"חדר" המאתיים שמונים ושמונה בהיכל היום-יום.
שבת י"א אלול ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, "תצא", שביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"א בחודש, אומרים מפרק ס' עד פרק ס"ה כולל. ומצד שלושת הפרקים שמוסיפים בחודש אלול, אומרים פרקים ל"א, ל"ב ו-ל"ג.
תניא, ביום הזה לומדים את כל אגרת י"ג באגרת הקודש, המתחילה במילים "מה רב טובך" ומסתיימת במילים "בסוכה וגו'".
הפתגם היומי מתוך מכתב ארוך שכתב הרבי הריי"צ בה' תמוז תרצ"ה, ומופנה אל הרבי. במכתב מתאר הרבי הריי"צ את היחידות הראשונה של מדריכו, החסיד ר' חנוך הענדל, אצל הצמח-צדק. מתוך מכתב זה ישנם פתגמים נוספים ב"היום-יום"; למשל, בעוד יומיים, בי"ג אלול, יהיה פתגם נוסף — "החסיד ר' הענדל סיפר" — מאותו מכתב.
הרבי הריי"צ מתאר שם, שר' חנוך הענדל הגיע לליובאוויטש בשעה שהצמח-צדק לא היה שם עדיין, שכן נסע — כפי שכבר קראנו ב"היום-יום" — לוועידת אסיפת הרבנים בפטרבורג. בי' אלול חזר הצמח-צדק מפטרבורג לליובאוויטש, ומיום רביעי י"א אלול עד יום שישי — שלושה ימים — התענה החסיד ר' חנוך הענדל בטרם נכנס ליחידות, ונכנס ליחידות אל הצמח-צדק ביום שישי.
הרבי הריי"צ מתאר בהרחבה כיצד עברה השבת אצל הרבי; כיצד היתה קבלת הפנים כשהגיע הצמח-צדק ללובאוויטש, ואיך אפילו הגויים קיבלו את פניו — תיאור מעניין מאוד. ומתאר שם את סדר סעודת השבת וכיצד ערך הרבי את הקידוש ביום השבת. ובתוך הדברים מביא דבר שסיפר הרבי בסעודת היום של שבת פרשת תצא — שזהו תאריך היום, י"א אלול, שבת פרשת תצא. הוא מתאר שם שהרבי היה מספר סיפורים שתוכנם עוסק במשמעות עולם הבא, ובהמשך בא הפתגם הנוכחי.
וכך הוא אומר: "שבת פרשת תצא תר"ג" — בדיוק מאה שנה לפני התאריך שלנו כאן, תש"ג, שבת פרשת תצא — "בשולחן קידוש היום", כשערך הרבי את סעודת השבת ביום, בשעת הקידוש, "הואיל הצמח-צדק לאמר" ודיבר בפני הקהל היושב: "עולם הזה הוא עלמא דשקרא" — העולם שבו אנו נמצאים נקרא עולם השקר, ו"לכן הנה גם בהטוב מעורב פסולת"; בעולם השקר אין טוב מוחלט, אלא גם בטוב מעורב מעט רע ומעט פסולת.
וממילא, מה על האדם לעשות עם הדברים שהוא נפגש בהם, שבכל אחד מהם יש רע וטוב? "וצריך בירור" — הפרדת הטוב מן הרע. וכיצד עושים את הבירור? ישנם שני אופנים: "בדרך מלמטה למעלה ובדרך מלמעלה למטה". בדרך מלמטה למעלה — למשל, כשאדם מתפלל, או כשהאדם מחליט מעצמו ואומר: נראה לי שדבר זה אינו טוב לי ועלול להפילני, ולכן אני מתנזר ממנו ומשקיע יותר בזולתו. כלומר, הוא עורך את הבירור בין הטוב לרע כפי שמתאים לחייו — זה מלמטה למעלה.
ובדרך מלמעלה למטה — התקנון הולך וקובע לאדם: בתורה כתוב זה אסור וזה מותר, והאדם עושה בדיוק כפי שנאמר לו; הבירור נקבע מלמעלה למטה, והאדם הוא רק המבצע. כך או כך, על האדם ליצור בעבודתו מצב של בירור והפרדה בין הטוב לרע. זהו העולם הזה.
המשיך הצמח-צדק ואמר, שאותו פתגם עצמו — שבעולם הזה פירושו להימנע מדבר שלילי ומדבר רע — כיצד לומדים אותו בגן עדן? הרי גם בגן עדן לומדים תורה, "העולם הבא הוא עלמא דקשוט" בגן עדן אין רע; אם כן, אין הוא יכול להתפרש שם במשמעות כמו כאן, שבאים לומר "אל תנהג כך" או "אל תעשה כך" מפני שזה רע — שכן אין רע בגן עדן. "הנה גם הדברים בדברי התורה המדברים בענינים הנראים לחסרון, הרי כמו שלומדים אותם בג"ע - הם מעלה" לפיכך אותו פתגם עצמו, כפי שלומדים אותו בגן עדן, הוא מלכתחילה במשמעות טובה. זה העיקרון, ומיד יביא דוגמה; אך תחילה אמר שזהו ההבדל בין העולם הזה לעולם הבא.
ובהמשך התיאור: "והתחיל לנגן" — הרבי עצמו התחיל לנגן עם המסובים — "והראה בידו הקדושה לאות כי ינגנו אתו", סימן שהתחיל לנגן לבדו ורצה שכולם יצטרפו לניגון. "בני הצמח-צדק התחילו לנגן" — בניו של הרבי שישבו שם ניגנו עם אביהם — "ואחריהם ענו כל החסידים בקול שיר שהלהיב הלבבות". כולם ניגנו יחד; אין כאן את תווי הניגון, אך היה זה ניגון מלהיב, וכולם היו שקועים בו עמוק מאוד.
"כשגמר לנגן, אמר הצמח-צדק" המשיך את הנושא שאמר קודם, אך עתה נתן דוגמה לדבריו, ואמר: "בעלמא דין", בעולם הזה שלנו, מהי "פירושו של המאמר (סנהדרין צט, ב)" בגמרא נאמר "הלומד תורה לפרקים" — הגמרא מדברת על אדם הלומד תורה לפרקים, פעם כן ופעם לא, עד היכן שבא לו "שלומד תורה לעתים" — ומדברת בגנותו, שאין זו התנהגות טובה. רש"י ממשיל זאת בצורה חריפה, לאדם שאינו חי חיי משפחה מסודרים בנישואים קבועים, שיודע עם מי הוא חי, אלא לפרקים, פעם כך ופעם כך. כך מדברת הגמרא על אדם כזה בצורה שלילית.
זו הפרשנות של האמרה במסכת סנהדרין בעולם הזה. "בגן עדן מפרשים את המאמר" אך גם בגן עדן לומדים אמרה זו — וכיצד מפרשים שם "הלומד תורה לפרקים"? שם אין זה יכול להיות במשמעות כמו בעולם הזה, שלומד תורה פעם כן ופעם לא, בצורה שלילית; אלא להפך, אותו מאמר מדבר על דבר חיובי לגמרי. מה, אם כן, תהיה הפרשנות בעולם הבא? "שלומד תורה והתורה "מפרקת" אותו לפרקים, דברי התורה "לוקחים" אותו" שהוא לומד תורה — כלשון "הלומד תורה" — ומהו "לפרקים"? לא כבעולם הזה, "שלעתים, פעם כן ופעם לא; אלא שהתורה מפרקת אותו וחודרת לכל פרק ופרק מגופו, לכל חלק וחלק מנפשו. הלומד תורה באופן שהיא חודרת למציאותו; דברי התורה לוקחים אותו וחודרים בתוכו.
נמצא שאותה אמרה עצמה, שכאן בעולם הזה משמעותה לגרום לנו לברוח מדבר שלילי — לומדים אותה בגן עדן להפך, לעשות דבר חיובי. מדוע? מפני שבגן עדן אין רע, ואין אפשרות לפרש את המאמר בצורה שלילית, ולכן הכול מתפרש באופן טוב וחיובי.