישים שזה לא בא להוסיף משהו נוסף, אלא פשוט להאיר את הקיים.
היום הזה הוא ראש השנה לדברי אלוקים חיים. פה יש חידוש מעניין מאוד. במקור, כשהרבי הרש"ב כתב את המכתב, היו פה עוד שלוש מילים, והרבי השמיט אותן ושינה את המשמעות לגמרי. במקור הרבי הרש"ב כתב: "וקרוב הדבר אשר היום הזה הוא ראש השנה". זאת אומרת, הרבי הרש"ב כתב את זה בסגנון של הסתייגות מסוימת, קרוב הדבר לומר שי"ט כסלו הוא ראש השנה. הרבי במכתב מוריד את שלוש המילים "וקרוב הדבר אשר", ואפילו לא מסמן פה שיש שלוש נקודות של השמטה. הוא כותב את זה ברצף: "היום הזה הוא ראש השנה לדברי אלוקים חיים", בצורה ברורה וחד משמעית. י"ט כסלו הוא ראש השנה.
אפשר להבין את זה גם על יסוד סיפור מעניין שהיה בין הרבי הקודם לאביו, לרבי הרש"ב, שפעם הרבי הקודם חזר לפני חמיו מאמר חסידות ששמע מאבא. כשחזר לאבא, אמר לו אבא: תגיד לי מה אמרת? תגיד לי איך אתה חוזר? אז הוא חזר עבור אבא שלו, מילה במילה, מה שאמר. אז הרבי, אבא שלו, אמר לו: "אתה חזרת מאמר שכשאני אמרתי שם קטע מסוים, אמרתי את זה בסגנון של בדרך אפשר, בדרך אולי. אני שומע שאתה אומר את זה בצורה החלטית". אז הוא אמר: "אבא, מה שאצלך זה אולי, אצלי זה נהיה ודאי". על דרך זה גם פה, הרבי הרש"ב כתב "קרוב הדבר לומר", והרבי כתב את זה בצורה החלטית, שהיום הזה הוא ראש השנה לדברי אלוקים חיים. זה ראש השנה, זה היום. מי שכתב את המכתב הוא הרבי הרש"ב, אבל את המילים "קרוב הדבר" הרבי הוריד.
"היום הזה הוא ראש השנה לדברי אלוקים חיים, אשר הנחילנו אבותינו הקדושים". אבותינו הקדושים הנחילו לנו את היום הזה. הרבי הרש"ב כותב "אבותינו הקדושים", מתכוון לאדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, ובעצם כל הרביים לפני זה הנחילו לנו את הדברי אלוקים חיים. זכר צדיקים וקדושים לחיי עולם הבא, נשמתם עדן, זכותם יגן עלינו. והיא היא תורת הבעל שם טוב. זאת אומרת, הגאולה של היום הזה, דברי אלוקים חיים שרבותינו אדמו"רי חב"ד לימדו, היא תורת הבעל שם טוב. זה מה שהבעל שם טוב גילה לעולם, וזה ירד דרך רבותינו נשיאינו.
עד כדי כך זה ראש השנה, שהרבי הרש"ב מוסיף משפט מעניין. הוא אומר "זה היום תחילת מעשיך". את הביטוי "זה היום תחילת מעשיך" אנו מכירים מתפילת ראש השנה. והרי גם על תפילת ראש השנה שואלים, שראש השנה הוא בא' תשרי, שהוא היום השישי לבריאת העולם. העולם נברא ביום כ"ה באלול, אז לכאורה "תחילת מעשיך" אמור היה להיאמר על כ"ה באלול. אף על פי כן, אנו אומרים בתפילה "זה היום תחילת מעשיך" על ראש השנה. מה הביאור בזה? מכיוון שתכלית כל בריאת העולם לא הייתה בשביל הדומם והצומח והחי שנבראו בחמישה ימים הראשונים, אלא התכלית היא האדם שנברא ביום השישי. על דרך זה, בעומק יותר, כבר נברא האדם, וכבר יש אנשים אלפי שנים, אבל כשהגיעה תורת החסידות זה היה התכלית של הכול. ממילא על היום שהוא י"ט כסלו אנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך", דהיינו, העולם התחיל ביום של ראש השנה לחסידות.
זה היום שבו התחילה שלמות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ. בשביל זה נברא האדם בעולם, בשביל שתהיה לו ההיכרות עם פנימיות התורה. להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה בעולם, אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה, כיוון שזה ראש השנה, וכמו שהראש כולל את כל האיברים, כך ראש השנה כולל את כל ימי השנה. בי"ט כסלו נמשך הגילוי של פנימיות התורה על כל השנה. כל השנה, שיש לנו יכולת להתחבר לפנימיות התורה, זה בא מכוחו של הראש, שהוא י"ט כסלו.
ועלינו להאיר לבבנו ביום הזה מבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי. ביום הזה יהודי צריך לעורר את הפנימיות, את הרצון שלו לאלוקות. בעמיצת נקודת לבבנו אפשר לעורר את החלק הלבבי האמיתי, הפנימי, שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו יתברך. כלומר, קיבלנו כוח ביום הזה לקבל את כל המהות של החסידות, וביום הזה יהודי צריך פשוט לעורר את הלב שלו להתחבר לזה.
נסיים בקטע הבא, גם כן ביטוי מעניין שקשור לראש השנה ולעשרת ימי תשובה. בכל יום מראש השנה עד יום כיפור אומרים את המזמור ממעמקים קראתיך ה' , והרבי משתמש באותו לשון גם פה בראש השנה לחסידות. הוא אומר ממעמקים קראתיך ה'. ידוע ש"מעמקים" הוא לשון רבים, וזה הולך גם על העומק של היהודי וגם על העומק של הבורא, כביכול. דהיינו, ליהודי יש יכולת לגלות את העומק האלוקי בעומק של הלב שלו, על ידי העומק של התורה, שזה פנימיות התורה. כמו שהוא מפרט: להמשיך מבחינת עומק או פנימיות תורת ה' או מצוות ה', זה עומק אחד, העומק של התורה והעומק של המצוות. מאיפה זה נמשך? מבחינת פנימיות ועצמות האור אין סוף ברוך הוא, זה בא מהעומק של הבורא, שיאיר בפנימיות נפשנו, בעומק של הנפש שלנו. זה ממעמקים, כל העומקים יתחברו יחד.
"אשר כל עצמותנו", מה זה כל עצמותנו? רצונו לומר, כל מציאותנו, העצם, ההתפשטות, וכולי. דהיינו, הנפש האלוקית שלנו, הנפש הבהמית שלנו. "כל כולנו יהיו אליו יתברך לבד", שכולנו נהיה מחוברים רק למטרה אחת, לרצון ה'. זה נקרא שכל העצם והמהות שלנו וההתפשטות שלנו תהיה מחוברת לעניין. וכדי שזה יבוא לידי ביטוי גם בנפש הבהמית ולא רק בנפש האלוקית, הוא מוריד את זה באותיות פשוטות: "לגרש מאיתנו כל מידה רעה ומגונה מהמידות הטבעיות", היינו שניפטר מהמידות המגונות, שזה הנפש הבהמית. אם כל עצמותנו וכל המציאות שלנו תהיה מחוברת לזה, זה יגרש מאיתנו כל מידה רעה.
נזכיר גם מה שדיברנו בשיעורים קודמים, שהכינוי "היום יום" מזכיר את ספירת העומר, שגם שם פותחים במילים "היום יום", ששם העבודה היא לפעול על המידות. ופה אנו רואים באמת את ההדגשה הזו, שהספר הזה והחסידות בכלל באים לפעול, לגרש מאיתנו כל מידה רעה ומגונה מהמידות הטבעיות.
"כי אם כל עשיותינו ועניינינו", כל ההתעסקות שלנו וכל המהות שלנו, "הן בעבודה", גם עבודת ה', היינו תפילה ותורה ומצוות, "והן בענייני עולם המוכרחים לקיום הגוף", כמה דברים שאדם חייב בהם בשביל לחיות, חייב לאכול, לשתות, לישון, אז כל ההתעסקות של האדם, גם ברוחניות וגם בגשמיות, "יהיו בכוונה אמיתית לשם שמיים". זה נקרא שכל המהות שלנו והעצמיות שלנו מחוברת לעניין. "אשר חפץ ה'", וכולי. "ה' יתברך אב הרחמים", אב הרחמים הוא גם ביטוי שאומרים בעשרת ימי תשובה, אומרים מי כמוך, אבל בימים רגילים אומרים מי כמוך אב הרחמן. בימי הסגולה של עשרת ימי תשובה, כמו בשבת במנחה, אומרים אב הרחמים, שזה בדרגה יותר גבוהה, וכאן הוא מזכיר את הבחינה היותר עמוקה. ה' יתברך אב הרחמים, ירחם עלינו וינחנו בדרך הטובה והישרה, ישר יחזו פנימו.
עכשיו פה יש ענין בדרך רמז, ונראה בעזרת השם כשנלמד את המשך הפתגמים בחודשים הבאים, שאחד החסידים חיפש, והרבי גם דירבן אותו להתייגע ולמצוא, איך שכל הספר מובנה לפי סדר המשנה תורה של הרמב"ם, מרומז. נראה בהמשך שהפתגמים הולכים לפי הסדר, ספר המדע, ספר האהבה, ובזה עצמו על פי הערכות מסוימות ברמז. אותו חסיד שכתב לרבי שמצא חלק ולא מצא את הכול, הרבי ענה לו יגעת ומצאת. מעניין שהרמב"ם פותח את ספרו ברמז של שם הוי', יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא רמז לשם הוי'. גם פה הרבי פתח את הפתגם, וציטט מהמכתב רק קטעים שדילג, ויוצא כאן רמז שם הוי'. המילים "י"ט כסלו" מעל השורה הראשונה, "יו"ד ט"ט כסלו" זה יוד. "החג אשר פדה בשלום נפשנו" זה האות ה"א, "ואור וחיות נפשנו ניתן לנו" זה וא"ו, "היום הזה הוא ראש השנה" זה הה"א האחרונה. יש כאן יוד-קה-ואו-קה גם כן ברמז, שלא בצורה בולטת. גם כאן הרבי רמז לפתוח את הספר בשם הוי'. זה לא הרבי כתב את זה, אבל זה הרעש שחסיד פרסם, וכנראה שיש בזה מן האמת. בעזרת השם נמשיך הלאה, וגם נראה את הפתגמים עצמם.