אנו בשיעור החמישים ושלושה בשלשלת היחס, לתולדות חייו של הרבי, בחלק הי"ג. היום נלמד על שנת תשי"א. מה כתוב בשלשלת היחס על תשי"א? כתוב משפט אחד: "י' שבט מקבל הנשיאות". הרבי קיבל את הנשיאות של דור השביעי בי' שבט. אומר את המאמר הראשון, דיבור המתחיל "באתי לגני".
ניתן קצת רקע לשורה הזו שקראנו כרגע. כפי שלמדנו בשנה הקודמת, תש"י, הרבי סירב בתוקף לקבל על עצמו את הנשיאות במהלך כל השנה. יש כמה תחנות שבהן חסידים בכל אופן ניסו, ונראה רק דוגמא מהתקופה הכי סמוכה לי' שבט. בכ"ג טבת של תשי"א חתמו החסידים בארצות הברית על כתב התקשרות לרבי, ובליל כ"ד טבת נכנסה משלחת של שלושים מזקני החסידים למסור לרבי את כתב ההתקשרות. הרבי לקח את זה ליד, קרא את השורה הראשונה, סגר את זה מיד, פרץ בבכי חזק, ואמר להם: "בבקשה תצאו מפה. זה לא שייך אליי". זה היה בליל כ"ד טבת.
כעבור יומיים, בכ"ו טבת, פורסמו בעיתונות היהודית בניו יורק מודעות גדולות שחסידי חב"ד קיבלו על עצמם את הרבי להיות נשיא חב"ד, וכתבו שם שבי' שבט הרבי יקבל את הנשיאות באופן רשמי. כשהעיתונים הללו הגיעו לרבי, ונודע לו מה כתבו, הרבי קרא למזכיר שלו, לרב חודוקוב, ואמר לו: "תפנה למערכות העיתונים בשמי ותכניס מודעת הכחשה ממני. הדבר הזה אינו נכון". רב חודוקוב שמע שהרבי מבקש להכניס הכחשה, מאוד נבהל, וקרא לשלושה חסידים: רבי שמואל לויטין, רבי שמואל ג'ייקובסון, והרב שלמה ארונובסקי. הוא סיפר להם ואמר: "זה מה שהרבי ביקש ממני. אני צריך לעשות מה שאמרו לי, אבל אני מתאפק. בינתיים אתם תעשו מה שאתם צריכים לעשות".
שלושת החסידים האלה נכנסו לרבי, והתחילו להתחנן ולבקש מהרבי, ואמרו לו: "זה נכון שחסידים רוצים. לא אמרנו מה אתה רוצה, אמרנו שחסידים רוצים". והתחננו וביקשו ובכו שהרבי לא יוציא הכחשה. אחרי הרבה מאוד הפצרות הצליחו, שהרבי נענה להם ואמר בסדר, אני לא מכניס הכחשה.
התקרב י' שבט, שהיה באותה שנה ביום רביעי. נכנסה משלחת של זקני החסידים ומסרו לרבי עוד הפעם כתב התקשרות בשם כל החסידים של כל העולם. מי שנתן לרבי את הכתב עצמו היה החסיד רבי מאיר אשכנזי. הוא אמר לרבי שאם הרבי יקבל את הנשיאות, זה יביא את הגאולה. למה? כי ידוע שמשיח אמר לבעל שם טוב מתי הוא יגיע? כשיפוצו מעיינותיך חוצה. אם הרבי יקבל את הנשיאות אז בוודאי יאמר חסידות, יאמר מאמרי חסידות, וזה יתפרסם, וזה יביא את הגאולה. הרבי הקשיב ואמר לו כן, אבל צריך לעזור לי. זו כבר הייתה אמירה יותר מסכימה.
באותו יום בי' שבט הרבי נסע לאוהל של הרבי הקודם, ומתואר שם שחסידים נסעו גם לאוהל והקריאו פדיון נפש באוהל לרבי הריי"צ, לבקש ממנו להשפיע על הרבי לקבל את הנשיאות. יש שם תיאורים מאוד מעניינים. הרבי חזר מהאוהל זמן קצר לפני השקיעה. בערב הייתה התוועדות, רשמית, לרגל היארצייט של הרבי הריי"צ. ומצד שני כתבו בעיתונות שביום הזה הרבי הולך לקבל את הנשיאות.
הרבי נכנס להתוועדות ברבע לעשר בלילה, ופתח ישר בשיחה הראשונה. בשיחה הראשונה הרבי דיבר שצריך להתחזק בהתקשרות לרבי הריי"צ, ואמר שהרבי הריי"צ נמצא איתנו, וגם עכשיו. זה היה הנושא של השיחה הראשונה. בשנייה הרבי אמר שיש באמריקה נוהג שכשמתחילים משהו חדש, הנשיא יוצא בהצהרה, סטייטמנט חדש. הרבי אמר שהוא רוצה לתת את ההצהרה, שאהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל הן דבר אחד. זו ההצהרה שלו. זה היה הנושא של השיחה השנייה.
הדבר הזה נמשך בערך, נכנס להתוועדות רבע לעשר עד עשר וחצי. עשר שלושים וחמש בערך היו שתי השיחות האלה. ואז, בעשר שלושים וחמש בערך, קם אחד מזקני החסידים, קוראים לו רב אברהם נמצוב ממעד, והכריז ואמר ככה: "הקהל רוצה שהרבי יאמר מאמר חסידות. השיחות מצוינות, אבל הקהל רוצה חסידות". כעבור חמש דקות, בעשר וחמישים, הרבי פתח ואמר את הדיבור המתחיל "באתי לגני".
הייתה התרגשות מאוד גדולה, והקהל רעש רעש גדול, אבל מיד כולם השתתקו. את המאמר הרבי לא אמר ברצף, אלא אמר קטע אחד, הפסיק, ואמר שיגידו לחיים. ואז החסיד הרב נמצוב קפץ על השולחן והכריז ואמר "בשם ומלכות שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". הקהל נענה, והרבי סימן לו שיירד מהשולחן, ואמר שינגנו את הניגון "אבינו מלכנו" של הרבי הקודם וניגון מהרבי רש"ב.
אחרי שסיימו את הניגון של הרבי רש"ב, הרבי המשיך את הקטע הבא במאמר. הרבי שוב הפסיק, אמר שיגידו לחיים וניגנו ניגון של הרבי מהר"ש, וניגנו שני ניגונים של הרבי הצמח צדק. אחרי זה הרבי אמר את החלק האחרון, השלישי, של המאמר. בסיום החלק השלישי, הרבי אמר לנגן ניגון של האדמו"ר האמצעי, ואז עשה סיום על שישה סדרי משנה, וניגנו את הניגון של ד' בבות של אדמו"ר הזקן. ניגנו את כל הרביים, מלמטה למעלה, וההתוועדות הסתיימה בערך בשעה שתים עשרה וחצי בלילה.
זו הייתה ההתוועדות של קבלת הנשיאות של י' שבט תשי"א, שפה כתוב בשורה אחת קבלת נשיאות. אבל ברוך השם אלו היו ההכנות שזכינו באותו יום שהרבי פתח.