היום בעזרת השם נתחיל להיכנס לספר. עדיין לא נגיע לפתגם הראשון, וגם לא נגיע עדיין להקדמה לפתגם הראשון, אלא לפתיחה של הספר. נתחיל מעמוד השער של הספר, ממש בהתחלה.
בעמוד השער של הספר כתוב מהו התוכן של הספר. כתוב באותיות גדולות "היום-יום לוח אור זרוע לחסידי חב"ד". הביטוי הזה נלקח מתוך המכתב של הרבי הקודם. י"ט כסלו הוא התאריך שבוא מתחיל הספר. וכתוב תש"ג תד"ש. זו הייתה השנה שבה הרבי הוציא את היום-יום, התחיל בי"ט כסלו תש"ג, ונמשך עד י"ט כסלו תש"ד. אבל הכיתוב פה בכותרת הוא תש"ג, ולא כתוב תש"ד, אלא תש"ג תד"ש.
מה הסיבה שזה כתוב בצורה כזו? זה משהו מסתורי. ביום-יום הפרטי של הרבי הוא כתב בכתב ידו הערות בשולח הדף, יש לנו עותק מזה, והרבי כותב שם על המילים האלה: "ולא תש"ד, על פי ציווי כבוד גיסי וחמי אדמו"ר שליט"א". ואז יש משפט שהרבי הקודם אמר ביידיש: כשיגיע הזמן כולם יבינו. יש כאן משהו מסתורי, למה זה כתוב ככה. זה הציווי. יגיע הזמן, יבינו למה. אנחנו עוד לא מבינים למה, אבל זה הציווי שנכתב.
נמשיך הלאה. יש את המעין הקדמה, שהרבי כתב כהתחלה לספר. חלקו הגדול של המעין הקדמה נלקח מתוך המכתב שהרבי הקודם כתב לרבי, שכבר קראנו אותו בשיעור הקודם, ונקרא את המעין הקדמה, מה שהרבי כותב כאן. המעין הקדמה מתחיל ככה: "תוכנית קובץ זה ומטרתו, גם שמו, מבוארות במכתב כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שליט"א מיום ג' כסלו תש"ג". וזה לשונו.
ואז מגיע הלשון, שהרבי הקודם כותב לרבי על הספר. את הבסיס קראנו כבר, נקרא את זה עוד הפעם. "חג החגים י"ט כסלו, שהוא ראש השנה לתורת החסידות חב"ד, יועיל", זה לשון הרבי הריי"צ לרבי, שהוא מבקש ממנו, "יועיל לסדר לוח השנה, מתחיל מי"ט כסלו עד י"ט כסלו הבא עלינו".
כבר ציינו כשקראנו את זה בפעם הקודמת, שהרבי הקודם כתב את המכתב בכ' כסלו, והוא כותב לו לסדר לוח מי"ט כסלו, שזה מאתמול עד השנה הבאה, "ויבואו בו בייחוד", מה הנושאים שאמורים לכלול הפתגמים והקטעים של כל יום. יש כאן שלושה דברים. "אל"ף שיעורי לימוד בחוק יומי השווים לכל נפש. חוץ מזה, בכל חג וחג", דהיינו, בנוסף לשיעורים האישיים של כל אחד, יופיעו פה שיעורים שהם חוק לכל חסיד חב"ד, "והן", זה מה שאנחנו יודעים בשם חת"ת: א' חומש עם פירוש רש"י. ב' תהילים אחר תפילת שחרית, כמו שנחלק לימי החודש. ג' שיעורי לימוד תניא כפי אשר חילקתיו לימי שנה זו.
זו הייתה פעם ראשונה שהרבי הריי"צ חילק את התניא לפי לימוד יומי, ולפי זה אנו לומדים את התניא עד היום, וזה הופיע לראשונה בספר הזה, היום-יום. פה גם יש דבר מעניין שנקבע שי"ט כסלו הוא ראש השנה לחסידות. אפשר לומר, הפעולה הראשונה הממשית שנעשתה על יסוד זה שזה ראש השנה, היא הספר היום-יום, שהשנה בו מתחילה בי"ט כסלו. לוח שנה שלא מתחיל מא' תשרי, אלא מי"ט כסלו.
ב' - הנושא השני שאמור להיות בספר אילו "מנהגי חסידי חב"ד". בהרבה מאוד מהימים, מנהגים שונים בתחומים שונים. ג' "ליקוטי פתגמים מתורת החסידות ודרכי החסידים, עניינים קצרים לכל יום מימות השנה. את הלוח אשר יסדר", זה סיום המילים של הרבי הריי"צ לרבי, "יכנה בשם 'היום-יום לוח אור זרוע לחסידי חב"ד'".
וכעת הרבי כותב מה הוא עשה בעקבות ההוראה שקיבל מהרבי הקודם. הפתגמים אשר במאסף זה, האוסף פתגמים שיש לנו לפנינו בספר היום-יום, ואשר רובם בא בדפוס לראשונה. זאת אומרת, רוב הדברים לא היו ידועים לחסידים לפני זה. חלקם מקורם בכתבי יד, שהיו לרבי מהרבי הריי"צ, וזו פעם ראשונה שיצאו לאור העולם. מלוקטים משיחות כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שליט"א ומכתביו. ומכתביו - זה כמובן מהמכתבים שלו, אבל מכיוון שהרבה מאוד פתגמים אנו יודעים שהם ממאמרים של הרבי הקודם, אז אפשר גם לקרוא כך את המילה הזו, ומכתביו, שידוע שמאמרים נקראים גם כן כתבי חסידות. אז יש חלק ממכתביו וחלק מכתביו. המילה הזו דו-משמעית.
"ועד כמה שהיה אפשר, נעתקו בלשונם כמו שנאמרו או נכתבו". זאת אומרת, אפשר להבין שלא תמיד המילים באו כציטוט מילה במילה, אלא יש שינויים מתבקשים שהרבי בחר לעשות. יש כאן כזה סגנון, עד כמה שהיה אפשר בלשונם. זאת אומרת, כשהרבי ראה לעשות שינוי, עשה שינוי מסוים, ולכן חלק מהם מודפס ביידיש, כיוון שהפתגמים נלקחו במקור מיידיש. לכן חלק נשארו ביידיש וחלק נדפסו בלשון הקודש.
עוד משפט מאוד חשוב שכדאי לשים לב אליו. המלקט - הרבי מדבר על עצמו, כמו שאדמו"ר הזקן קרא לעצמו בהקדמה המלקט, גם הרבי בהקדמה לספר הראשון שלו, היום-יום, קורא לעצמו באותה לשון, המלקט. "המלקט בחר בעניינים ומאמרים כאלו, שגם אנשים שאין להם אלא ידיעה כלשהי בתורת החסידות, יוכלו להבינם". הרבי מעריך שכל חסיד שלומד את הפתגמים הללו לא צריך להיות אדם גדול או מלומד. יש לך ידיעה כלשהי בחסידות, תוכל להבין את הפתגמים שבספר הזה. אלו עניינים מאוד יסודיים לכל אחד ואחד.
"בתור הקדמה ללוח זה, בא רשימת ראשי פרקים מתולדות בית רבנו". יש כאן בהקדמה מכל אחד מהאדמו"רים את כל פירוט ימי חייו, משפחתו, ספריו. מכל אחד מהאדמו"רים יש בהמשך אחד, לפני כל הפתגמים. ומאיפה כל החומר הזה בא? "על פי הידיעות הנמצאות ביומנו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שליט"א וברשימותיו". ובסיום הרבי חותם את שמו.
וכתוב למטה הערה כללית לספר: "בכל מקום שנכתב בלוח 'אאמו"ר'" - אאמו"ר זה ראשי תיבות אדוני אבי מורי ורבי, "'ואאזמו"ר' - אדוני אבי זקני מורי ורבי", הכוונה לאביו, אאמו"ר, אדוני אבי, זה אביו של הרבי הקודם, דהיינו "כבוד קדושת אדמו"ר מוהרש"ב נשמתו עדן", ואיפה שכתוב "אאזמו"ר" זה זקנו, סבא שלו, "דהיינו כבוד קדושת אדמו"ר מוהר"ש נשמתו עדן". "בכל מקום שנכתב בלוח 'כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א', הכוונה היא לכבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ". זה המעין הקדמה.
הדבר הבא, נראה מיד בעמוד הבא, יש כאן ציטוט של שלוש שורות, שבהן הרבי מביא במקור, ביידיש, וכבר תרגמו את זה ללשון הקודש. הרבי מביא שלוש-ארבע שורות מתוך מכתב של הרבי הקודם, שאיתן בחר לעשות את הפתיח הראשון של הספר, עוד לפני ההקדמה, שתבוא בקטע הבא.
אתן קצת רקע במה מדובר. זה מכתב שהרבי הקודם כתב בי"א תמוז בשנת תש"ב. תש"ב היתה בעיצומה של מלחמת העולם, עוד לא נודעו בדיוק הממדים של הטרגדיה וכמה בדיוק יהודים נרצחו בשואה. הרבי הריי"צ כבר היה בארצות הברית, וכתב מכתב שמופנה לאסֵפה של "יונג איזראל", "ישראל הצעיר", ארגון של חברות.
המכתב יחסית ארוך, והרבי לוקח ממנו רק כמה משפטים, ואפילו לא ברצף, חלק מפה הדביק לחלק הבא והביא את זה פה ביום-יום. המכתב המקורי כתוב ביידיש, ופה הוא מתרגם את הכתוב ללשון הקודש, וכתוב ככה: "בזמן הנוכחי של הרת עולם", שהעולם נמצא במצב של בלבול, זמן מלחמה. "הרת" זה גם מלשון היריון. ידוע שהגאולה נקראת לידה, והגלות שלפני זה היא כמו תקופת היריון. אז בזמן הזה של הרת עולם, כשכל העולם מזדעזע מחבלי משיח. חבלי משיח דומה לחבלי לידה, כלומר לפני הלידה. כשהשם יתברך הצית את כתלי הגלות. הקדוש ברוך הוא כבר התחיל לשרוף את כתלי הגלות לפני הגאולה.
פה, במכתב המקורי, יש קטע שלם שהוא ממשיך, שכבר מתקרב לארץ ישראל, כי אז חשבו חלילה שהאויב יצליח להתקרב גם לארץ. והרבי מתאר פה שזה זמן שנמצאים תחת מלך קשה, קשה כהמן. הוא מזכיר כאן, זה זמן שעשרות אלפי יהודים נטבחים באכזריות. אז עוד לא היו ידועים הממדים, לכן כתוב עשרות אלפים, ואנחנו יודעים אחר כך שזה היה במיליונים.
מה קורה בתקופה הזו? הרבי מצטט משהו מהמשך המכתב. "אז עכשיו זו המשימה על כל יהודי, גבר או אישה, מבוגר או צעיר, להעמיד לעצמו את השאלה", דהיינו לשאול את עצמו, ואז בא פה משפט באותיות מודגשות: "מה עשיתי ומה אני יכול לעשות כדי להקל את חבלי משיח ולזכות לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו?"
את השאלה הזו הרבי הציב כשאלה נצחית, לאו דווקא בהקשר למלחמה הספציפית שעליה המכתב נכתב במקור. הרבי הפך אותה לשאלה שגם אחרי שהמלחמה תסתיים, אבל ההרת עולם ממשיכה, ואנחנו צריכים לדעת שחבלי משיח ממשיכים, עד שתהיה התגלות משיח. והשאלה הזו צריכה להיות באופן שכל אחד ישאל את עצמו כל הזמן מה אני עשיתי להקל על חבלי משיח כדי לזכות לגאולה השלמה. זו שאלה שצריכה לעודד. עם השאלה הזו אנחנו נשארים, וזו תהיה ההקדמה.
בעזרת השם בשיעור הבא נתקדם ללמוד את המבוא לפתגמים, ולאחר מכן יבואו בעזרת השם ההיכל עם השלוש מאות שמונים ושלושה חדרים שנזכה ללמוד אותם בעזרת השם.