"חדר" המאתיים תשעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"א אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ניצבים-וילך, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"א בחודש, אומרים ביום הזה את פרקים ק"ד ו-ק"ה, ושלושת הפרקים הנוספים לחודש אלול הם ביום הזה ס"א, ס"ב ו-ס"ג.
תניא, מתחילים ביום הזה אגרת חדשה, אגרת י"ז, מתחילת האגרת במילה "נודע". השיעור מסתיים בעמוד 250 במילים "ועיין שם היטב".
הפתגם היומי נלקח ממכתב קצר שכתב הרבי הריי"צ בה' אדר תש"ב. המכתב מופנה לאישה שהיו לה כישורים בכתיבה ובנאום, והרבי מעודד אותה מאוד להשתמש בכישרונותיה; הוא אף מציע לה במכתב שאם יש לה נאומים כתובים תשלח לו אותם, והוא יעיר את דעתו עליהם.
הפתגם אינו ארוך, ומאותו מכתב קצר ישנם שני פתגמים ב"היום-יום": הפתגם היומי שנקרא מיד, וכן, אם ירצה השם, בה' מרחשון יהיה לנו פתגם נוסף מאותו מכתב. הפתגם הוא כמעט המילים הראשונות של המכתב.
וכך כותב לה הרבי: "אבינו הראשון אברהם" — אברהם אבינו, האב הראשון של עם ישראל — "בגלל עבודותו במסירות נפש לפרסם אלקותו יתברך - אל אחד - לכל בני העולם". אברהם אבינו מסר את נפשו, והושלך לכבשן האש באור כשדים על כך, והתמסר ממש לפרסם את הקדוש-ברוך-הוא לכל האנשים.
ובגלל זה "זכה להנחיל לזרעו אחריו עד סוף כל הדורות" — זכה להנחיל לזרעו, שהוא עם ישראל, עד סוף כל הדורות — "את האמונה הטהורה בה' ובתורתו". לכל יהודי יש אמונה בקדוש-ברוך-הוא; הרבי מעורר אותה, שבעצם צריך רק לעורר את היהודי, רק לדבר אליו ולכתוב אליו, אך במהותו כבר יש בו את הדבר.
"וכל איש ואשה מישראל יש להם הכח והעוז למסור נפשם על התורה הקדושה" — לכל יהודי יש במהותו את היכולת ואת הכוח הזה, וכל זאת קיבלנו במתנה מאברהם אבינו, שמפני שמסר את נפשו זכה שהדבר קיים בכל עם ישראל כולו.
בקשר לפתגם זה מעיר הרבי הערה בלקוטי שיחות חלק ל"ה, שאף שאברהם אבינו היה לפני מתן תורה ואנו כיום לאחר מתן תורה, כאשר מדובר על קשרה של עצם הנשמה בקדוש-ברוך-הוא אין בזה הבדל בין קודם מתן תורה לאחריו. ממילא, אברהם אבינו, שביטא את עצם קשרו לקדוש-ברוך-הוא, פעל בכך שלכל זרעו עד סוף כל הדורות יהיה אותו קשר פנימי הקיים אצל כל אחד ואחד.