"חדר" השבעים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שישי ז' אדר-א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תרומה, שישי, עם פירוש רש"י. תהילים, ז' בחודש, מפרק ל"ט עד פרק מ"ג. תניא, ביום הזה מסיימים את פרק כ"ז, מהמילים "ומקדושה זו" עד סיום הפרק, המסתיים במילים "מעט מעט".
הפתגם היומי קצר, ותחילה אתן את הרקע להקשר שבו נכתב. כשעבר הרבי הריי"צ לגור בוורשה, נסע פעם לביקור של כשבוע וחצי בריגה; הדבר היה בחודש אדר תרצ"ד. בריגה פעל ארגון בשם "צעירי אגודת ישראל", ובמשך שהותו שם נפגש הרבי באופן אישי, ביחידות פרטית, כמעט עם כל אחד מהם, נתן לכל אחד הנחיות והדרכות, והתעניין בכל אחד.
לאחר מכן ביקשו מאוד לקיים ועידה כללית, שבה יתכנסו כולם יחד והרבי ידבר אליהם דברים כלליים, אך הדבר לא הזדמן מקוצר הזמן. לכן, כשחזר הרבי הריי"צ לוורשה, שלח להם בכ"ו אדר — ממש לאחר שובו — מכתב כללי. במכתב פותח הרבי בכך שנהנה מאוד מהביקורים הפרטיים, ומכיוון שלא ניתן היה, מקוצר הזמן, לדבר עם כולם, הוא שולח עתה מכתב זה. בו הוא מבקש לומר להם מהי מטרתם של צעירים בני תורה ויראת-שמים — שם הארגון היה "צעירי אגודת ישראל" — ומה צריכה להיות שאיפתם.
המשפט הראשון של המכתב הוא הפתגם היומי. וכך הוא כותב להם: "כל איש בישראל עליו לדעת כי הוא שליח הדור קודם כל". כלומר, כל יהודי צריך לדעת קודם כל שהוא שליח; הקדוש-ברוך-הוא שלח כל יהודי, ואתה שליחו בבריאת העולם — בכל מקום שאתה נמצא עליך לגלות ולהביא את הכוונה של בריאת העולם.
וכיצד עושים זאת, ובמה מתבטאת השליחות? על כך מפרט: "שהם להאיר את העולם באור תורה ועבודה" — האר את העולם בתורה שאתה לומד ובעבודת השם שאתה עובד. וכיצד מאירים את העולם באור תורה ועבודה? "והוא על ידי קיום מצוות מעשיות" — כשאדם מקיים מצוות מעשיות הוא מאיר את העולם באור תורה, שכן התורה כוללת את המצוות; "והשרשת מידות טובות" — כשאדם משריש מידות טובות, בעצמו תחילה ואחר כך בסביבתו, הוא מאיר את העולם באור עבודה. הרי אלו שני דברים: להאיר את העולם באור תורה ובאור עבודה. זהו הפתגם שבו פתח הרבי את המכתב.
לאחר מכן ממשיך הרבי במכתב, ומתוכו מובאים ב"ימים" עוד שני פתגמים בהמשך. הקטע הבא הוא ביטוי מעניין: להקדוש-ברוך-הוא יש דרכים רבות להוביל בהן את האדם למקום שבו עליו לבטא את שליחותו. לעתים נראית לאדם דרך הגעתו למקום מסוים כדבר מקרי, או לכל הפחות כהזדמנות טובה, ולעתים נראה לו שהגיע למקום מתוך הזדמנות רעה, שהתגלגל לשם ואינו יודע כיצד. אין האדם יודע תמיד לפרש נכונה את המטרה — לעתים נראה לו הדבר טוב ולעתים לא טוב.
אך אדם המאמין בהשגחה הפרטית, השומר תורה ומצוות כהלכתם, יש לו עיניים פקוחות לראות שהכל הוא השגחה פרטית, ושהקדוש-ברוך-הוא מסובב את הסיבות שיגיע כל אחד למקומו. וכשהגעת למקום — במקום להתלונן "למה", או לשמוח סתם משום שהגעת מסיבה חיצונית — דע שמטרתך היא לבטא שם את שליחותך. זוהי הנקודה.
זהו בעצם כל הרעיון שעליו הקים הרבי את מפעל השליחות. אפשר לומר שזהו הפתגם: "כל איש בישראל עליו לדעת כי הוא שליח". הרבי רוצה שכל יהודי יהיה שליח, לבטא את תכלית הכוונה של בריאת העולם.
ונסיים בקשר של פתגם זה לרצף של היד החזקה להרמב"ם. כפי שראינו, אנו נמצאים בספר קדושה, הכולל את הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות והלכות שחיטה. בפתגמים הקודמים ראינו את הקשר להלכות הקודמות, והפתגם היומי תואם לסוף וחתימת הלכות שחיטה.
מה כתוב בסוף הלכות שחיטה? אצטט את לשון הרמב"ם ממש, שבה הוא מסיים את הלכות שחיטה: "שאין הכבוד לעצמן של מצות" — אין המצוות שנותן הקדוש-ברוך-הוא בשביל המצווה עצמה; "אלא למי שצוה בהן ומנענו מלהכשל בהן" — המטרה היא בשבילך, אותך ציווה ואליך מתכוון; "ויצילנו מלמשש בחשך" — המצוות באות כדי שלא נמשש בחושך, שתהיה לנו הדרכה; "וערך אותם נר ליישר המעשים ואור להורות נתיבות היושר" — כל המצוות באו כדי שידע האדם ללכת בדרך נכונה ולהאיר את העולם; "וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי". זהו סיום הלכות שחיטה.
וזהו בעצם תוכן הפתגם היומי — להאיר את העולם באור תורה, ולהשליט בכל מקום דרך נכונה. זהו כמעט ציטוט מילה-במילה מהסיומת של הרמב"ם בהלכות שחיטה, שכן בכך סיימנו עוד ספר מספרי היד החזקה להרמב"ם.