היום נלמד שיעור הקדמה נוסף, פתיחה בטרם נתחיל לקרוא מתוך הספר "היום-יום" עצמו. כבר הבאנו כי הספר "היום-יום" הוא כארמון ובו מאות חדרים, וכל חדר מכיל את הפתגם ואת תוכנו, וראינו אף את מבנהו הכללי של הספר. בעזרת השם נלמד כל פתגם ופתגם וכל נקודה - להבין את משמעותה, לראות את מקורותיה ומהיכן ליקט הרבי את הדברים, ולהעמיק גם ברמזים שבדבר; שהרי בכל חלק בתורה יש את הפשט ואת הרמז הנסתר שבו.
מעט היסטוריה - מקורות הפתגמים:
הספר יצא לאור בשנת תש"ג. במשך שנים רבות לא ידעו כלל מהם מקורותיו של כל פתגם ופתגם, שכן הרבי לא ציין את המקורות. לעצמו אמנם ציין הרבי, וכיום אפשר להשיג צילום של ההוצאה הראשונה של "היום-יום", שבצדה צילום כתב ידו של הרבי על כל פתגם ופתגם ומקור הדברים; אולם הדבר התגלה בשלב מאוחר יותר, כשהסכים הרבי למסרו להפצה. בתחילה לא ידעו, והיו חסידים שליקטו לאט לאט וניסו לאתר, אך חלק גדול מן הדברים היה קשה לפענוח ולא נמצא.
לדוגמה: בשנת תש"מ החל הרב זליגסון שיחיה לחפש מקורות ולשאול את הרבי. ולא זו בלבד שחיפש מקורות, אלא אף העמיק לנסות ולהבין את ההקשר של כל פתגם - מדוע הוא מופיע דווקא ביום זה. ב"היום-יום" יש למעלה משלוש מאות ושמונים פתגמים, והוא מצא כמות מסוימת, ולא ידע אם להדפיס ולפרסם את מה שכבר מצא ומה לעשות בכך. לפיכך שאל את הרבי.
מהתייחסות הרבי ניכר עד כמה ייחס חשיבות לכך שיעמיקו בספר וימצאו את העניינים. וכך כתב לו: "באם שיהא חלק חשוב גם בכמות" - והרבי ציין מספר שבעים - "כדאי הדבר כפשוט". היינו, אם יהיו בידו לכל הפחות שבעים מקורות. "נתקבל בערב ח"י אלול שנת הקהל" - תשמ"א היתה שנת הקהל - "ותשואות חן, אזכיר על הציון עוד הפעם, ויבשר טוב". הרבי עודד מאוד את העניין, ועדיין לא יצא הדבר לפועל.
לאחר כמה חודשים, בחודש חשוון תשמ"ב, שואל הרבי מיוזמתו על פתק שהכניס בעניין אחר: "הבפועל ממש הערות וכו' ליום-יום?", ומוסיף: "והעיקר השתדלו בהפצת הספר" - הרבי דחק בו ממש להזדרז בעניין זה.
ההתייחסות לפרטי הספר:
שאלות רבות היו לרב זליגסון על פרטים בספר, שאותן ערך בחיבורו, והרבי התייחס ברצינות רבה לכל פרט, אף לפרטים הנראים שוליים:
הגופן: מדוע לעתים, כשהרבי מציין מנהג מסוים, שונה הפונט (הגופן) של ההדפסה - האם הדבר מכוון? והרבי הסביר מתי הגופן כזה ומתי כזה.
שם החודש: מדוע בחודש חשוון, לאורך כל החודש, נקרא הוא "חשוון" ולא "מרחשוון", כפי הידוע.
אדר א' ואדר שני: תש"ג היתה שנה מעוברת, ומדוע באדר הראשון נכתב "אדר א'" ובאדר השני נכתב "אדר שני".
על כל פרט ופרט היתה התייחסות של הרבי, מדוע נעשה כל דבר בצורה זו. יש בכך כדי להקנות לנו יחס של הערכה וכבוד, ולדעת איזו התייחסות חשובה ורצינית ראויה לספר: ראשית, את הפתגמים עצמם יש ללמוד ולהבין, אך גם בכל אשר מסביב, ואפילו ברמזים שבדבר, יש מקום להעמיק.
תמצית מכל סוגי החסידות:
פעמים רבות נראה במהלך הלימוד שהפתגם הוא עניין תוכני - סיפור, רעיון או הוראה - ולעתים אין בו אלא תיקון למראה מקום מסוים. אפשר לומר שהרבי ביקש להעביר בספר זה תמצית מכל סוגי החסידות: מכל הנושאים, וכל הדרגות שבאלוקות - מלפני הצמצום ועד מלכות והדרגות שביניהן. הרבי רצה שתהיה לחסיד המתחיל ללמוד הכרה וידיעה שקיימות כל הדרגות הללו, וכן להביא נקודות מכל אחד מספרי חב"ד, היינו להכיר את ספרי היסוד של חסידות חב"ד. לעתים נראה לנו הפתגם כתיקון בעלמא, וכשלומדים אותו מקבלים מידע נוסף - לעתים על הנושא שבא לתקן, ולעתים היכרות עם אותו ספר מסוים, שאף היא נקודה חשובה מאוד.
משמעות השם "היום-יום":
ראיתי מי שכתב ביחס לשם "היום-יום" - ודיברנו על כך גם בשיעור קודם - שאם נבקש את מקורו של הביטוי, נמצא שני מקורות מעניינים:
שיר של יום: המשנה מספרת על השיר שהיו הלויים שרים בבית המקדש, ואנו אומרים בכל יום בשחרית "היום יום ראשון", "היום יום שני" - היום שבו היו הלויים אומרים את השיר. אפשר לומר שעבודת ה' של כל יום, הנגזרת מתוכנו של הפתגם, היא כעבודה בבית המקדש, והפתגם שאתה לומד הוא "היום-יום" - מהו שיר היום שבו אתה עובד את הקדוש-ברוך-הוא.
ספירת העומר: בכל יום מימי הספירה פותחים במילים "היום יום כך וכך". ומבואר בחסידות שספירת העומר היא עבודת תיקון המידות בפרטי פרטיות, וכל המידות עוברות בכל ימי הספירה. אף ספר "היום-יום" מוביל אותנו כיצד לפעול על נפשנו ועל מידותינו, וכיצד לתקן את העניינים.
כפי שהתבטא הרבי הקודם עם אחד החסידים ואמר "היום-יום" - עניין חשוב מאוד יש בספר זה.
מלקטי הביאורים:
כמו שאומרים, צריך לתת קרדיט: את הביאורים שנלמד בספר זה יצרו חסידים שעמלו ועבדו והוציאו אוסף נפלא ודברים יפים על הספר. נזכיר ארבעה מהם שהוציאו ספרים:
הרב מיכאל זליגסון - שהוזכר כבר לעיל בראש ובראשונה, וזכה להוציא לאור עד היום שלושה ספרים על ה"היום-יום".
הרב שמואל רסקין, רב בחולון - שהוציא ספר בשני כרכים על ה"היום-יום".
הרב יוסף חיים ביינדמן - שהוציא אף הוא ספר יפה על ה"היום-יום".
הרב אלישיב קפלון מקריית גת.
כל אחד מהם בסגנון שונה, ונשתדל בשיעורים ליטול מכל אחד את הנקודה המעניקה חיות מיוחדת באותו פתגם.
שיחת י"ט כסלו תשמ"ט:
נסיים בקטע מעניין מדברי הרבי בשיחה קצרה בי"ט כסלו תשמ"ט - ארבעים ושש שנה לאחר שיצא ה"היום-יום" לאור - שאף בה ניכרת ההתייחסות החשובה לספר. אפשר לומר שהרבי ערך סיום של ה"היום-יום" ופתיחה לשנה החדשה. אפשר לומר שזה בעקבות זאת שחסידים התחילו להתעמק בפתגמים של היום יום והרבי "שיתף" אותנו בענין.
וכך הרבי אומר בשיחה שם: "מבין ריבוי הענינים שבתורת החסידות, מובן ופשוט שתחילת הלימוד צריך להיות בענין שהזמן גרמא, ההלכות של יום זה, היינו הענינים שבהם נתבאר ענין יום זה" אם רוצים לדעת מה התוכן של היום יש מקום שאפשר לראות את זה.
"והנה, בתחילת ספר "היום-יום" - ספר ("ספר"ל" [ספר קטן]) שנדפס בחיי נשיא דורנו, והיה לנגד עיניו בפרטי פרטיות, ועל אחת כמה וכמה המבוא של הספר, מובא פתגמו של אבי נשיא דורנו כ"ק אדמו"ר נ"ע [הרבי הרש"ב, אבא של הרבי הריי"צ]".
ומביא את המכתב, ש זהו ציטוט קצר מן המכתב ": "י"ט כסלו .. נמשך ביום הזה.. מבחינת פנימיות ועצמות אור אין סוף ברוך הוא שיאיר בפנימיות נפשינו אשר כל עצמותינו כל מציאותינו, העצם וההתפשטות .. יהיו אליו יתברך לבד".
מזה מובן, שיש להתחיל בלימוד ענין זה כפי שהוא בלשון הרב, "ותן לחכם ויחכם עוד"
"ויש להוסיף, שהספר הנ"ל, ה"היום-יום", שנכתב לשנת העיבור" - שהרי תש"ג היתה שנה מעוברת - "תואם במיוחד לשנה זו", תשמ"ט, שאף היא שנת עיבור; "שכן יש בו פתגמים לכל השנה, אף לחודש העיבור".
וכאן באה תוספת מעניינת הנוגעת מאוד ליחסנו לספר: "אף שאין הדבר מתאים לפי ימות השבוע" - שכן בתש"ג היו הפתגמים קבועים בימים מסוימים, ואילו עתה ייתכן שהימים אינם תואמים בדיוק - "מכל מקום אפשר למצוא שייכות לכל יום, ובפרט כאשר יהיו מונחים בזה", היינו שנכניס את עצמנו לתוך הלימוד של ה"היום-יום", ואז ביתר קלות, אף יותר משמשערים, נוכל למצוא את הקשר. שוב מעודד הרבי להעמיק ולמצוא את הקשר לכל יום.
"והעיקר - שיהיה כדברי נשיא דורנו במשמעות השם "היום-יום": שכל יום יהיה כפי שהיום צריך להיות, מלא בכל העניינים של אותו יום, מבחינת "בא בימים" - שכל יום בא עם תוכנו, והוא בא בתוך הימים, היינו שהימים מלאים ושלמים. ועל אחת כמה וכמה יום זה" שבו נאמרה השיחה, "י"ט כסלו, ראש השנה לתורת החסידות, שיהא מלא ושלם בכל עניניו".
לסיכום: רואים עד כמה הלימוד ב"היום-יום" צריך להיות לימוד עיוני ותוכני, ועד שהספר מהווה עבורנו שולחן ערוך חסידי לכל יום בחיים. בעזרת השם ניכנס לתוך הארמון הנפלא הזה, והלוואי שיפעל את העניינים שעליו לפעול בכל אחד ואחד מאיתנו.