"חדר" המאתיים תשעים ושניים בהיכל היום-יום.
יום רביעי ט"ו אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תבוא, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ו בחודש, פרק ע"ז ופרק ע"ח. והפרקים המיוחדים לחודש אלול הם שלושה: מ"ג, מ"ד ומ"ה.
תניא, ביום הזה ממשיכים את אגרת ט"ו, מעמוד ק"ח,א במילים "אך צריך", והשיעור מסתיים בעמוד ק"ח,ב במילה "ומליצה".
ביום הזה מציין הרבי את סדר התייסדותה של ישיבת תומכי תמימים. נקרא את הלשון וניתן מעט רקע לעניין. הרבי כותב: "התייסדות ישיבת תומכי תמימים". מתי התייסדה הישיבה? "יום א' ט"ו אלול תרנ"ז" — הוא תאריך היום, שבו ייסד הרבי הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. "התחלת הלימודים בנגלה ודא"ח [ודברי אלוקים חיים]" — מתי החלו סדרי הישיבה בצורה מסודרת? "יום ד' ח"י אלול תרנ"ז". התייסדות הישיבה היתה בט"ו, אך התחלת הלימוד היתה כעבור כמה ימים, בח"י אלול.
ומתי ניתן השם "תומכי תמימים"? "בליל שמחת תורה תרנ"ט" — כלומר, לאחר שנתיים מייסוד הישיבה בט"ו אלול תרנ"ז [ולמעשה כשנה וחודש, שכן זה מסוף תרנ"ז, דרך כל תרנ"ח, ועד תחילת תרנ"ט בשמחת תורה] — לאחר ההקפות "הכריז אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי]", הוא הרבי הרש"ב, "שם הישיבה תומכי תמימים, והתלמידים הלומדים ומתנהגים ברוחה - שמם תמימים". זהו קיצור העניין של התייסדות הישיבה.
נוסיף כמה פרטים בעניין. יש רשימה שבה כותב הרבי הריי"צ בהרחבה את כל התהליך המופיע כאן בקיצור רב. שם כתוב שאותו יום, ט"ו אלול שבו נוסדה הישיבה, היה יום סעודת החתונה של הרבי הריי"צ; ביום שישי י"ג אלול תרנ"ז היה יום חופתו, והסעודה הייתה ביום ראשון ט"ו אלול. באותו יום (ט"ו אלול) בצהריים, כמה שעות לפני הסעודה, כינס אביו — הרבי הרש"ב — ועידה של כחמישים איש מן הרבנים המובחרים ומן הגבירים שבחסידים.
הרבי הרש"ב פתח ואמר שהחליט בדעתו לייסד ישיבה של בחורים שיתעסקו בלימוד החסידות, והסביר שלימוד החסידות צריך להיות משולב עם לימוד הנגלה. הוא ביאר את ההבדלים בין לימוד נגלה לבדו ללימוד נגלה עם חסידות, ושכאשר עושים זאת בשילוב יחד זוהי עבודה מסודרת — וזה היה הרצון מאז שהתייסדה תורת חב"ד, שתהיה עבודה מסודרת כזו. הוא אמר שזה שנים רבות הוא חושב על הישיבה, ועתה הגיע הזמן לייסדה. זה היה ביום ראשון ט"ו אלול.
כעבור יומיים, בי"ז אלול, בחר הרבי הרש"ב שמונה תלמידים — הם שמונת התלמידים הראשונים — ובחר את המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן מהעיר זעמבין, וקבע עמם שילמדו יחד חסידות. ואכן, מיד לאחר החגים של אותה שנה נסעו אותם שמונה תלמידים יחד עם המשפיע ללמוד בזעמבין. הם למדו שם שנה, ובמהלכה נתווספו עוד עשרה תלמידים; וכעבור שנה, לאחר אלול תרנ"ח, כבר היו שמונה עשר תלמידים.
הם באו אל הרבי הרש"ב, והוא שמח מאוד לראותם. זה היה כבר בסוף תרנ"ח, ובליל שמחת תורה תרנ"ט — כעבור כשלושה שבועות — כשהגיעו להקפה השביעית, שהיתה מאוחר בלילה, כבר בשעה ארבע לפנות בוקר, דיבר הרבי הרש"ב עם החסידים שהיו שם על עניין ההקפות, ואמר שברוך השם ייסד ישיבה של לומדים נגלה וחסידות, וציווה שינגנו.
משסיימו לנגן, החל לומר את הקטע הנאמר בהקפה האחרונה, המתחיל במילים "קדוש ונורא", "הושיעה נא", "חנון ורחום", "הצליחה נא". אמר כמה קטעים והסתובבו סביב הבימה, ואז הפסיק וציווה שינגנו. ניגנו עוד ניגון, וכשסיימו לנגן אמר "תומך תמימים הושיעה נא", שהוא החלק הסופי. ואז אמר הרבי הרש"ב שבחסדי השם הוא קורא עתה לישיבה בשם "תומכי תמימים", כי מטרת הישיבה שתהיה "תורת השם תמימה". זה היה השם שבחר הרבי הרש"ב.
מעניין שהמשפיע רבי שמואל לויטין סיפר, שבליובאוויטש היו מדברים כי הרבי הריי"צ אמר על אביו, שהוא בחר את נשמות התמימים שילמדו בישיבה — לא רק של אותה שנה, אלא של כל הדורות כולם; כל מי שיזכה להיות בכלל התמימים, נשמתו נבחרה כך על ידי הרבי הרש"ב. כך דיבר גם המשפיע רבי שלמה חיים קסלמן.
נקודה מעניינת: בהתוועדות שבת פרשת תבוא ה'תשמ"ט דיבר הרבי שישתדלו, בכל מקום שמתאים, להקים סניף של "תנועת התמימים" — דהיינו, להקים ישיבה חדשה בכל מקום שאפשר, ואם כבר יש ישיבת חב"ד — שייתנו לה את השם "תומכי תמימים", כמובן באישור ההנהלה המרכזית של הישיבה בארצות הברית. הרבי רצה שתהיה "תורת התמימים" בכל מקום ומקום, ושתהיה לה התפשטות בכל העולם כולו.