"חדר" השלוש מאות ושלושה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ו באלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מתחילים כאן פרשה חדשה — "האזינו", פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — מהאות מ', המתחילה במילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי". ואת שלושת הפרקים הנוספים בחודש אלול, ביום הזה אומרים פרקים ע"ו, ע"ז וע"ח.
תניא, ביום הזה ממשיכים את אגרת י"ט. השיעור היומי מתחיל בעמוד 254 במילים "אך הענין", ומסתיים בעמוד קכ"ח במילה "האותיות".
מקורו של הפתגם הנלמד בהתוועדות של הרבי הריי"צ לשבת פרשת תבוא בשנת ה'ש"ת. מעניין שבאותה התוועדות, בקטע הקודם לנקודה זו, מספר הרבי הריי"צ שבשנת תקס"ו היה הרב מזאלקווא אומר פלפולים חריפים על מאמרי חז"ל ומסבירם על דרך החסידות. ואז מביא הרבי את הפתגם הזה, המלמד אותנו את המשמעות על פי חסידות של ההלכות הקשורות בהכשרת בשר לאכילה.
כבר למדנו ב"היום-יום", בפתגם של י"א באדר-שני, שכל הלכה בתורת הנגלה צריך להבין אותה באופן שאפשר יהיה למצוא מתוכה עניין בעבודת ה' — כיצד יתנהג האדם בעולם הזה על פי רצון ה'. וכאן, בפתגם הנלמד מיד, רואים המחשה ממש לכך: כיצד לוקחים הלכה שבנגלה ומתרגמים אותה לעבודת ה'.
באיזו הלכה מדובר כאן? בשולחן ערוך "יורה דעה" סימן ס"ט, בהלכות מליחה, כותב המחבר שכאשר רוצים להכשיר בשר לאכילה, צריך כמובן להוציא את הדם שבתוך הבשר לפני בישולו. תחילה צריך להדיח ולשטוף את הבשר במים כדי לנקותו מן הדם הדבוק עליו מבחוץ; שכן אם ימלחו אותו לפני השטיפה, לא יאפשר הדם החיצוני למלח לשאוב את הדם הפנימי, ולכן קודם כל צריך לשוטפו.
והרמ"א מוסיף, שלכתחילה, לפני המליחה, צריך להשרות את הבשר במים כחצי שעה כדי לרככו, ורק לאחר שהמים מתנקזים ממנו — למלוח אותו במלח. ולאחר שהיה הבשר במלח משך זמן המליחה (שיש בו כמה אופנים כמה זמן צריך להיות), צריך לשטוף את הבשר כדי שכל המלח שהוציא את הדם, המונח עתה על הבשר, יֵרד כולו; ואז הבשר מוכן לבישול. זה מה שכתוב בהלכה.
בפתגם היומי לוקח הרבי הריי"צ את שלושת השלבים הללו — ההשריה במים, המליחה וההדחה שלאחריה — ומבאר מה עניינם בעבודת ה'. נעיין בלשון: "סדר הכשר הבשר לאכילה" — מהו הסדר שבו מכשירים בשר כדי שאפשר יהיה לאוכלו? היינו, "להוציא ממנו דם האסור".
בנמשל, בעבודת ה', ה"בשר" הוא כל ענייניו הגשמיים של האדם — גופו הגשמי וכל ענייניו הגשמיים; ובתוך הבשר יש "דם" — הרתיחה וההתלהבות שיש לאדם מכל ענייני העולם. את ההתלהבות הזו צריך להוציא; כלומר, אתה יכול להשתמש בכל ענייניך הגשמיים ובגופך הגשמי, אך בלי רתיחת הדמים. את הדם הזה צריך להוציא.
ומהו הסדר להוצאת הדם, הרתיחה וענייני העולם מתוך הבשר? "שרייה, מליחה, הדחה" — היינו: לשרות במים, אחר כך להניח את המלח, ולבסוף לשטוף ולהדיח כדי שיהיה נקי לגמרי. "ענינם בעבודה" — מהו תוכנם בעבודת ה'? הדבר הולך לפי הסדר.
"שריה" — בפשטות משרים את הבשר במים, ועל מים ידוע הנאמר "אין מים אלא תורה". וכאן, מהי השרייה במים? שהאדם צריך "להשרות את עצמו בדברי הרב", שיהיה כל כולו מונח באופן מוחלט בתורת הרבי ושקוע בה. זו הפעולה הראשונה, קודם שמתחילים לדבר או לפעול משהו — קודם כל לשרות הרבה בתורת הרבי. זו נקראת "שרייה".
הדבר השני — "מליחה". לאחר ששורים את הבשר, כלומר לאחר שהאדם שקוע בדברי הרבי, מתעורר בנפשו צורך וגם רצון להיכנס ל"יחידות" אצל הרבי. כי היחידות היא כמו המלח: כשם שהמלח מוציא נקודתית את הדם מכל המקומות הבלועים בבשר, כך ביחידות נותן הרבי לחסיד את ההדרכה ואת הכוחות להוציא ממנו את ה"דם". עתה, לאחר ששרה את עצמו קודם לכן במים, הוא כבר רוצה וכבר ראוי, והגיע לשלב היחידות.
והשלב השלישי — "הדחה". לאחר היחידות, לאחר המליחה, צריך לשטוף. מהי ההדחה? ההדחה היא ה"ניגון". הניגון החסידי פועל להסיר את הדם, שלא יחזור פנימה אלא יישטף החוצה, ומכשיר את הבשר הגשמי להיות כלי לגילוי הנשמה. זהו הסדר הנלמד מהלכות הכשר הבשר.