"חדר" המאה בהיכל היום-יום.
יום ראשון, ל' אדר א', ראש חודש, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ביום ראשון מתחילים פרשה חדשה — פקודי, פרשה ראשונה, עם פירוש רש"י. תהילים, ל' בחודש, מפרק קמ"ה עד סיום התהילים, פרק ק"נ. תניא, ביום הזה מתחילים פרק חדש, פרק ל"ד, מתחילת הפרק במילה "והנה", והשיעור היומי מסתיים בעמוד מ"ג, במילים "כמו שכתוב לקמן".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ (י"ז מנחם אב תרט"ג) לחסיד שהתגורר אז בתל אביב. מאותו מכתב עצמו כבר הובא לפני כמה ימים, בי"ג אדר א', פתגם, והיום מובא המשכו.
המכתב מופנה לאותו חסיד, והרבי הריי"צ מעורר אותו מאוד — בקטע הראשון, שבפתגם הקודם, ללמוד חסידות ברבים; ובקטע הבא הוא מעורר אותו מאוד עד כמה תפקידו של חסיד הוא לפעול תמיד על סביבתו.
נעיין בלשון הפתגם. נכתב ביידיש, ובתרגום: "אדוני אבי, מורי ורבי אמר" — הרבי הריי"צ מביא את לשונו של הרבי הרש"ב לחסיד. משמעות הדברים: חסיד יוצר סביבה — בכל מקום שהוא נמצא, צריכים להידבק סביבו יהודים הרוצים לשמוע ולהיות מושפעים.
ואם החסיד נמצא במקום ורואה שלא נוצרה סביבו סביבה, שאיש אינו בא לשמוע וכדומה — עליו לבדוק היטב מה קורה "בחבילה שלו", כלומר לעשות חשבון-נפש: משהו אצלך אינו כשורה; כיצד ייתכן שלא יצרת סביבה?
עצם העובדה שהחסיד אינו יוצר סביבה צריכה לשבור אותו "כמו קיסם". מהי הדוגמה של קיסם? מצד אחד, המשמעות פשוטה: קיסם הוא דבר דק ושביר בקלות, כלומר הדבר צריך לשבור אותך בקלות, ולהיות לב נשבר מעצם העובדה שלא יצרת סביבך סביבה.
ויש להוסיף עוד קשר: מאמר חז"ל בגמרא (מסכת תענית) "לעולם יהא אדם רך כקנה", והקיסם דומה לקנה — המסמל את שבירת הרוח של האדם ואת הרכות שלו, המורידה את גאוותו. הכוונה כאן, שכאשר אדם נוכח לדעת שאינו ממלא את תפקידו כראוי, הדבר צריך לעורר בו שיברון זה, ולהוריד ממנו את הישות, שהיא אולי המפריעה. "מה אני עושה כאן בעולם? אם אינני יוצר סביבה, איני עושה את תפקידי — אם כן מה אני עושה כאן בכלל?". כאן מסתיים הפתגם.
מעניין להביא את המשך הדברים באותו מכתב של הרבי הריי"צ, מיד לאחר משפט זה, שם מובא הסיפור הידוע על אחד מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, שהיה מהמקורבים ביותר אליו. אותו חסיד היה אדם שפירנס רבים, חיתן אותם ודאג לכה רבים, ופתאום ירד מנכסיו והרגיש שאין ביכולתו לעמוד בהתחייבויותיו — ומה יהא על כל התלויים בו?
הוא נכנס לאדמו"ר הזקן ל"יחידות" והתלונן על מצבו, ואדמו"ר הזקן ענה לו בחריפות רבה: "אתה אומר כל הזמן מה אתה צריך — אתה צריך לשלם את החובות, אתה צריך לחתן ילדים, אתה צריך שיהיה לך די להוצאותיך; אבל למה צריכים אותך — על כך אינך מדבר. אותך צריכים כדי להאיר את הסביבה. חשבון-הנפש שלך הוא רק מה אתה צריך; אם כן, עשה חשבון-נפש — בשביל מה צריכים אותך בכלל?".
ובסיום אמר לו אדמו"ר הזקן: "אתה עשה מה שאתה צריך לעשות, והקדוש-ברוך-הוא ייתן לך את מה שהוא צריך לתת. אל תבוא לומר מה הוא צריך לעשות — אתה אמור מה אתה צריך לעשות". וממילא הסתדרו העניינים.