אנו בשלשלת היחס, שיעור חמישים ושתיים, בתולדות חייו של הרבי, חלק י"ב. הגענו לשנת תש"י.
"תש"י - ערב שבת קודש ט' שבט - מוציא לאור בסדרת קונטרסי כבוד קדושת אדמו"ר חותנו, את הקונטרס "י' שבט תש"י (דיבור המתחיל 'באתי לגני')".
יש להזכיר, שבשנותיו האחרונות כבר לא אמר הרבי הריי"צ מאמרים ברבים, מחמת קושי שהיה לו בדיבור, והמאמרים היו יוצאים לאור בכתב. בדרך כלל היו אלו מאמרים שנאמרו שנים קודם לכן, ויצאו מחדש בשינויים ובהתאמות לתאריך שבו נדפסו. העוסק בהוצאתם לאור ובכתיבת ציוני המקומות וההערות בשולי הדף היה הרבי, על פי הוראת הרבי הריי"צ.
לקראת התאריך של י' שבט תש"י, יום היארצייט של סבתו של הרבי הריי"צ, הרבנית רבקה, הרבנית של הרבי מהר"ש, ביקש הרבי הריי"צ שיוציאו לאור את המאמר דיבור המתחיל "באתי לגני אחותי כלה". במקורו אין המאמר פותח בדיבור-המתחיל הזה אלא בדיבור-המתחיל אחר, ובעצם מקורו בשנת תרפ"ג; אלא שהרבי הריי"צ ביקש להתחיל מן הקטע "באתי לגני", וכך יצא לאור לקראת אותו תאריך על פי הוראתו. וההמשך היה בי"ג שבט, יום היארצייט של אמו של הרבי הריי"צ, הרבנית שטרנא שרה.
מאמר זה היה המאמר האחרון שיצא לאור בחיי הרבי הריי"צ. הוא יצא לאור בערב שבת, ערב ט' שבט, ולמחרת, בי' שבט, אירעה ההסתלקות. הרבי אכן התייחס למאמר "באתי לגני" כאל מאמר הצוואה של הרבי הריי"צ, וכל השנים דיבר על הנקודות שבו כהוראה לתפקידו של דורנו.
"ביום השבת קודש פרשת בא יו"ד שבט נסתלק כבוד קדושת אדמו"ר חותנו - ועטרת הנשיאות הוטלה עליו". על מקומו של הרבי הריי"צ עמד הרבי, אף שבאופן רשמי לא הסכים לקבל את הנשיאות עד כעבור שנה; אולם החסידים התייחסו אליו כממלא מקום כבר מיד בתחילה. "מיד לאחר ההסתלקות - מנחם את החסידים ומחזקם ללכת בדרך שהורה להם כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע".
הרבי עודד מאוד את החסידים, דיבר עמם וכתב להם מכתבים על כך, שאף שאירעה ההסתלקות לא יהיה שום הפסק בדרך ובשליחות שביקש מהם הרבי הריי"צ; והדבר בא לידי ביטוי בנקודות רבות.
"ממשיך להוציא לאור את כתבי חותנו, ושאר רבותינו נשיאינו". הרבי הדפיס עוד מאמרים של הרבי הקודם ומאמרי רבותינו נשיאינו שלפניו. הרי הרבי הקודם הציע לרבי, כפי שכבר צוין בשנים שלפני כן, להיות יושב ראש הוצאת הספרים, כיועץ ומארגן "אוצר החסידים" ו"מרכז לענייני חינוך".
הרבי המשיך להוציא לאור את כל העניינים, "בהוספת הקדמות ארוכות יותר" - לכל קונטרס שיצא לאור צירף הרבי פתיח והקדמה, וממש ראו בהם הנהגה לדור.
"מפרסם מכתבים כלליים" - הרבי שלח מכתבים כלליים לכלל ישראל. המכתב הכללי הראשון שכתב היה בא' דראש חודש אדר, כשלושה שבועות לאחר הסתלקות הרבי הקודם, ובו מעודד הרבי מאוד ללכת בדרך שהורה לנו הרבי הריי"צ. וכותב שם שעל ידי זה שנלך בדרך ישרה אשר הורנו, להתקשר ולהתקרב אליו, נזכה להינחם בכפליים, וכבוד קדושת מו"ח אדמו"ר יבוא בראשנו להוליכנו קוממיות לארצנו.
במשך אותה שנה מפרסם הרבי כמה וכמה מכתבים כלליים בעניין זה, "ובהם דברי התעוררות וחיזוק".
"להתוועדויות שלו שממשיך לקיים את דרכו בקודש מימים ימימה". הרבי התוועד גם בחיי הרבי הקודם, בתאריכים קבועים, "(בשבת קודש מברכים החודש, ויומי דפגרא, כפי הוראתת חותנו)". זו הייתה הוראת הרבי הריי"צ, שכתב לרבי שהסדר בשבת מברכים הוא יום אמירת תהילים ויום התוועדות, ואף הורה לו במפורש להתוועד בכל שבת מברכים.
לפיכך היה מצוי בכל השנים שהרבי התוועד בשבת מברכים. היו תקופות מסוימות שבנסיבות מסוימות התקיימו ההתוועדויות במוצאי שבת קודש, כפי ההדרכה שב"היום-יום", שאם התנאים מחייבים אפשר לקיים את ההתוועדות במוצאי שבת; אך תמיד סביב שבת מברכים, על פי הוראת חותנו.
"מתחילים לנהור המוני חסידים וסתם יהודים השותים בצמא את שיחותיו הקדושות". הרבי דיבר והתוועד, והדבר הלך והתפשט יותר ויותר - עדיין לא באופן רשמי, אך חסידים ויהודים באו לשמוע את דבריו.
"ומעלים אותם על הכתב ואחר כך מוגהים על ידו לדפוס". את כל ההתוועדויות היו רושמים, ובידינו כיום רשימות מהתוועדויות הרבי משנת תש"י. הפעם הראשונה שהגיה הרבי את התוועדותו, וזו יצאה לאור בדפוס בהגהתו, הייתה בשבת מברכים חודש סיוון; ולאחר מכן חזר הדבר לא מעט פעמים.
"רבים פונים אליו לבקשת עצותיו הקדושות וברכותיו הקדושות". בספר "ימי בראשית", המתאר את כל המהלך משנת תש"י עד תשי"א, מתואר גם האופן שבו נכנסו יהודים אל הרבי באופן אישי, ביחידות, לבקש עצות וברכות. הרבי קיבל את כולם - אף שלא מכולם הסכים לקבל, שכן עדיין לא הסכים לקבל את הנשיאות - אך עצות וברכות בהחלט נתן גם באותה שנה.
"עוסק במרץ גדול בהרחבת והתפשטות מוסדות התורה והחינוך, שנתייסדו על ידי כבוד קדושת אדמו"ר חותנו". את התפקיד הזה, להיות האחראי על ה"מרכז לענייני חינוך" ועל הקמת המוסדות, קיבל הרבי כבר שנים קודם לכן, ומובן שלא הייתה בו שום הפסקה, והוא נמשך על אף כל הרעש והשינוי.
"מייסד בתי ספר "אהלי יוסף יצחק - ליובאוויטש" במדינות צפון אפריקה". על הקמת המוסדות במרוקו מסופר, שבחודש שבט תש"י קיבל אחד החסידים שיצא מרוסיה ועדיין שהה בצרפת, בפריז - הרב מיכאל ליפסקר - מכתב מפתיע מהרבי, זמן קצר לאחר הסתלקות הרבי הקודם.
במכתב כותב לו הרבי, שאחד הדברים שדיבר עמו הרבי הריי"צ בימים הסמוכים להסתלקות היה עניין חינוך ילדי ישראל במדינות אפריקה, ורצונו היה שייסדו שם סניפים של בתי ספר וכדומה. עוד מספר הרבי, שהרבי הריי"צ אמר לו לכתוב לרב ליפסקר שייסע לשם, לארגן ולנהל את העבודה ולהיות שם. הרבי כותב לו את כל זאת, מספר שאלו הדברים האחרונים ששמע מהרבי הריי"צ, מדריך אותו כיצד לפעול - גם מן הבחינה הכלכלית - ומבקש ממנו מענה בהקדם אם הוא מסכים לקבל על עצמו את העבודה. כמובן שהסכים מיד, ומכאן הסתעפו כל מוסדות חב"ד במרוקו. את הפירוט והתהליך אפשר לראות בספר "תולדות חב"ד במרוקו".
בחלק האחרון: "מעורר על דבר הגברת הנסיעה לשליחות ה"מרכז לענייני חינוך" (מרכז שליחות) בחדשי הקיץ". המושג "מרכז שליחות" החל למעשה כבר בשנת תש"ג, כשעורר הרבי את התמימים שבזמנים שאינם זמני הלימוד בישיבה, בחופשות וכדומה, ייסעו לערים מסוימות באמריקה, לבחון שם את מצב היהדות ולפעול.
בתחילה היה הדבר מיועד לבחורים מסוימים בלבד, שקיבלו על כך הוראה אישית; ולאחר מכן, כבר בתש"ח, הפך זאת הרבי להחלטה כללית, וביקש מכלל התלמידים שכל מי שיכול ינצל את הזמנים האפשריים ויבקר בערים לראות כיצד אפשר לחזק שם את היהדות. כך נעשה הדבר, בלשון החסידים, ל"מרכז שליחות" - השליחות של המרכז לענייני חינוך - וכך נמשך בכל השנים, התרחב ופעל: בכל המקומות שאין בהם שלוחים קבועים היו הבחורים מבקרים בקיץ כדי לפעול, ולאחר מכן הפכו רבים מן המקומות הללו למרכז קבוע.
וכבר אז, בתש"י, עורר הרבי להגביר עניין זה ולפעול ב"מרכז שליחות" בחופשי הקיץ, שבהם חלים בדרך כלל בין הזמנים והחופשות בישיבה, לנצלם למטרה זו.