"חדר" השבעים ושניים בהיכל היום-יום.
יום ראשון ב' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תרומה, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י. תהילים, ב' בחודש, אומרים מפרק י' עד פרק י"ז ועד בכלל. תניא, ביום הזה מתחילים פרק חדש, פרק כ"ז, שיימשך על פני כמה וכמה ימים — מהמילה "ואם" עד דף ל"ד, במילים המסתיימות "עשר ממש".
מקורו של הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בחודש מנחם-אב תרפ"ח. המכתב אינו ארוך במיוחד, אך בו מגולל הרבי הריי"צ את שיטתו המיוחדת של אדמו"ר הזקן לעומת שיטתם של חבריו, שאר תלמידי המגיד, ומרחיב מעט בעניין זה.
נקודת הדברים, כפי שמובא כאן בציטוט הנקודתי והמתומצת, היא ששיטתו של אדמו"ר הזקן הייתה שהעבודה תהיה עבודה עם המוח. הרבי הריי"צ מסביר שיש מעלה בעבודת הלב ויש מעלה בעבודת המוח; מוח אינו יכול להיות בלא לב, ולב אינו יכול להיות בלא מוח, והשאלה היא מה מנווט את העניינים. אדמו"ר הזקן סידר שהעבודה תהיה עבודת המוח.
אקדים משפט אחד להבהרה. באופן כללי מבואר שההבדל בין המוח ללב, בין השכל לרגש, הוא שהשכל — המוח — מחפש לחקור ולדעת את האמת של הדבר, ואילו הלב מחפש מה הדבר עושה לו, כיצד הוא מתרגש ממנו ומה הוא מעורר בו. ממילא, אין הלב נוטה תמיד לקחת את הדבר כפי שהוא באמת, אלא נוטה יותר לקחת אותו לפי איך שהוא מסתדר עמו. לעומת זאת, המוח שייך יותר לקחת את הדבר כפי אמיתתו — גם אם אינו נראה לך או אינו מתאים לך, וגם אם עדיין לא השתלבת עם קו זה, לפחות תדע מהי האמת.
זו הכוונה בכותרת שאדמו"ר הזקן סידר שהעבודה תהיה עבודת המוח. וכעת נראה את הפירוט: רבנו הגדול, אדמו"ר הזקן, סידר לפני אנשי שלומנו את העבודה במוח — שעבודת השם תהיה מנווטת על ידי המוח. והוא מפרט: לחפש את האמת בכל דבר, מהי אמיתתו — ולא איך זה נוח לך או מלהיב אותך; ולבקר כל תנועה — שהאדם יבקר את עצמו על כל תנועה שהוא עושה ועל כל דבר שהוא חי עמו, האם הוא אכן מכוון לפי האמת, שיהיה רק כפי האמת, ולא ביטוי של רגש אישי או אופי וכדומה.
וכדי להצליח שכל תנועה תהיה כפי האמת יש לעבוד על כך; הדבר אינו בא באופן טבעי וזורם בלא עבודה, שכן בלא עבודה נמשך האדם בדרך כלל אחרי נטיותיו הטבעיות.
כעת מסביר הרבי הריי"צ מן הצד השני. לכאורה עלול אדם לחשוב, שאם המטרה היא להיות אמיתי — וכפי שנוטה לעתים קרובות הנפש הבהמית — הרי זה בבחינת "הכול או כלום": אם כפי האמת, שיהיה הדבר מוחלט; ואם איני לגמרי כפי האמת, אין שווה כלום, מה הועלתי באחוז או שניים? על כך מסביר הרבי מיד: העבודה הזו — שהתנועות יהיו אמיתיות — אינה כמו שטועים בזה טעות גמורה.
במה טועים? יש הטועים לחשוב שצריך "לפרק הרים ולשבר סלעים". "הרים" ו"סלעים" הם משל לנפש הבהמית של האדם, כמו שאומרת הגמרא "נדמה לו כהר" — ההר הוא הנפש הבהמית, היצר הרע; והסלע — לעתים הלב הוא "לב האבן". יש אדם החושב שעבודתו תעלה יפה רק אם יצליח לפרק את ההרים ולשבר את הסלעים, כלומר שעליו להשתנות לגמרי; וכלשונו ביידיש — "להפוך את העולם", והכוונה לא לעולם הגדול אלא לעולם הקטן, להפוך את עולמו שלו ולהתהפך לחלוטין.
על כך הוא אומר שזו טעות. אין הכרח שהכול ייעשה מושלם לגמרי כדי שייקרא שאתה עושה כפי האמת. מהי הגישה הנכונה על פי האמת הגמורה? "אשר כל עבודה ופועל" — כל דבר שאדם עושה, כל עבודת השם וכל פעולה, אפילו פעולה קטנה שתהיה, אפילו תנועה קטנה, אם נעשתה בכוונה אמיתית — "די הוא", דיו. אם עשית את הפעולה הקטנה ביותר בכוונה אמיתית, קיימת את ההוראה שביקש ממך אדמו"ר הזקן; ואף אם תשעים ותשעה אחוז מענייניך עדיין אינם קשורים כלל לאמת — נגעת בנקודה אחת.
והוא מפרט: "אברכה בכוונה" — לומר ברכה אחת בכוונה. סך הכול ברכה, שלקחה אולי כמה שניות או חצי דקה או פחות, אבל אמרת אותה בכוונה וחשבת באמת על הקדוש-ברוך-הוא. הדוגמה השנייה: "דם וורט אין דאוונען כדבעי" — אין הוא אומר שכל התפילה כולה תהיה כראוי, אלא שאותה מילה מסוימת בתפילה תיעשה כראוי. כמו שכתב פעם הרבי ליהודי שהודה שאינו יכול להיות מרוכז לגמרי בכל התפילה — הוא מכיר את עצמו ואין זה עובד — והציע לו הרבי לחלק זאת לקטעים: ביום מסוים יתאמץ בקטע אחד, ולמחרת בקטע אחר. אף כאן אומר אותו דבר, "דם וורט אין דאוונען" — שאותה מילה מסוימת בתפילה תהיה "כדבעי".
מהו "כדבעי"? בהכנת הלב — שתהיה מוכן מראש לעניין, ובידיעה לפני מי אתה עומד. יש לשון בשולחן ערוך שכותב אדמו"ר הזקן (סימן צ"ד ז'), שאדם צריך לראות עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו, ויעורר הכוונה ויסיר כל המחשבות הזרות ממנו, עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו — כך כתוב בשולחן ערוך, וכך צריך אדם להתפלל. להתפלל כך את כל התפילה אינו קל, אבל לפחות במילה אחת שאמרת תרגיש: אני עומד עתה לפני הקדוש-ברוך-הוא, ואכוון את מחשבותיי שיהיו נקיות וזכות לגמרי. זה לגבי מילה בתפילה.
או "הפסוק חומש בידיעה שהוא דבר ה'" — תאמר פסוק אחד בחומש, אבל את הפסוק הזה תאמר מתוך ידיעה שאתה אומר עתה את דבר ה', ולא סתם מספר סיפור או אומר דבר המעניין אותך, אלא פשוט את דבר ה'. או "הפסוק תהילים" — תאמר פסוק בתהילים; ייתכן שבכל שיעור התהילים לא כיוונת בדיוק, ואת כל הפרק לא הצלחת, אבל בפסוק אחד תהיה מרוכז שיהיה באמת. זה נקרא עבודה — עבודה נקודתית, בלא לחשוב שצריך להפוך את כל העולם.
או "ומידה טובה לקרב ליבו של חברו באהבה וחיבה" — לעורר מידה טובה, לקרב את לב חברך בכך שאתה אוהב אותו ומחבבו באהבת-ישראל אמיתית. אם בתנועת נפש מסוימת, נקודתית, הצלחת — זה נקרא שעשית את העבודה כראוי.
לסיום, לאחר שאמר מצד אחד מה צריך, ומצד שני שאין חובה בהכול — שמא יחשוב אדם שאם אין חובה בהכול הרי הדבר קל, ומה הבעיה? — מסיים הרבי הריי"צ ואומר: "אמת הדבר, אשר בכדי להגיע לזה" — כדי להגיע לכך שמילה אחת תהיה כראוי, שתנועת נפש אחת תהיה כראוי — "צריכים יגיעה רבה ועצומה". אין זה בבחינת "עוד מילה אחת, מה קרה"; גם באותה מילה מסוימת או פסוק מסוים צריך להתייגע.
במה מתבטאת ה"יגיעה"? בכך שילמד הרבה ויבין, שיעסוק הרבה בתורה ויבין, וכל לימודו יהיה מרוכז, עד שיצליח בנקודה אחת, במילה אחת, לעשות מה שצריך. וכל אחד לפי ערכו — לפי דרגתו, זמנו ויכולתו — שילמד הרבה ויבין את אשר הוא לומד, והשם בעזרו שיהיה כפי האמת. כלומר, אם תתאמץ ותשקיע לפחות במאמץ ללמוד הרבה ולהבין, יעזור לך הקדוש-ברוך-הוא שתהיה בנקודות מסוימות כפי האמת. זו בעצם הדרך שבה סידר אדמו"ר הזקן את העבודה לפני אנשי שלומנו.