"חדר" השבעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום חמישי ו' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תרומה, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, ו' בחודש, מפרק ל"ה עד סיום פרק ל"ח. תניא, עדיין בפרק כ"ז, מהמילים "ולא עוד", עד דף שישים ושמונה, המסתיים במילים "לעילאה רבה".
בשיעור היומי פתגם שאמרו הרבי הרש"ב. נקדים רקע — מתי נאמר ובאיזה הקשר — ואחר כך נקרא את הפתגם. מקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בראש חודש ניסן תרצ"ה לחסיד מר דוך מחפץ מריגא.
הרבי הריי"צ מתאר במכתב, שכמה וכמה שנים קודם לכן, בתרע"ג, נסע מרוסיה לבקר את אביו. באותה עת שהה הרבי הרש"ב בצרפת, בעיר נתן, כנראה לצרכי רפואה, והרבי הריי"צ נסע לבקרו. הוא מספר שהיה מטייל עמו על חוף הים כמה שעות בכל יום, וזכה לשמוע ממנו דברים שאיש לא שמע — כיצד נהגו רבותינו נשיאינו, דברים שנמסרו בקבלה מדור לדור, סיפורים ועניינים עמוקים בחסידות. הוא מספר שהיה שם יותר משבועיים, ומתאר כמה נפלא היה אותו מפגש עם אביו.
בין הדברים הוא מספר, שפעם דיבר עמו אביו על עניין מיוחד מאוד: כאשר אדם, בכל בוקר לפני תחילת תפילת שחרית, עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, מהרהר בחסידות לפני התפילה — יש בכך מעלות עצומות. הרבי הרש"ב פירט לו שמונה מעלות שהדבר פועל: כיצד הוא מזכך את הגוף, רוחץ את הנפש, מקרר את הנפש הבהמית, רוחץ את הנפש הטבעית, מיישב את הנפש השכלית, מאיר את העולם ומשנה את מידותיו של האדם. והוסיף, שאם אצל אנשים פשוטים כך הדבר פועל — אצל צדיקים על אחת כמה וכמה.
לאחר ששמע את כל זאת, מתאר הרבי הריי"צ בכמה שורות כמה נפלא היה לראות את אביו באותם רגעים; ניכרה בו ממש מתיקות אלוקית. הוא כותב: "אז הבנתי מה שאדמו"ר הזקן אומר בתניא על האבות הקדושים, שכל ימיהם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלהיות קשורים בדעתם ונשמתם לריבון העולמים". לראות את יופיו של הטבע — שיהיה לו אביו על יד הים — ויחד עם זה לראות את ההתעמקות באלוקות של אביו, זהו דבר שיכול להיות רק אצל רבי בן רבי, איש שהוא מחיה נפש, אחד שאצלו במוחש "ועיני ה' ניצב עליו".
והוא ממשיך: הוספנו ללכת זמן רב בשקט, מבלי שאמר מילה. כל העוברים ושבים ראו את המחזה, ושמו לב לאור הגדול שעל פניו. ואז — בנושא שעמו הפתגם היומי — פנה אליו הרבי הרש"ב בשמו של הרבי הריי"צ ואמר: כל המעלות שאמרתי קודם בעניין ההתבוננות בחסידות לפני התפילה ומה שאדם מקבל מזה — אין הן בערך למעלה אחת שאדם זוכה לה, מעלה שהיא שלא בערך גבוהה מכל המעלות שתיארנו.
וכדי להגיע לכך, הוא מוסיף בהמשך התיאור, נדרשות שעות רבות ביום של עמל ויגיעת נפש ויגיעת בשר בלימוד החסידות. ולְמה מגיעים? מהי אותה מעלה גדולה? על כך בא הפתגם היומי, וזוהי כותרתו: "מדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) אבי מורי ורבי", המתייחס לאותה הזדמנות שבה שמע זאת מאביו. אמר לו זאת ביידיש, "מיילה נפלאו... ברוך הוא עם זכה", ובתרגום: יש מעלה נפלאה מאוד — כאשר הקדוש-ברוך-הוא מזכה, מקרין את החוש מן הנשמה עד לעין העידן; והתלמיד אומר שכשמקבלים רוכשים חוש ועונג לעשות טובה ליהודי.
עד שאדם מגיע למצב כזה, שהזולת יקר בעיניו יותר מכפי שהוא עצמו יקר בעיני עצמו. וכיצד ייתכן מצב כזה? על כך הוא מפרט: כאשר אדם עושה חשבון נפש על עצמו, יכול הוא למצוא כמה וכמה טעמים מדוע מגיע לו שיקרו לו דברים שאינם טובים; אך על הזולת אין חשבון כזה שייך כלל. על הזולת אין לומר "מגיע לו כך וכך בגלל כך וכך", אלא צריך שיהיה חוש ועונג שיהיה לו טוב, ולעשות לו טוב ולחשוב עליו טוב.
זוהי המעלה שזוכים בה — קבלת אותו חוש. על כך אמר הרבי הרש"ב שהיא מעלה נפלאה יותר מכל שאר המעלות שיכולות להיות לאדם; שכן אף שאותן שמונה מעלות שפירט הן כשלעצמן דברים נפלאים, מעלה זו עולה על כולן בהפלאתה, באופן הנפלא ביותר.