"חדר" המאתיים תשעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום חמישי ט"ז אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תבוא, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ז בחודש, מפרק ע"ט עד פרק פ"ד, כולל פ"ב. ושלושת הפרקים ליום זה הם מ"ו, מ"ז ומ"ח — הפרקים לחודש אלול.
תניא, ממשיכים ביום הזה ללמוד את אגרת ט"ו שבאגרת הקודש. השיעור מתחיל בעמוד ק"ח, ב', במילים "והנה כללות", ומסתיים בעמוד קכ"ג במילים "כמו שיתבאר".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ו טבת תרצ"ו, המופיע גם כמכתב הקדמה לספר "פוקח עוורים" של האדמו"ר האמצעי. שם מופיע הפתגם עצמו בקיצור רב יותר, אף שביאורו ארוך יותר. האריכות שלפנינו מופיעה במכתב אחר מן התאריך הזה, ט"ז אלול בשנת ה'ת"ש.
אתן תחילה את הרקע של המכתב הראשון, שהוא המקור הראשון לפתגם. מסופר שם שאדמו"ר הזקן מינה את בנו, האדמו"ר האמצעי, להתעסק בחינוך האברכים ובהדרכתם. פעם התוועד האדמו"ר האמצעי עם מחונכיו, ובאותה התוועדות נכחו גם זקני החסידים. האדמו"ר האמצעי דיבר עם האברכים בהתרגשות עצומה — ממש "בשפיכת נפש" — עד כמה צריכה להיות עבודת השם, ועד כמה צריכה להיות הרצינות.
וידוע שהאדמו"ר האמצעי היה חלש בגשמיות — חלש בלב וחלוש בבריאות — וכשהיה מדבר בהתרגשות רבה, הדבר השפיע על בריאותו. לאחר אותה התוועדות לא חש בטוב כמה ימים. באו זקני החסידים לבקרו ושאלוהו: "הרי אתה יודע שאתה חלש, ושאסור לך להיכנס להתרגשויות גדולות; מדוע, אם כן, דיברת באותה התוועדות בהתרגשות כה עצומה, ולא שמרת על בריאותך?".
השיב להם: "שמעתי מאבא שעל יהודי צריך להסתכל כפי שהוא כלול במחשבה הקדומה דאדם-קדמון" — כפי שיופיע גם בפתגם שנראה מיד. זו דרגה גבוהה כל כך באלוקות, שממנה מתחיל כל סדר ההשתלשלות — כביכול המחשבה האלוקית הראשונה על בריאת העולמות והנשמות. יהודי צריך להסתכל עליו כפי שהוא מושרש שם, ושם הוא כולל לא רק את עצמו אלא את כל הדורות הבאים ממנו. ובאותה מידה — לא רק על הזולת יש להסתכל כך, אלא גם על עצמך: שגם האדם עצמו בכלל, וההשפעה של מעשיו אינה על עצמו בלבד אלא על כל הדורות שיֵצאו ממנו.
"וכשראיתי לפניי סיטואציה זו — כיצד יכולתי שלא להתרגש? שאני יכול לפעול על יהודי בצורה כזו? האחריות כה גדולה, ולא עמדתי בכך, והייתי בהתרגשות עצומה". כך מתאר האדמו"ר האמצעי מה פירוש לראות נשמה כפי שהיא למעלה בדרגה גבוהה, ויש שם אריכות במכתב.
המכתב השני, שהוא הפתגם היומי, הוא מכתב של הרבי הריי"צ משנת ה'ת"ש, מן התאריך הזה, ט"ז אלול. שם מדובר על מי שהיה אמור לפתוח בית ספר לבנות, ולא הצליח. הוא כתב לרבי הריי"צ שלא הצליחו, והרבי הריי"צ מאוד לא מרוצה, על כך שהוא כותב לו: "מצטער אני מאוד שלא התעסקתי בכך כראוי", ומסביר לו כמה חשוב לפעול על אחרים. ואז בא הציטוט; נעיין בפתגם ונקראנו מבפנים.
וכך הוא כותב: "רבנו הזקן פירש המאמר". יש לשון בגמרא המדברת על שני הכיוונים — השלילי והחיובי: שאדם ההורג חס ושלום נפש אחת מישראל כאילו הרג עולם מלא, ומנגד — "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא". כאן מובא רק הביטוי החיובי.
אדמו"ר הזקן ביאר פעם: מהי "נפש אחת", ומדוע היא "עולם מלא"? במקור הדברים באידיש, ובתרגום: "על יהודי יש להביט כפי שהוא "נמצא" במחשבה הקדומה דא"ק, ושם "נמצאת" כל נשמה על כל דורות צאצאיה עד ביאת המשיח גואל צדק" — כלומר, כשמסתכלים עליו כפי שהוא כלול שם, אין הוא פרט קטן, אלא כל נשמה עומדת שם עם כל הדורות העתידים לצאת ממנה, עד ביאת המשיח, דור אחר דור, כולם כלולים בה.
אם כן, כשאתה מסתכל על הנשמה כפי שהיא במקורה, עליך לדעת שהתעסקותך עמה היא למעשה עם כל הדורות שיבואו ממנה: "וכשעושים ליהודי טובה [בגשמיות ובוודאי ברוחניות] - מטיבים לכל הנשמות הללו עד סוף כל הדורות" — לא רק לו, אלא לו ולבנו ולצאצאיו ולכל היוצאים ממנו עד סוף כל הדורות. כוח עצום זה — כיצד להסתכל על הזולת, וממילא גם על עצמך, כדברי אדמו"ר הזקן — משנה לגמרי את ההתעסקות בכל דבר שעושים ופועלים על יהודי אחר.