"חדר" השלוש מאות שלושים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שני ג' חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, לך לך, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ג' בחודש, אומרים מפרק י"ח עד פרק כ"ב כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את אגרת כ"ה. השיעור מתחיל בעמוד קמ"א במילה "וכמדומה", ומסתיים בסיום האגרת, בדף קמ"ב, במילים "אמרי פי".
הפתגם היומי הוא המשך לפתגם של היום הקודם, שבו הובא ציטוט משיחת הרבי הריי"צ בשבת פרשת שמות תש"ב, על אמרת אדמו"ר הזקן שצריך לחיות עם הזמן. לפיכך כתוב כאן בכותרת "המשך שיחה הנ"ל". הקטע הנוכחי הוא המשך הדברים שאמר הרבי הרש"ב לבנו.
לאחר שהקדים שחסיד צריך לחיות עם הזמן — לחיות עם פרשת השבוע — אומר לו הרבי הרש"ב: הבה נתבונן באילו פרשיות אנו נמצאים, ועם מה צריך לחיות. וכל זה בא להסביר מדוע היה שמח כל כך, עד שהיה במצב מרוגש שהיו לו דמעות של שמחה — משום שחי עם הזמן.
וכך הוא מסביר: "בראשית", הפרשה הראשונה של התורה, "היא פרשה שמחה" — נברא העולם, הקדוש-ברוך-הוא ברא בריאה, דבר שמח. "אפילו סופה בטעם ערב" — אף שסיום פרשת בראשית אינו נעים כל כך, שהרי בסופה מסופר שהקדוש-ברוך-הוא רואה שהעולם מושחת וצריך לחולל בו שינוי, מכל מקום נקראת הפרשה פרשה שמחה.
"נח", הפרשה השנייה, "יש בה את המבול" — ומאז היא פרשה שאינה שמחה, שכן מדובר בה על חורבן העולם. "אבל סוף הפרשה שמח" — כיצד חיים בסופה של פרשת נח? בשמחה גדולה מאוד. ומהי השמחה? "נולד אברהם אבינו", ויש שמחה גדולה. זוהי פרשת נח.
ואז הוא מתייחס לפרשת לך לך, ומדוע היה מרוגש כל כך: "הפרשה השמחה האמיתית היא פשוט לך לך" — הפרשה השמחה האמיתית מתחילה בפעם הראשונה בלך לך. שכן, כאמור, בראשית שמחה אך סופה אינו שמח כל כך, ונח להפך — אינה שמחה אך סופה שמח מעט. אימתי הפרשה הראשונה השמחה לגמרי? לך לך. מדוע? "שכן כל השבוע חיים עם אברהם אבינו" — בכל יום מימות השבוע של פרשת לך לך חיים עם אברהם אבינו, ואין פרשה שמחה מזו.
ומה מיוחד באברהם אבינו? "הוא הראשון שמסר את נפשו לפרסם אלוקות בעולם". זהו אברהם אבינו, וזוהי פרשת לך לך. וכוח זה נמשך לנצח עד היום: "ומסירות הנפש של אברהם אבינו ניתנה בירושה לכל עם ישראל" — את מסירות הנפש שלו הוריש לכל עם ישראל, שכולם באים מאברהם אבינו וקיבלו ממנו את כוח מסירות הנפש.
מפתגם זה מדייק הרבי, שאנו יודעים תמיד שאברהם אבינו הוא שפתח את צינור מסירות הנפש; וכשאנו חושבים היכן היתה פעולת מסירות הנפש של אברהם אבינו, מייחס זאת הרבי לפרשת לך לך.