"חדר" השמונים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ט אדר א' ה'תש"ש.
שיעורים: חומש, כי-תשא, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, י"ט בחודש, אומרים מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל. תניא, נמצאים באמצע פרק ל'; השיעור היומי מהמילים "וכל שלא", עד סיום השיעור בעמוד ל"ט, במילים "הצדקה וכי היגן".
הפתגם היומי הוא מתוך מכתב שכתב אדמו"ר הריי"צ ביום ד' חנוכה בשנת תש"ב להנהלת ישיבת תומכי תמימים. את המכתב פותח אדמו"ר הריי"צ בכאב גדול על כך שאין לתלמידים שום ידיעה במקרא; רובם אינם יודעים אפילו את החומש עם פירוש רש"י, ובנביאים וכתובים אין להם כל מושג. כמו כן, הוא כותב שאין להם יכולת כתיבה — לא רק כתב גרוע ושגיאות, אלא שבקושי ניתן להבין מה הם כותבים. הוא מדגיש שזהו ביזיון לבן-תורה שאינו יודע את התנ"ך בפירוש המילים בצורה מסודרת.
ואז בא הפתגם היומי, וכך הוא כותב: "החסידים, אפילו הבינוניים, היו בקיאים בתנ"ך, ומנהג מסודר היה אצלם" — היה סדר קבוע אצל החסידים, אשר אחר לימוד שיעור המשניות שלאחר תפילת שחרית, מדי בוקר; "כאשר היו מסיימים ללמוד שיעור משניות, בשעת קיפול טלית ותפילין" — בעת שהיו מקפלים את הטלית והתפילין — "היו אומרים שיעור תנ"ך". דהיינו, בכל יום היה להם סדר קבוע לומר פרקים אחדים בתנ"ך, בקצב "באופן אשר במשך שלושה חודשים היו גומרים את התנ"ך" — ומכך הייתה להם בקיאות גדולה בתנ"ך.
אם נחזור אל המכתב, כותב שם אדמו"ר הריי"צ שהוועד וההנהלה חייבים לשים לב להכניס את התלמידים לעניין זה, ומסביר כמה מעלות שיש בלימוד תנ"ך עם התלמידים: המעלה הראשונה — שהתלמידים, בעזרת המורים, ידעו איזו עשירות רוחנית יש בסיפורי התנ"ך. השנייה — שתהיה בידם לשון-הקודש, וישיגו ידיעה שטחית בדקדוק, ומכך יקל עליהם בהרבה עניינים של תורה ותפילה, ויוכלו לבטא את הדברים נכון. השלישית — שידעו את הטעמים, שיש בכך תועלת לבית-הכנסת ולתפילה בציבור, ואף פרנסה תהיה להם מזה. הרביעית — שיהיה להם ידע, ולו שטחי, בתולדות ימי ישראל. והחמישית — שתהיה להם כתיבה נכונה, שיכתבו יפה ונכון.
אדמו"ר הריי"צ מחזק זאת מאוד. וכשנכנסה הנהלת ישיבת תומכי תמימים ליחידות אצל הרבי בשנת תשכ"ה, באדר ראשון, ביקש מהם הרבי לפרסם את המכתב הזה ולעשות כל שביכולתם לעורר על העניין.
כדי להשלים את התמונה: בשיחות של אדמו"ר הריי"צ בתש"ד, לאחר כתיבת מכתב זה, הוא מסביר שאמנם בעבר הרחוק היו כל החסידים בקיאים בתנ"ך, אלא שאחר כך נוצר נתק. הסיבה — באו המשכילים וניסו באמצעות לימוד התנ"ך להחדיר את דעותיהם הקלוקלות, ומשום כך מיהרו חסידי חב"ד בלימוד התנ"ך, שלא ייגררו חלילה אחר המשכילים. אך כשחשש המשכילים כבר אינו קיים כמות שהיה, לכן אדמו"ר הריי"צ במכתב זה, וכן הרבי בהכניסו פתגם זה ב"היום-יום", מעוררים שוב על הצורך הגדול בלימוד תנ"ך ובבקיאות בו.
והשגחה פרטית מעניינת: בחודש אדר של תשפ"ב התגלה כתב-יד חדש של השולחן-ערוך של אדמו"ר הזקן, מסימן קנ"ה — כמה סעיפים שהתגלו מחדש. שם ישנה שורה שלא הייתה ידועה קודם לכן, ובה כתוב: "וגם צריך להיות רגיל בספרי הנביאים בתוכחתם ושאר כל הכבודה לצפרים, כדי שיכניס בליבו יראת שמים". כלומר, אדמו"ר הזקן אומר שאדם צריך להיות בקי בתנ"ך, ושדבר זה יכניס בו יראת-שמים — וזהו תוכן הפתגם היומי.
ונשלים את הקשר למשנה-תורה לרמב"ם, שאנחנו נמצאים בו עדיין בספר הפלאה. אף שבפתגם הקודם ראינו רמז להלכות נדרים ולהלכות נזירות, עדיין לא עזבנו זאת, ויש כאן רמז נוסף בהלכות נדרים. יש הלכה מעניינת בסוף פרק א' מהלכות נדרים: "האומר לחברו נשכים ונשנה פרק" — נקום מחר בבוקר ללמוד פרק — "עליו להשכים ולשנות", שזה כמו נדר. גם הפתגם הזה מדבר על כך שבהשכמת הבוקר יש להשכים ולקרוא פרק בתנ"ך, כדי להיות בקיאים בו באופן נפלא, כפי שציין הרבי במכתב.