"חדר" המאתיים תשעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום ראשון י"ט אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ניצבים-וילך, שתי פרשיות מחוברות, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, אומרים מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל; ושלושת הפרקים שאומרים בחודש אלול — פרקים נ"ה, נ"ו ונ"ז.
תניא, ביום הזה מתחילים ללמוד את אגרת ט"ז, מתחילת האגרת, מהמילה "אהוביי". השיעור היומי מסתיים בעמוד 248, במילים "דף פ'".
הפתגם היומי קצר, ומתייחס לפסוק המופיע בשיעור היומי בחומש, בתחילת פרשת ניצבים. הדברים נאמרו בתוך שיחה שסיפר הרבי הריי"צ בשביעי של פסח שנת תרצ"ח. נתחיל לקרוא את הקטע הראשון של הפתגם, שבמקורו כתוב באידיש, ונסביר.
"אדמו"ר הזקן, בהיותו עדיין בוויטעבסק, אמר פעם 'תורה' [דבר-תורה קצר] על הפסוק 'אתם נצבים' וגו'" — בעת שאדמו"ר הזקן עדיין היה במזריטש, לאחר נישואיו, כשהתגורר בבית חותנו, אמר פעם דבר-תורה קצר על הפסוק שבפתיחת הפרשה, "אתם נצבים".
בפסוק ישנה רשימה של כל הסוגים שבעם ישראל: "אתם נצבים היום כלכם... ראשיכם שבטיכם..." וגו'. אם מתבוננים, כמעט כל הרשימה היא מעמדות של אנשים — "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם" וכדומה. אך בסיום מוזכרים שניים שהם דווקא תפקידים ומקצועות, והמפרשים מתייחסים לשאלה למי הכוונה: "מחוטב עציך עד שואב מימיך" — שאלו מקצועות, שלא כקודמים שהם מעמדות.
על כך אמר אדמו"ר הזקן "תורה", רמז, מה באים שני דברים אלו ללמדנו בעבודת ה'. וכך "ופירש 'מחוטב עציך'" — בדרך רמז, "עציך" "לשון עצה", שהיא לשון מחשבה. אף שכפשוטו "עציך" הוא מלשון עצים, ברמז הוא מלשון עצה, כמחשבה.
ומהו "חוטב עציך"? "יש לעקור את ה"רבות מחשבות בלב איש"" לחטוב את העצים, דהיינו לעקור מחשבות מלבו של אדם. ישנן מחשבות רבות במוח שאינן על פי תורה, ויש לעקור אותן — זהו "מחוטב עציך", להסיר את כל אותן מחשבות.
והסיום — "שואב מימיך". מהו "שואב מימיך"? ידוע, וכן כתוב בתניא בתחילתו, שהמים מצמיחים כל מיני תענוג; המים הם סמל לתענוגים. "שואב מימיך" עניינו "לשאוב את המים שמצמיחים כל מיני תענוג" — אותם תענוגים שהאדם נגרר בעטיים לכל מיני עניינים. יש לשאוב מים אלו, דהיינו לבטלם. זו עבודת זיכוך האדם המרומזת במילים הללו.