אנו בשלשלת היחס, שיעור חמישים ושתיים, בתולדות חייו של הרבי, חלק י"ב. הגענו לשנת תש"י. תש"י, ערב שבת קודש, ט' שבט, מוציא לאור בסדרת קונטרסי כבוד קדושת אדמו"ר חותנו, את הקונטרס י' שבט תש"י, דיבור המתחיל "באתי לגני".
אזכיר לכם שהרבי הריי"צ בשנים האחרונות כבר לא אמר מאמרים ברבים, בגלל בעיה שהייתה לו בדיבור, והיו יוצאים לאור מאמרים כתובים. בדרך כלל מאמרים שכבר נאמרו שנים קודם לכן, והם יצאו מחדש עם שינויים והתאמות לתאריך שאליו יצאו. מי שהתעסק בהוצאה לאור של המאמרים ובכתיבת ציוני מקומות והערות בחלק השוליים של הדף, היה הרבי, על פי הוראת הרבי הריי"צ.
לקראת התאריך של י' שבט תש"י, שהוא יום היארצייט של סבתא של הרבי הריי"צ, הרבנית רבקה, הרבנית של הרבי מהר"ש, ביקש הרבי הריי"צ שיוציאו לאור את המאמר "דיבור המתחיל באתי לגני אחותי כלה". במקור המאמר לא מתחיל בדיבור המתחיל הזה, אלא בדיבור המתחיל אחר, בעצם היום הזה הוא מתחיל בתרפ"ג. אבל הרבי הריי"צ ביקש להתחיל מהקטע "באתי לגני", וזה יצא לאור לקראת אותו תאריך על פי הוראה של הרבי הריי"צ. וההמשך היה בי"ג שבט, שהוא יום היארצייט של אמא של הרבי הריי"צ, הרבנית שטרנא שרה.
המאמר הזה היה בעצם המאמר האחרון שיצא לאור בחייו של הרבי הריי"צ. כמו שהוא אומר מיד לאחר מכן, "ביום השבת קודש פרשת בא, י' שבט מסתלק כבוד קדושת אדמו"ר חותנו". המאמר יצא לאור לקראת ערב שבת של ערב ט' שבט, ולמחרת בי' שבט הייתה ההסתלקות של הרבי. הרבי באמת התייחס למאמר הזה, "באתי לגני", כמאמר הצוואה של הרבי הריי"צ. וכל השנים הוא דיבר על הנקודות שבמאמר הזה כהוראה לתפקיד של הדור שלנו.
ההמשך מתואר כאן ש"עטרת הנשיאות הוטלה עליו", כמובן שבמלוא מקומו של הרבי הריי"צ היה הרבי, למרות שבאופן רשמי הרבי לא הסכים לקבל את הנשיאות עד כעבור שנה. אבל החסידים כבר מיד בהתחלה התייחסו לרבי כממלא מקום. מיד לאחר ההסתלקות מנחם את החסידים ומחזקם ללכת בדרך שהורה להם כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ.
הרבי מאוד עודד את החסידים, דיבר איתם, כתב מכתבים על כך וכולי, שלמרות שהייתה הסתלקות, לא יהיה שום הפסק בדרך ובשליחות שהרבי הריי"צ ביקש מהחסידים לעשות. וזה בא לידי ביטוי בהרבה נקודות.
מה שמצוין כאן, "וממשיך להוציא לאור את תורת חותנו, ושאר רבותינו נשיאינו". הרבי הדפיס עוד מאמרים של הרבי הקודם ומאמרים של הרביים הקודמים. הרי הרבי הקודם הציע לרבי להיות יושב ראש של הוצאת ספרים, כיועץ ומארגן אוצר החסידים ומרכז לענייני חינוך, כמו שכבר ציינו בשנים לפני כן.
הרבי המשיך להוציא לאור את כל העניינים, בהוספת הקדמות ארוכות ביותר. הרבי נתן הקדמות לכל קונטרס שיצא, פתיח והקדמה, וממש ראו בזה הנהגה של הדור.
מפרסם מכתבים כלליים. הרבי שלח מכתבים כלליים לכלל ישראל. המכתב הכללי הראשון שהרבי כתב היה באל"ף לראש חודש אדר, כשלושה שבועות אחרי ההסתלקות של הרבי הקודם. שם, במכתב הכללי הזה, הרבי מאוד מעודד ללכת בדרך שהרבי הריי"צ הורה לנו. אצטט אולי שורה מתוך המכתב, שם הרבי כותב: "על ידי זה שנלך בדרך ישרה אשר הורנו, להתקשר ולהתקרב אליו, נזכה להינחם בכפליים, וכבוד קדושת מורנו וחותנו יבוא בראשנו להוליכנו קוממיות לארצנו". זה היה במכתב הכללי הראשון של אל"ף לראש חודש אדר.
הרבי במשך השנה מפרסם כמה וכמה מכתבים כלליים בעניין הזה, "ובהם דברי התעוררות וחיזוק להתוועדויות שלו שממשיך לקיים את דרכו בקודש מימים ימימה". הרבי התוועד גם בחיי הרבי הקודם, בתאריכים קבועים, כמו למשל בשבת קודש מברכים החודש. זו הייתה הוראה של הרבי הריי"צ, שכתב גם לרבי שהסדר בשבת מברכים הוא יום אמירת תהילים ויום התוועדות. הייתה גם הוראה ספציפית לרבי שיתוועד כל שבת מברכים.
לכן כל השנים תמיד היה מצוי שהרבי התוועד בשבת מברכים. היו תקופות מסוימות, בנסיבות מסוימות, שההתוועדויות היו במוצאי שבת קודש, כמו שכתוב גם בהדרכה ביום יום, שאם לפי התנאים מתאים אפשר לעשות את ההתוועדות במוצאי שבת. אבל תמיד שבת מברכים, על פי הוראת חותנו.
הרבי התוועד עם חסידים. "מתחילים לנהור המוני חסידים וסתם יהודים השותים בצמא את שיחותיו הקדושות". הרבי דיבר והתוועד. כמובן, זה הלך והתפשט יותר ויותר, בצורה עדיין לא ממש רשמית, אבל חסידים ויהודים באו לשמוע מהרבי את מה שהוא אומר.
"מעלים אותם על הכתב ואחר כך מוגהים על ידו לדפוס". היו רושמים את כל ההתוועדויות. יש לנו היום רשימות מההתוועדויות של הרבי מתש"י, והן מוגהות על ידו לדפוס. הפעם הראשונה הייתה בשבת מברכים של חודש סיוון. הרבי הגיה את ההתוועדות שלו, וזה יצא לאור בדפוס עם הגהה של הרבי. אחר כך זה חזר על עצמו עוד פעמים לא מעט.
"רבים פונים אליו לבקשת עצותיו הקדושות וברכותיו הקדושות". יש ספר שנקרא ימי בראשית, שמתאר את כל המהלך מתש"י עד תשי"א, ושם מתואר גם האופן שיהודים היו נכנסים לרבי באופן אישי, ביחידות, לבקש עצות ולבקש ברכות, והרבי קיבל את כולם. פעם לא מכולם הסכים לקבל, כי הרבי לא הסכים עדיין לקבל את הנשיאות, אבל בהחלט את העצות והברכות הרבי נתן גם באותה שנה.
עוסק במרץ גדול בהרחבת והתפשטות מוסדות התורה והחינוך, שנתקיימו על ידי כבוד קדושת רבי מלכנו. הרבי קיבל כבר את התפקיד הזה שנים לפני כן, להיות האחראי על כל המרכז לענייני חינוך והקמת המוסדות. כמובן שלא היה בזה שום הפסקה, זה המשיך בכל הרעש ובכל השינוי.
מייסד בתי ספר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש במדינות צפון אפריקה. מסופר על הקמת המוסדות במרוקו, בחודש שבט של תש"י. אחד החסידים שיצא מרוסיה ועדיין היה בצרפת, בפריז, הרב מיכאל ליפסקר, קיבל מהרבי בשבט, תקופה קצרה אחרי ההסתלקות של הרבי הקודם, מכתב מפתיע.
הרבי כותב לו כך: שאחד הדברים שהרבי הריי"צ דיבר איתו, עם הרבי, בימים הסמוכים להסתלקות, היה העניין של חינוך ילדי ישראל במדינות אפריקה. הרבי הריי"צ רצה שייסדו שם סניפים של בתי ספר וכדומה. ואז הרבי מספר במכתב לרב ליפסקר, שהרבי הריי"צ אמר לו שיכתוב לו, לרב ליפסקר, שייסע לשם, לבקר את המצב ולתור, לארגן ולנהל את העבודה שם ולהיות שם. הרבי כותב לו את כל זה, ומספר שאלו הדברים האחרונים ששמע מהרבי הריי"צ, ומדריך אותו מה לעשות, גם מבחינה כלכלית וכולי, ומבקש ממנו בהקדם מענה אם הוא מסכים לקבל על עצמו את העבודה. כמובן שהוא הסכים מיד, ומכאן הסתעפו כל מוסדות חב"ד במרוקו. את הפירוט והתהליך אפשר לראות בספר שנקרא "מוסדות חב"ד במרוקו".
החלק האחרון, מעורר על דבר הגברת השליחות לשליחי המרכז לענייני חינוך, שנקרא מרכז שליחות בחופשי הקיץ. המושג של מרכז שליחות התחיל בעצם כבר בתש"ג. הרבי עורר אז את התמימים, שלא בזמן הלימודים בישיבה, בחופשים וכדומה, ייסעו לערים מסוימות באמריקה, לבדוק שם את מצב היהדות ולפעול שם.
בהתחלה זה היה רק לבחורים ספציפיים שנתנו להם הוראה אישית לעבוד בזה. לאחר מכן, כבר בתש"ח, הרבי הפך את זה להחלטה כללית, וביקש מכלל התלמידים שכל אחד שיכול ינצל את הזמנים האפשריים ויבקר בערים ויראה איך אפשר לחזק שם את היהדות. זה הפך להיות, בהגה החסידי, מרכז שליחות, שהוא השליחות של המרכז לענייני חינוך. וזה המשיך כל השנים, התרחב ופעל, דהיינו בכל המקומות שאין בהם שלוחים קבועים היו מבקרים שם בקיץ בחורים כדי לפעול, ולאחר מכן הרבה מהמקומות האלה הפכו להיות מרכז קבוע כבר.
הרבי עורר כבר אז בתש"י להגביר את העניין הזה ולפעול בעניין מרכז שליחות בחופשי הקיץ, שבהם יש בדרך כלל את בין הזמנים, את החופשים בישיבה, לנצל את זה למטרה הזו.