אנו בשיעור החמישים ושלושה בשלשלת היחס, לתולדות חייו של הרבי, בחלק הי"ג. היום נלמד על שנת תשי"א.
בשלשלת היחס נכתב על שנה זו משפט אחד: "תשי"א - י' שבט מקבל הנשיאות" - הרבי קיבל על עצמו את נשיאות דור השביעי בי' שבט, ו"אומר את המאמר הראשון, דיבור המתחיל "באתי לגני".
כפי שלמדנו בשנה הקודמת, תש"י, סירב הרבי בתוקף לקבל על עצמו את הנשיאות במשך כל אותה שנה. היו כמה תחנות שבהן ניסו החסידים לפעול בעניין, ונביא דוגמה מן התקופה הסמוכה ביותר לי' שבט.
כ"ג-כ"ד טבת תשי"א:
בכ"ג טבת חתמו החסידים בארצות הברית על כתב התקשרות לרבי, ובליל כ"ד טבת נכנסה משלחת של שלושים מזקני החסידים כדי למסור לרבי את כתב ההתקשרות. הרבי נטל את הכתב בידו, קרא את השורה הראשונה, סגר אותו מיד, פרץ בבכי חזק ואמר להם: "בבקשה, צאו מכאן. זה אינו שייך אליי".
כעבור יומיים, בכ"ו טבת, פורסמו בעיתונות היהודית בניו יורק מודעות גדולות, שחסידי חב"ד קיבלו עליהם את הרבי לנשיא חב"ד, ושבי' שבט יקבל הרבי את הנשיאות באופן רשמי. משהגיעו העיתונים לידי הרבי ונודע לו מה נכתב, קרא למזכירו הרב חדקוב ואמר לו: "פנה בשמי למערכות העיתונים והכנס מודעת הכחשה מטעמי. הדבר אינו נכון".
הרב חדקוב, ששמע שהרבי מבקש להכניס הכחשה, נבהל מאוד, וקרא לשלושה חסידים: רבי שמואל לויטין, רבי ישראל ג'ייקובסון והרב שלמה קזרנובסקי. הוא סיפר להם את בקשת הרבי ואמר: "זה מה שביקש ממני הרבי, ועליי לעשות כפי שנצטוויתי, אך אני מתאפק; בינתיים עשו אתם את אשר עליכם לעשות".
שלושת החסידים נכנסו לרבי, התחננו וביקשו, ואמרו: "אמת הדבר שהחסידים רוצים; לא אמרנו מה הרבי רוצה, אלא שהחסידים רוצים". הם בכו והפצירו שלא יוציא הרבי הכחשה, ולאחר הפצרות מרובות נענה להם הרבי ואמר שאינו מכניס הכחשה.
י' שבט חל באותה שנה ביום רביעי. נכנסה משלחת של זקני החסידים ומסרה לרבי שוב כתב התקשרות בשם כל החסידים שבעולם. את הכתב עצמו מסר לרבי החסיד רבי מאיר אשכנזי, ואמר לו שאם יקבל הרבי את הנשיאות - יביא הדבר את הגאולה; שכן ידוע מה השיב המשיח לבעל שם טוב על השאלה מתי יבוא: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", ואם יקבל הרבי את הנשיאות בוודאי יאמר מאמרי חסידות, והדבר יתפרסם ויביא את הגאולה. הרבי הקשיב והשיב לו: "כן, אבל צריך לעזור לי" - אמירה מסכימה יותר.
באותו יום נסע הרבי לאוהל של הרבי הקודם. מתואר שגם החסידים נסעו לאוהל והקריאו שם פדיון נפש לרבי הריי"צ, לבקש ממנו שישפיע על הרבי לקבל את הנשיאות, ויש בזה תיאורים מעניינים מאוד. הרבי חזר מן האוהל זמן קצר לפני השקיעה.
בערב נערכה התוועדות רשמית לרגל היארצייט של הרבי הריי"צ, ומאידך נכתב בעיתונות שביום זה עתיד הרבי לקבל את הנשיאות. הרבי נכנס להתוועדות ברבע לעשר בלילה ופתח מיד בשיחה הראשונה.
בשיחה הראשונה דיבר הרבי על ההתחזקות בהתקשרות לרבי הריי"צ, ואמר שהרבי הריי"צ נמצא עמנו, גם עכשיו. בשיחה השנייה אמר הרבי, שנהוג באמריקה שכאשר מתחילים דבר חדש יוצא הנשיא בהצהרה - "סטייטמנט" חדש - ואמר שברצונו לתת את ההצהרה שלו: אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל - דבר אחד הן.
שתי השיחות נמשכו מרבע לעשר עד עשר ושלושים וחמש בערך. אז קם אחד מזקני החסידים, הרב אברהם נמצוב ממעד, והכריז: "הקהל רוצה שהרבי יאמר מאמר חסידות. השיחות מצוינות, אך הקהל רוצה חסידות". כעבור חמש דקות, בעשר וחמישים, פתח הרבי ואמר את הדיבור המתחיל "באתי לגני".
ההתרגשות הייתה גדולה מאוד, הקהל רעש רעש גדול, ומיד השתתקו הכול. את המאמר לא אמר הרבי ברצף: אמר קטע אחד, הפסיק, וביקש שיאמרו לחיים. אז קפץ הרב נמצוב על השולחן והכריז בשם ומלכות: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", והקהל נענה. הרבי סימן לו לרדת מן השולחן, וביקש שינגנו את הניגון "אבינו מלכנו" של הרבי הקודם וניגון של הרבי הרש"ב.
לאחר סיום ניגונו של הרבי הרש"ב המשיך הרבי בקטע הבא של המאמר, ושוב הפסיק, ביקש שיאמרו לחיים, וניגנו ניגון של הרבי מהר"ש ושני ניגונים של הצמח צדק. אחר כך אמר הרבי את החלק השלישי והאחרון של המאמר, ובסיומו ביקש לנגן ניגון של אדמו"ר האמצעי, עשה סיום על שישה סדרי משנה, וניגנו את ניגון ד' הבבות של אדמו"ר הזקן. ניגנו את ניגוני כל הרביים, מלמטה למעלה, וההתוועדות הסתיימה בסביבות השעה שתים עשרה וחצי בלילה.
זו הייתה התוועדות קבלת הנשיאות של י' שבט תשי"א, שבשלשלת היחס מתומצתת בשורה אחת: "מקבל הנשיאות". ואלו היו ההכנות לאותו יום שבו פתח הרבי.