"חדר" השלוש מאות ושישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ט אלול, ערב ראש השנה, ה'תש"ג.
בתחילה מציין הרבי הנהגות הקשורות ליום זה, ערב ראש השנה, ובהמשך יבוא הפתגם.
ההנהגה הראשונה — "סליחות". בשנה זו, תש"ג, החלו הסליחות כבר במוצאי שבת של כ"ה אלול, כפי שמוזכר בפתגם של כ"ה אלול — ששם נאמר שאת הסליחות הראשונות אומרים במוצאי שבת סמוך לאחר חצות הלילה, ואת שאר הסליחות באשמורת הבוקר. גם כאן חוזר הרבי על כך: סליחות של ערב ראש השנה, שהן הסליחות האחרונות, נאמרות "באשמורת הבוקר", ו"אין נפילת אפים" — כיוון שבערב ראש השנה אין אומרים תחנון. ביום זה אין נפילת אפיים, לא בסליחות וגם לא בשחרית.
דבר נוסף שהרבי מדגיש — "התרת נדרים". בערב ראש השנה עושים התרת נדרים, ומה שהרבי מדגיש כאן הוא שיש העושים התרת נדרים ומסתפקים בשלושה; אף שבעיקרון די בשלושה כדי להתיר נדר, מדגיש הרבי שתהיה "ובעשרה". וזו לשון אדמו"ר הזקן בסידורו: "וטוב שתהיה עדה שלמה". לכן משתדלים להקפיד שיהיה מניין שלם בעת אמירת התרת נדרים.
הדבר השלישי שהרבי מציין הוא "עירוב תבשילין". בקביעות של תש"ג חל ראש השנה בימים חמישי ושישי, ומיד צמודה לו שבת; בקביעות כזו צריך לעשות עירוב תבשילין, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולהכין ביום השני של החג עבור מאכלי השבת.
שיעורים: חומש, האזינו, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ט בחודש. כיוון שאין בחודש זה יום ל', הרי כ"ט הוא היום האחרון של החודש, ולכן אומרים מפרק ק"מ עד סיום התהילים, עד פרק ק"נ כולל — פרקים המתחלקים בחודש רגיל בין כ"ט ל-ל'. ושלושת פרקי חודש אלול של יום זה הם פרקים ט"ו, ט"ז, י"ז.
תניא, ביום הזה מסיימים את אגרת י"ט. השיעור מתחיל בעמוד 256 במילים "האותיות הנגלות", ומסתיים בסיום האגרת במילה "כנד"פ".
בנוסף מציין הרבי את המיוחד ביום זה של ערב ראש השנה: "יום הולדת את הצמח צדק בשנת תקמ"ט". ה"צמח צדק" נולד ביום זה, בשנת תקמ"ט.
ובסיום מביא הרבי פתגם, שמקורו ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בח' שבט תרצ"ח. במכתב — שאינו ארוך — כותב הרבי הריי"צ ליהודי שעליו להתאמץ ולעשות הכול כדי לחזק את בריאותו, שכן על פי תורה מחויבים לעשות הכול לחיזוק הבריאות. וכחיזוק לכך, נוסף על החיוב שעל פי תורה והלכה, מביא הרבי הריי"צ פתגם של אדמו"ר הזקן: "מפתגמי רבינו הזקן: אין לנו מושג כלל עד כמה יקר אצל הקב"ה גופו של יהודי.". לכן על האדם לשמור על בריאותו ועל שלמותו.
פתגם זה מובא בערב ראש השנה, ויש בו ביאור שהרבי התייחס אליו במאמר חסידות — מאמר "מוגה" — שאמר הרבי בערב ראש השנה תשמ"ב, והוא גם בקונטרס שהוציא הרבי לקראת ראש השנה תשמ"ט, במאמר דיבור-המתחיל "זה היום תחילת מעשיך". שם מביא הרבי פתגם זה ומבאר, שיש לדעת שיוקרו של גוף יהודי הוא למעלה מתפיסה ולמעלה מהשגה, שכן הוא בא מצד העצמות — בריאת הגוף הגשמי.
ובשיחה מקשר זאת הרבי לכך שבראש השנה, אף שביום זה מקבל היהודי את מלכותו של הקדוש-ברוך-הוא, והוא יום נפלא ועליון מאוד, בכל זאת עוסקים בבקשות ואוכלים דברים גשמיים ומתוקים — להדגיש את המתיקות — ומבקשים על גשמיות. מה עניינה של גשמיות ליום נעלה כל כך, לכאורה? ומבאר, שהגשמיות, וגם הגוף הגשמי הנברא בראש השנה, הם חלק מרצון המלך, שרוצה שתעבוד אותו עם הגוף הגשמי. כשאתה מבקש על הרחבה בעניינים הגשמיים ועל הבריאות הגשמית, זה חלק מהמלכת הקדוש-ברוך-הוא, שכן זה חלק מרצונו. היוקר הגדול של הגוף הגשמי — זו הנקודה כאן.
מעניין, שמעתי פעם שיהודי מסוים שאל את הרבי על אדם אחר שהיה שוכב כ"צמח", רחמנא ליצלן, ולא היה שייך לשום דבר, וכך במשך זמן רב; והוא שאל את הרבי כדי להבין מה יש לקדוש-ברוך-הוא מכך שאדם זה חי במצב כזה. השיב לו הרבי, שאין לנו יכולת להבין כמה עונג יש לקדוש-ברוך-הוא מעצם הדבר שיש יהודי — עצם קיומו של גוף יהודי הוא דבר יקר אצל הקדוש-ברוך-הוא, גם אם אין בו פעילות. עצם הגוף הוא דבר יקר, ואין אנו יכולים כלל להבין זאת. זהו שאומר "אין לנו השגה" — כמה יקר אצל הקדוש-ברוך-הוא גופו של יהודי.