"חדר" השלוש מאות ואחד בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ד אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ניצבים-וילך, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ד בחודש, אומרים מפרק קי"ג עד פרק קי"ח כולל. ושלושת הפרקים הנוספים בחודש אלול, ביום הזה אומרים ע', ע"א וע"ב.
תניא, מסיימים ביום הזה את אגרת י"ח מאגרת הקודש. השיעור מתחיל בעמוד 252 במילים "והשנית", ומסתיים בסיום האגרת במילה "דעהו".
הפתגם היומי קצר, וכתוב באידיש. בציון המקור נכתב שהוא משיחת של הרבי הריי"צ משבת פרשת חוקת משנת ת"ש. אף שהשיחה מופיעה בספרים שלפנינו,תוכן זה גופא מהשיחה לא נדפס שם.
נקרא את לשון הפתגם ונסביר. בתרגום מהמקור: "בעבר, כל אמרה ששמעו - היתה תורה, וכל מחזה שראו - הוראה בעבודה והדרכה".
בציטוט אין פירוט מאיזו אמרה מדובר, ולא ממי שמעו אותה, או על מי ראו את אותה הנהגה — הדבר נאמר כעניין העומד בפני עצמו. אך מצאתי מכתב של הרבי הריי"צ מכ"ה תשרי תש"א, שבו מופיע בדיוק אותו רעיון בתוספת כמה מילים. המכתב נכתב לחסיד ושמו ר' שאול בער זיסלין.
הרבי הריי"צ מעורר אותו מאוד לכתוב את זיכרונותיו — כל מה שהוא זוכר מאז שהגיע לישיבת תומכי תמימים: את מי פגש, מה אמרו לו המשפיעים, מה היה עם החברים — שיפרט את כל זיכרונותיו.
וכך כותב לו הרבי הריי"צ: "דבר זה" — לכתוב זיכרונות — "היה צריך כל אחד מאנ"ש שי' לעשות. מי שהיה אצל רבי והתחנך בין חסידים, אשר באמת", ואז בא משפט הדומה לפתגם היומי: "הנה כל תנועה שראו אצל רבי, וכל אמרה ששמעו מחסיד, בכוחה להחיות ממש". כאן מחלק הרבי הריי"צ בין מה שראו אצל הרבי לבין מה ששמעו מחסיד.
ובסיום כותב הרבי הריי"צ דבר מעניין: "כמו שאנו רואים במוחש שזה יום טוב אצלי". כך מעיד הרבי הריי"צ על עצמו — כאשר הוא שומע סיפור מחסיד שהיה אצל רבי, או מהתוועדות חסידים, כששומע אמרה חדשה או מישהו המספר, נחשב אותו יום אצלו ליום טוב וליום חג. עד כמה מייקר הרבי הריי"צ כל דבר. וזהו תוכן הפתגם היומי: כשם שבעבר ידעו לייקר כל דבר, כך לעורר גם אותנו להתייחס באותה מידה לכל אמרה ולכל מראה שרואים.