"חדר" המאתיים שבעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום רביעי א' אלול, ראש חודש — היום השני של ראש חודש אלול — ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שופטים, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, א' בחודש, שזה תחילת התהילים, מפרק א' עד ט'. אך כאן נשים לב שמתחיל להופיע בתהילים ציון נוסף, כפי שנראה במסגרת הפתגם: נוסף על פרקים א'-ט', ישנם פרקי התהילים המיוחדים הנאמרים בחודש אלול, שבכל יום מתווספים עוד שלושה פרקים; ולכן ביום זה אומרים בנוסף גם פרקים א', ב' ו-ג'.
תניא, ביום הזה ממשיכים את האגרת העשירית שבאגרת הקודש. השיעור היומי מתחיל בעמוד ק"ט, באמצע, במילה "והנה", ומסתיים בעמוד 230 במילים "עומדים כו'".
מקורו של הפתגם שנלמד עתה ביומן שרשם הרבי הריי"צ בא' אלול תרנ"ט, כשהיה בן תשע-עשרה. יומן זה מודפס גם בכל ספר תהילים "אוהל יוסף יצחק", בקובץ המכתבים שבסופו. שם הוא מספר על מה שאירע קודם לכן, בעודו ילד — תיאור מעניין מאוד, שכדאי לקוראו מפנים — ואנו נקרא את הקטע הנוגע לענייננו.
שם מספר הרבי הריי"צ, שכאשר היה בן תשע קרא לו אביו, הרבי [הרש"ב] — הנקודה בקצרה — וסיפר לו שכאשר הוא-עצמו היה בן תשע קרא לו אביו, הרבי מהר"ש; והמהר"ש סיפר לו שכאשר היה בן תשע קרא לו אביו, ה"צמח צדק"; וה"צמח צדק" סיפר שכאשר היה בן תשע קרא לו הסבא, אדמו"ר הזקן, ואמר לו את הדברים שבפתגם היומי. כלומר, פתגם זה עובר מרבי לרבי בגיל מסוים מאוד, ואף קודם לכן, כפי שנראה מיד מפנים.
כאן מתחיל הפתגם "כשהיה ה"צמח צדק" בן תשע שנים, אמר לו רבינו הזקן: "קבלתי ממורי הה"מ" — אדמו"ר הזקן קיבל מהמגיד, שהיה מורו — "שקבל ממורו (הבעש"ט)" — המגיד קיבל ממורו, הבעל שם טוב — "בשם מורו הידוע" — מורו הידוע של הבעל שם טוב, הוא אחיה השילוני. עוד נדבר על כך, אך נמשיך תחילה בפתגם. הרי לנו שלשלת מאחיה השילוני לבעל שם טוב, למגיד, לאדמו"ר הזקן, ל"צמח צדק" ולכל הרביים.
ומהי האמירה? "אשר מיום שני דראש חודש אלול" — הוא יום זה, א' אלול, היום השני של ראש חודש — "עד יום הכפורים", ועד בכלל, "יאמרו בכל יום ויום במשך היום שלושה פרקי תהילים" — שלושה פרקי תהילים בכל יום — "וביום הכפורים שלושים וששה פרקים"; כשמגיעים ליום האחרון שבסדר זה, יום הכיפורים, משלימים את כל הפרקים הנותרים, ואומרים בו שלושים ושישה פרקים.
וכיצד מסדרים את חלוקת שלושים ושישה הפרקים של יום הכיפורים? הוא מפרט: "ט' [תשעה] קודם כל נדרי, ט' קודם השינה, ט' אחר מוסף, ט' אחר נעילה" — ובזה מסיימים את כל ספר התהילים במסלול זה מא' אלול. "ומי שלא התחיל ביום ב' דראש חודש ונודע לו מזה - יתחיל באותו יום שנודע לו, ואת אשר החסיר ישלים" — מי שהגיע א' אלול ולא התחיל את המסלול, ונזכר בעניין באיזשהו שלב בדרך, יתחיל באותו יום שנזכר בו לומר את סדר אותו יום ויתקדם, וישלים את כל הפרקים הקודמים שהחסיר.
נוסיף כמה מילים על הנאמר כאן, שהבעל שם טוב קיבל זאת "ממורו הידוע" — שכוונת הרבי היא, כפי שהוא מציין, לאחיה השילוני, שהגיע כנשמה מהעולם העליון ולימד את הבעל שם טוב. מה הקשר בין אחיה השילוני, שחי דורות רבים קודם לכן בזמן הנביאים, לבין הבעל שם טוב, שהיה מורו הידוע? בלקוטי שיחות חלק ב' יש הערה ארוכה מאוד, שבה מסביר הרבי כמה נקודות מעניינות.
הרבי מביא שכתוב בספר הגלגולים של האר"י הקדוש, שהרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, היה גלגול של אחיה השילוני. על פי זה מסביר הרבי את המובא בתלמוד הירושלמי, שרשב"י אמר שהוא יכול לפטור את כל העולם מן הדין עד ימות המשיח אם יצטרף עמו אחיה השילוני — לפי שרשב"י היה גלגולו של אחיה השילוני. וכיצד עתיד רשב"י לפטור את העולם מן הדין עד ימות המשיח? על ידי לימוד תורתו — פנימיות התורה, ספר הזוהר, שעליו נאמר "יפקון מן גלותא", שעם ישראל ייצאו מהגלות בזכות ספר הזוהר. זהו כוחו של רשב"י, עם אחיה השילוני שהוא גלגולו, להביא לכך שהעולם ייפטר מן הדין ותבוא הגאולה.
על פי דברי הרבי: גם על הבעל שם טוב נאמר, שהמשיח אמר לו שכאשר יפוצו מעיינותיו של הבעל שם טוב חוצה יבוא המשיח — כמאמר הזוהר על ספר הזוהר. וכשם שרשב"י קשור לאחיה השילוני, כך גם הבעל שם טוב, הממשיך את אותו עניין, קשור לאחיה השילוני; ולכן התגלה אחיה השילוני לבעל שם טוב באותו עניין כמו לרשב"י.
ומוסיף שם הרבי נקודה מעניינת נוספת: אחיה השילוני היה זה שהתנבא על פילוג מלכות ישראל לשתיים, פילוג שהביא עניינים פחות טובים לעם ישראל; ולכן אחיה השילוני יהיה זה שדרכו ובכוחו יתוקן העניין — יבוא המשיח, יהיה איחוד ויתוקן כל הקלקול שנגרם מאותו פילוג. משום כך קשור הדבר דווקא לאחיה השילוני, ולכן הוא זה שהתגלה לבעל שם טוב. זהו "מורו הידוע" — נקודה מופלאה ואלוקית, שזכינו שהרבי הסביר לנו את פנימיותה.