"חדר" המאתיים תשעים ואחד בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ד אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תבוא, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ד בחודש, מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל. ומצד שלושת הפרקים הנוספים בחודש אלול — פרקים מ', מ"א ומ"ב.
תניא, ביום הזה מתחילים את אגרת ט"ו באגרת הקודש, מתחילת האגרת במילה "להבין". השיעור מסתיים בעמוד קפ"א, במילים "הכלולה מהן".
המכתב היומי הוא מכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ד אדר תש"א — מכתב מעניין וחריף. נקרא את תוכנו. הוא מיועד למי שהיה אז הרב הראשי בארץ, הרב יצחק אייזיק הרצוג. הרבי הריי"צ כותב לו מכתב, ואינו רוצה שאחרים יקראוהו אלא שיישאר אליו לבד; הוא אומר לו שאיש אינו יודע את תוכנו — אפילו מביא המכתב אינו יודע מה כתוב בו — ומבקש ממנו, לאחר שיסיים לקוראו, שיכניסנו למעטפה ויחזירנו אליו, כדי שהמכתב לא יסתובב. אף על פי כן המכתב בידינו, והוא מודפס כיום באגרות קודש.
קודם כל אומר לו הרבי הריי"צ: ברצוני לספר לך דבר ששמעתי מאבי אודותיך, ובהמשך המכתב הוא קורא לזה מעין נבואה של אביו עליו. ומה הוא מספר? באחת מנסיעותיו של הרבי הרש"ב אל מחוץ לרוסיה, כשנסע למֶנְטוֹן, התעכב בפריז. הרבי הריי"צ אומר: איני זוכר לומר לך כעת באיזו שנה היה הדבר, שכן יומני וכל רשימותיי טרם הגיעו לארצות-הברית והם עדיין בדרך, ולכן איני יכול לבדוק כעת את התאריך המדויק.
על כל פנים, כשחזר אבי הביתה, סיפר לי על אביך — אביו של הרב הרצוג — עד כמה קירב אז את הרבי הרש"ב בפריז, וכיצד אמך, אשתו של הרב, דאגה לאפות חלה במיוחד עבורו וכו'. ואז סיפר לי אבי שהתענג מאוד להכיר את הרב הגאון הרצוג הצעיר — היינו אותך עצמך. והרבי הרש"ב אמר עליו שהוא תלמיד חכם טהור, והעיד עליו שראה שנוסף לגדלותו בתורה הוא גם בקי בחוכמות ובשפות.
הרבי הרש"ב אומר שכתוב שאין דברי תורה מקבלים טומאה. יש כאלה שלימוד החוכמות החיצוניות מטמא אותם ומפילם, אך מי שיש בו יראת שמים, ויראת חטאו קודמת לחוכמתו — התורה דוחה אצלו את הטומאה; היינו שהוא לומד תורה, והדברים הנוספים שהוא לומד אינם מפריעים לו. ומביא דוגמה מהרס"ג, הרמב"ם והרמב"ן, כפי שמופיע בתניא. ואז אומר הרבי הריי"צ: כל מילה שאמר לי אבי יקרה בעיניי מאוד; למשפט זה שאמר לי אבי יש משמעות רבה מאוד.
ואז הוא פונה אליו: אתה, הרב הרצוג, כשביקרת אצלי בהיותי בפריז, לצערי מרוב חולשתי לא יכולתי להחזיר לך ביקור. אך כשראיתי אותך נזכרתי במה ששמעתי מאבי אודותיך בהיותך צעיר, והתפעלתי לראות שאף שעברו עשרות שנים, ניכר על פניך שאתה עדיין באותה טהרה.
כל זה הקדמה. ועתה — מה הוא רוצה ממנו? אומר לו: בשבוע שעבר ראיתי בעיתון שמתארים אותך כמי שנחשב ל"ציוני", ודבר זה ממש זיעזע אותי. ואומר לו הרבי הריי"צ: איני יודע אם ידוע לך שאני עצמי קנאי וקיצוני מאוד; אצלי יהדות היא רק היהדות הוותיקה והמקורית, ואיני מאלו המהרסים חלילה בניינים של אחרים — איני נלחם עם אף אחד. ומדוע? כאן בא הפתגם היומי.
הוא אומר לו: כך שמעתי מאבי. "הוראת אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי]" — מהי ההוראה ששמע הרבי הריי"צ מאביו? "להנזר ממלחמת תנופה עד קצה האחרון" — היינו שלא ליזום מלחמות ולא להילחם עם כל מיני חוגים או דברים שאינם מתאימים. ומדוע? "לא מפני שאין לנו במה לנצח" — לא משום שאיננו יכולים לנצח שיטות לא נכונות — "או מפני מורך לב", שאנו חוששים או פוחדים — "כי אם מפני שאת כל כוחותינו עלינו להקדיש אך ורק לחיזוק בנייננו", שכל האנרגיות צריך להשקיע בחיזוק יסודות היהדות המקורית בלי להילחם בדעות אחרות. ומהו "בנייננו"? "בנין התורה והמצות בקדושה ובטהרה, ועל זה עלינו למסור את נפשותינו" — שעל חיזוק בניין היהדות צריך למסור את הנפש "במסירות נפש בפועל ולא רק בכוח".
זה מה שאומר הרבי הריי"צ לרב הרצוג. בהמשך המכתב הוא מסיים ואומר לו: אני מדבר על עצמי — ייתכן שיש לי מה לתקן בעצמי; בעניין ה"סור מרע" אולי יש לי מה לתקן, אך בעניין ה"עשה טוב" בטוח אני שעשיתי מה שצריך. אך אני רואה שמנסים לכבוש אותך: אתה יהודי תלמיד חכם טהור, כפי שאמר אבי — ואני סבור שאבי דיבר דברי אמת — ומן התיאורים שנותנים אודותיך אני רואה שרוצים למשוך אותך להיות חלק ממפלגה, מפלגה שאינה מענייני תורה ומצוות. דע לך בנפשך את הדבר — עליך להיות מעל המפלגות, להיות מודע שאתה איש התורה, ולדרוש את התורה ואת קדושת התורה בכל מקום.
ולא רק בארץ אלא גם בחוץ לארץ — לנצל את עוצמתך ואת מעמדך לדבר גם עם יהודים בארצות-הברית, שיש לך כוח לכך; ואל תיסחף אחר אלו הרוצים להופכך לחלק מן המפלגתיות, שאינה נכונה. ומעריך אותו בביטויים רבים. וכפי שאמרנו, בסיום הוא אומר לו: את המכתב הזה החזר לי, כי אני את תפקידי עשיתי וקיימתי את חובתי, ואני מתפלל שהדבר ישפיע ויפעל את עניינו. ובזה מסיים את המכתב.
מעניין שבמשך השנים קיבל המושג "מלחמת תנופה" אצל הרבי משמעות מעט אחרת. כאן "מלחמת תנופה" פירושה להילחם נגד דעות אחרות, ואילו הרבי במשך השנים הצביע על כך ש"מלחמת תנופה" היא דווקא כן בסדר. מהי "מלחמת תנופה" לפי זה? לא רק לשמור על שלך, אלא להשתדל להשפיע יהדות על הנוער ועל המקומות שאינם יודעים — לא בדרך של מלחמה עמם, אלא במובן של יזמת פעולות כדי להשפיע על אחרים.
מעניין שאחד החסידים, הרב ילד, סיפר פעם שהרבי אמר לו בשם הרבי הריי"צ, ש"מלחמת הגנה" — כך אמר הרבי הריי"צ על עצמו — היתה עבודתו שלו, ואילו "מלחמת תנופה" השאיר לרבי. היינו שהעבודה להשפיע במקומות אחרים היא עבודתו של הרבי; ואז מקבלת "מלחמת תנופה" את משמעותה החיובית, ולא כפי שהופיעה כאן בפתגם היומי אצל הרבי הרש"ב בשלילה.