"חדר" התשעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ה אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, שלישי עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ה בחודש, אומרים את החצי הראשון של פרק קי"ט — מהפסוק הראשון המתחיל ב"אשרי", עד סיום אות למ"ד, לפני אות מ', במילים "מצותך מאד". תניא, נמצאים עדיין בפרק ל"ב, השיעור היומי מהמילים "וזהו שאמר הלל", ומסתיים בדף מ"א במילה "באריכות".
הפתגם היומי קצר מאוד ומציין הנהגה מסוימת, ולפני שנקראנו, ניתן מעט רקע כדי להבין את הדגש שבו. ידוע שבסידור מופיע בכל יום "שיר של יום" שהיו הלויים אומרים בבית המקדש — בכל יום, יום חול וגם שבת. ולאחר "שיר של יום" ישנם בסידור כמה פסוקים בודדים הפותחים ב"הושיענו ה' א-לוהינו".
בנוגע לאמירת "שיר של יום" בכלל, בנוסח ספרד יש קהילות שאינן אומרות אותו כלל בשבת ויום טוב, אלא ביום חול בלבד. וכן באמירת הפסוקים שאחרי "שיר של יום", הפותחים ב"הושיענו", יש מנהגים שונים: יש קהילות שאף שהן אומרות "שיר של יום" בכל יום, כולל שבת ויום טוב, את ה"הושיענו" אינן אומרות בשבת ויום טוב, או ביום שאין אומרים בו תחנון — יום שאין אומרים בו "למנצח", "יענך". ויש מנהגים לאומרו תמיד, חוץ מערב שבת.
באחד המקומות מובא טעם למה אין אומרים "הושיענו" בערב שבת: מכיוון שהגמרא במסכת עירובין אומרת שאליהו הנביא אינו בא לבשר את הגאולה בערב שבת ובערב יום טוב, כי היהודים טרודים בצרכי שבת ויום טוב, והוא אינו בא להטרידם. לפיכך אין זה מתאים לומר בערב שבת "הושיענו ה' א-לוהינו", שהוא בעצם תחינה לגאולה. זהו רקע המנהגים השונים הקיימים בעניין "שיר של יום" ו"הושיענו".
בהגהות שכתב הרבי על הסידור הוא מביא בשם הרבי הריי"צ, שכאשר שאל את אביו הרבי הרש"ב מה מנהגו באמירת "הושיענו", האם אומרו בכל יום או לא, השיבו כמה פעמים הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ שאומרים בראש חודש, יום טוב, ראש השנה ויום כיפור. ובציונים של הרבי הוא כותב לעצמו לגבי שבת, בסוגריים, "צריך לברר עדיין". זאת כתב הרבי שנים לפני ה"היום-יום", והמסקנה באה כאן בהיום יום.
אם כן, כיצד יש לנהוג למעשה? כאן נבין את משמעות הפתגם היומי, שיש בו חידוש בהנהגה הרגילה שאנו נוהגים בה מבלי לתת דעתנו לנקודה שבה, על רקע המנהגים השונים. על כך בא הפתגם ואומר: "הושיענו" שלאחר "שיר של יום" אומרים הן בחול והן בשבת, יום טוב, ראש השנה ויום הכיפורים. כלומר, תמיד אומרים "שיר של יום" — לא כקהילות שאינן אומרות בשבת ויום טוב — וכן תמיד אומרים "הושיענו", בין בערב שבת בין בשבת ובין ביום טוב.
מעניין לציין, שכפי שהזכרנו, באחד הספרים מובא הטעם שאין אומרים "הושיענו" בערב שבת — מפני שהגמרא אומרת שאליהו הנביא לא יבוא בערב שבת כדי לא להטריד את היהודים מהכנותיהם לשבת. אך הרבי דיבר כמה פעמים ואמר שמשיח בהחלט יכול לבוא גם בערב שבת. בשנת תשל"ב, בשבת מברכים סיון, אמר הרבי שמשיח יבוא גם בשבת ויום טוב. ומה בדבר האמירה שאין רוצים להטריד את היהודים? על כך אמר הרבי, שהיהודים מוחלים על הטרחה — הם ירצו את הגאולה גם אם תהיה כרוכה בטרחה. וממילא מתאים תמיד לומר "הושיענו", בכל יום ובכל מצב, שכן תמיד אנו מחכים ומצפים לגאולה.
ולסיום, לחידודא בדרך רמז — מה הקשר של הפתגם דווקא לתאריך זה, והרי זו אמירה כללית המתאימה לתמיד. היום הזה הוא כ"ה אדר, ובגמרא ישנה מחלוקת מתי נברא העולם — האם בתשרי או בניסן. לפי הדעה שהעולם נברא בניסן, א' ניסן הוא יום בריאת האדם, ובריאת העולם החלה בכ"ה באדר.
נמצא שכ"ה באדר הוא היום שבו מתחיל "שיר של יום" של יום ראשון, שהרי ידוע ש"שיר של יום" של כל יום מתאים לתיאור בריאת העולם של אותו יום. ביום הראשון של בריאת העולם, שהוא כ"ה באדר לפי דעה זו, מתאים "שיר של יום" של יום ראשון — "לה' הארץ ומלואה", "תבל ויושבי בה" — שבו התחילה בריאת העולם. אם כן, המושג של "שיר של יום" מתחיל בכ"ה אדר. ולכן מביא הרבי גם את המנהג בעניין "שיר של יום", שנאמר בכל יום, וממילא לומר גם "הושיענו" בכל יום ובכל הזדמנות. זה לחידודא — הקשר בין הפתגם דווקא לתאריך זה.