"חדר" השלוש מאות חמישים ושניים בהיכל היום-יום.
יום ראשון ט"ז בחשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, חיי שרה, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ז בחודש, אומרים מפרק ע"ט עד פרק פ"ב.
תניא, מתחילים ביום הזה אגרת חדשה, אגרת כ"ח, מהמילה "למה". השיעור מסתיים במילים "מטה מנוגה".
הפתגם הנוכחי הוא ממכתב שכתב הרבי הריי"צ מב' דחנוכה שנת תש"א. תלמיד ישיבה כתב לרבי וביקש עצה: יש לו מחשבות זרות ורעות, והדבר כואב לו מאוד, ובלשונו — ממש עושה אותו חולה. הוא ביקש שהרבי ייתן לו עצה כיצד מתמודדים עם מחשבות זרות.
אומר לו הרבי הריי"צ: "המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות". שכן המחשבה היא אחד משלושת הלבושים — מחשבה, דיבור ומעשה — והמחשבה משרתת את השכל והמידות.
אך יש כאן נקודה שאומר שם הרבי הריי"צ: יש הבדל בין דבר חי גשמי לבין כוח רוחני. דבר חי גשמי, כשהוא פועל — פועל, וכשהוא נח — נח כגולם ואינו עושה דבר. אך דבר רוחני אין בו מצב של מנוחה שבו אינו עושה דבר; הוא פועל כל הזמן, והשאלה היא רק במה הוא פועל.
ונראה כיצד מדגים זאת הרבי הריי"צ במחשבה. הוא אומר: מכיוון שהמחשבה משרתת את השכל, הרי "בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במידות" — כשאין לאדם חשיבה מתוכננת, שאינו מתעמק כעת בעניין שכלי או מתבונן ברגש מסוים, אלא אינו עסוק בכלום — אין הכוונה שהמחשבה נסגרת ואינה עובדת; אין זה נכון.
"גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר" — המחשבה היא כוח רוחני שאינו פוסק, האדם חושב כל הזמן. אלא שמכיוון שהאדם איננו ממקד אותה במחשבה שכלית או רגשית מתוכננת, מה היא פועלת אז? "אבל פעולתה לא לבד שאינה תוכנית" — לא זו בלבד שאין בה תוכן — "אלא היא גם "פרועה לשמצה"", כח המחשבה רץ לא רק במחשבות חסרות עניין, אלא אדרבה, גם בדברים אסורים וגרועים, פרועים לגמרי.
בהמשך אומר לו הרבי גם את העצה. מהי העצה? "ומבואר כי סיבת המחשבות זרות או רעות הוא הריקנות בראש" הסיבה הגורמת למחשבות זרות או רעות היא כשהראש ריק; כשאין בראש דברים שהאדם יודע, רצות המחשבות לכל מיני כיוונים. "דכאשר השכל עסוק אז יש להמחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש" אך כשהשכל עסוק במשהו, יש למחשבה מה לשרת, ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהן ממש. לכן העצה היא שימלא האדם את ראשו בתוכן.
במכתב, פונה הרבי הריי"צ לאותו תלמיד ואומר לו, שתלמיד ירא-שמים צריך להיזהר עם מי להתחבר, ולא רק עם מי להתחבר אלא אף עם מי להיפגש. שכן אם נפגש הוא עם כאלה שחסרה להם יראת-שמים, הוא מושפע מהם ונגרר אחריהם; ולכן הדבר ישמור עליו ויגן עליו יותר, שלא יהיו לו כל מיני רעיונות שאין להם קשר למה שיהודי צריך לחשוב עליו.