היום נלמד עוד שיעור הקדמה, פתיחה לפני שנתחיל לקרוא מתוך הספר "היום-יום" עצמו. הבהרנו שהספר "היום-יום" הוא כמו ארמון עם מאות חדרים. כל חדר מכיל את הפתגם ואת התוכן שלו, וראינו גם מה המבנה הכללי של הספר. בעזרת השם, כשנלמד, נלמד כל פתגם ופתגם וכל נקודה, להבין את המשמעות שלה, לראות את המקורות שלה, מאיפה הרבי ליקט את זה, ולהעמיק גם ברמזים שיש בדבר. בכל חלק בתורה יש גם את הפשט וגם את הרמז הנסתר בדבר.
ואתן קצת היסטוריה מעניינת. הספר יצא לאור בתש"ג. במשך שנים רבות בכלל לא ידעו מה המקורות של כל פתגם ופתגם, כיון שהרבי לא ציין את המקורות. הרבי לעצמו ציין; אפשר היום להשיג צילום של ההוצאה הראשונה של "היום-יום", שבצדה יש צילום של כתב ידו של הרבי על כל פתגם ופתגם, מה מקור הדברים. אבל זה התגלה בשלב מאוחר יותר, כשהרבי הסכים לתת את זה להפצה. בהתחלה לא ידעו. היו כמה חסידים שלאט לאט ליקטו וניסו, אבל חלק גדול מהדברים ממש היה קשה לפענח ולא מצאו.
לדוגמה: בתש"מ היה חסיד, קוראים לו הרב זליגסון, שיהיה בריא. הוא התחיל לחפש מקורות ושאל את הרבי. יותר מזה, לא רק חיפש מקורות, אלא גם התעמק לנסות להבין את ההקשר של כל פתגם. למה הוא נמצא דווקא ביום הזה? והוא חיפש ומצא כמות מסוימת. ב"היום-יום" יש למעלה משלוש מאות שמונים פתגמים. הוא מצא כמות מסוימת, ולא ידע אם להדפיס ולפרסם את מה שכבר מצא, ומה לעשות עם זה. אז שאל את הרבי.
רואים מההתייחסות של הרבי עד כמה ייחס חשיבות שיעמיקו בספר וימצאו את העניינים. הרבי כתב לו ככה: "באם שיהא חלק חשוב גם בכמות", הרבי ציין מספר שבעים, "כדאי הדבר כפשוט". היינו, אם יהיו לו כבר לפחות מינימום שבעים מקורות. "מתקבל בערב ח"י אלול שנת הקהל", תשמ"א הייתה שנת הקהל, "ותשואות חן, אזכירה לציון עוד הפעם, ויבשר טוב". הרבי מאוד מאוד עודד על העניין, ועדיין זה לא יצא.
עברו עוד כמה חודשים, חודש חשוון תשמ"ב, והרבי מיוזמתו שואל אותו על פתק שהכניס בעניין אחר: "הבפועל ממש הערות וכולי ליום-יום", עם סימן שאלה, "והעיקר השתדלו בהפצת הספר". זאת אומרת, הרבי ממש דחק בו שיזדרז בעניין הזה.
היו לו, לזליגסון, הרבה שאלות שערך בחיבור שלו, הרבה שאלות על פרטים בספר. הרבי התייחס בצורה מאוד מאוד רצינית לכל פרט, אפילו לפרטים שנראים שוליים. למשל, שאל את הרבי למה לפעמים, כשהרבי מציין מנהג מסוים, הפונט (הגופן) של ההדפסה שונה, לפעמים ככה ולפעמים קצת אחרת. האם זה מכוון או לא? הרבי הסביר לו למה, מתי הפונט כזה ומתי כזה. למשל, שאל את הרבי למה בחודש חשוון, לאורך החודש, הרבי קורא לו חשוון, ולא, כמו שאנו יודעים, מרחשוון. הרבי התייחס לזה. שאל למה באדר, תש"ג הייתה שנה מעוברת, אז באדר הראשון כתוב אדר א', ובאדר השני כתוב אדר שני, מה טעם ההבדל. כל מיני פרטים כאלה, ועל כל דבר הייתה התייחסות של הרבי, למה כל דבר נעשה בצורה הזו.
זה נותן לנו יחס של הערכה וכבוד לדעת איזו התייחסות חשובה ורצינית מגיעה לספר. אנו צריכים להתייחס לספר, לדעת שדבר ראשון את הפתגמים עצמם צריך ללמוד ולהבין, אבל גם המסביב, אפילו הרמזים שבדבר, יש להם מקום להתעמק בו.
הרבה פעמים אנו רואים פתגמים בספר, ונראה את זה במהלך הלימוד, שלפעמים הפתגם, כמו בדרך כלל, הוא משהו תוכני, סיפור, רעיון, הוראה. ולפעמים כתוב רק איזה תיקון למראה מקום מסוים. אפשר אולי לומר, שהרבי רצה בספר הזה להעביר תמצית מכל סוגי החסידות, דהיינו מכל הנושאים, כל הדרגות שיש באלוקות, מלפני הצמצום ועד מלכות והדרגות שבינתיים. הרבי רצה שתהיה הכרה לחסיד שמתחיל ללמוד, ידיעה שיש את כל הדרגות הללו, וגם להביא נקודות מכל אחד מספרי חב"ד, דהיינו להכיר את ספרי היסוד של חסידות חב"ד. לפעמים הפתגם נראה לנו כאילו תיקון של משהו, וכשאתה לומד את זה אתה מקבל עוד מידע, לפעמים על הנושא שבא לתקן, איזה נושא בחסידות, או להכיר את הספר המסוים הזה, שזו גם נקודה מאוד מאוד חשובה.
עוד דבר מעניין, שראיתי מישהו כתב ביחס לשם "היום-יום". דיברנו על זה גם בשיעור קודם. אם נחשוב מאיפה המקור של "היום-יום", יש לנו שני מקורות מעניינים. מקור אחד, אנו יודעים שהמשנה מספרת על השיר שהלויים היו שרים בבית המקדש. ואנו אומרים כל יום, בשחרית, "היום יום ראשון", "היום יום שני", שבו היו הלויים אומרים את השיר שהיו שרים. אפשר לומר שכל יום עבודת ה' שנגזרת מהתוכן של הפתגם, כל יום שיהודי עובד את ה' זה כמו עבודה בבית המקדש. ובפתגם הזה שאתה לומד זה "היום-יום", מה השיר של היום שבו אתה עובד את הקדוש ברוך הוא.
נקודה נוספת, איפה עוד אנו נפגשים עם הביטוי "היום-יום"? בספירת העומר, שכל יום שסופרים ספירת העומר פותחים במילים "היום יום כך וכך". מבואר בחסידות שספירת העומר היא עבודת תיקון המידות בפרטי פרטיות. כל המידות עוברות בכל הימים של ספירת העומר. גם ספר "היום-יום" מוביל אותנו איך לפעול על הנפש שלנו, על המידות שלנו, ואיך לתקן את העניינים. כפי שהתבטא הרבי הקודם ואחד החסידים, ואמר "היום-יום". יש לספר הזה עניין מאוד חשוב.
כמו שאומרים, צריך לתת קרדיט: את הביאורים שנלמד בספר הזה, יש חסידים שעמלו ועבדו ויצרו אוסף נפלא ודברים יפים על הספר. נזכיר ארבעה מהם שהוציאו ספרים. הזכרתי כבר קודם בראש ובראשונה את שמו של הרב מיכאל זליגסון, שזכה להוציא לאור עד היום שלושה ספרים על היום-יום. יש הרב שמואל רסקין, רב בחולון, שהוציא גם ספר בשני כרכים על היום-יום. יש חסיד בשם הרב יוסף חיים ביינדמן, שהוציא גם ספר יפה על היום-יום, וגם הרב אלישיב קפלן מקריית גת. כל אחד מהם בסגנון שונה. נשתדל בשיעורים לקחת מכל אחד את הנקודה שתיתן לנו חיות מיוחדת בפתגם הזה.
ולסיום, לפני שנתחיל, נסיים היום עם קטע מעניין שהרבי בעצמו אומר בשיחה קצרה של תרש"ט, ורואים פה גם כן התייחסות חשובה ליום-יום. אפשר לראות מתוך השיחה עצמה, בי"ט כסלו תשמ"ט. הרבי עשה סיום של היום-יום ופתיחה של השנה החדשה, ותשמ"ט היה ארבעים ושש שנה אחרי שהיום-יום יצא. מדובר בי"ט כסלו, מה ללמוד? דבר שנוגע לעכשיו, ההלכות של יום זה. חסיד רוצה לדעת מה ההלכה של היום. איפה יודעים את ההלכה של היום? אם מדובר ספציפית על י"ט כסלו, היינו העניינים שבהם מתבהר עניין יום זה. אתה רוצה לדעת מה התוכן של היום? יש מקום שאפשר לראות את זה, בספר היום-יום
בתחילת ספר היום-יום, ספר בלשון הרבי "סייפרל", "סייפרל" זה ספר קטנצ'יק, שנכתב בחיי נשיא דורנו, והיה לנגד עיניו בפרטי פרטיות. ועל אחת כמה וכמה במבוא של הספר, שהוא עוד לפני הפתגם הראשון, יש מבוא, שהוא מכתב של הרבי הרש"ב. אני אומר, נתעמק עכשיו במבוא של ספר היום-יום. מובא פתגמו של אבי נשיא דורנו, זה הרבי הרש"ב, שהוא אבא של הרבי הריי"צ, כ"ק אדמו"ר נשמתו עדן. ואז מביא, אחרי הסוגריים, ציטוט מתוך המבוא: "י"ט כסלו נמשך ביום הזה מבחינת פנימיות ועצמותו של אור אין סוף ברוך הוא, שיאיר בפנימיות נפשנו, אשר כל עצמותנו, כל מציאותנו, העצם וההתפשטות, יהיו אליו יתברך לבד". זה ציטוט קצר מתוך המכתב שבעזרת השם בשיעור הבא נתחיל ללמוד.
ומזה מובן שיש להתחיל בלימוד עניין זה, כפי שהוא בלשון הרב. ותן לחכם ויחכם עוד. ויש להוסיף שהספר הנ"ל, היום-יום, שנכתב לשנת העיבור, הרי בשנה ההיא, תש"ג, זו הייתה שנה מעוברת, תואם במיוחד לשנה זו, שנת העיבור. השנה שהרבי מדבר בה, תשמ"ט, היא שנת עיבור. אז הספר מתאים לשנה הזו, שיש בו פתגמים לכל השנה, גם לחודש העיבור.
באה פה תוספת מעניינת שנוגעת מאוד להתייחסות שלנו לספר. ולמרות שאין זה מתאים לפי ימות השבוע, כי הספר בתש"ג היה עקבי בימים מסוימים, ועכשיו אנו אולי בשנה שהימים לא בדיוק תואמים, מכל מקום אפשר למצוא שייכות לכל יום, ובפרט כאשר יהיו מונחים בזה, דהיינו שנכניס את עצמנו בתוך הלימוד הזה של היום-יום, אשר ביתר קלות, אפילו יותר ממה שמשערים, נוכל למצוא את הקשר. שוב, הרבי מעודד להתעמק ולמצוא את הקשר לכל יום.
והעיקר שיהיה כדברי נשיא דורנו במשמעות השם דהיום-יום. מה התוכן של המילים היום-יום? שכל יום יהיה כפי שצריך להיות היום, מלא בכל העניינים של אותו היום, מבחינת בא בימים, שכל יום יבוא עם התוכן שלו, שהוא בא בתוך הימים, היינו שהימים מלאים ושלמים. על אחת כמה וכמה יום זה, אותו יום שהרבי אמר את השיחה, שזה י"ט כסלו, ראש השנה לתורת החסידות, שהוא מלא ושלם בכל העניינים שלו.
שוב פה רואים עד כמה הלימוד ביום-יום צריך להיות לימוד עיוני ותוכני, והוא מכיל בעצם בשבילנו שולחן ערוך חסידי לכל יום בחיים. לזה, בעזרת השם, ניכנס לתוך הארמון הנפלא הזה, והלוואי וזה יפעל את העניינים שזה צריך לפעול על כל אחד ואחד מאיתנו.