אנחנו בשיעור החמישים ואחד בשלשלת היחס בתולדות הרבי, החלק האחד-עשר. הגענו לשנת תש"ו. כתוב כאן בשורה אחת צנועה ותמימה: תש"ו מדפיס הגדה של פסח עם ליקוטי מנהגים וטעמים שנלקטו על ידו. את ההגדה של פסח, כל תלמיד חכם וכל אדם שמבין עניין, כשקורא בה יוצא מאוד נפעם מהעוצמה של ליקוטי המנהגים והטעמים שהרבי עשה על ההגדה של פסח.
הגדיר את זה פעם הרב זוין. הרב זוין כותב, ואקריא חלק ממה שכתב: "בקיצור נמרץ, ניתנים לפנינו לכל פסקה, לכל משפט וכל ניב של ההגדה המקורות בראשונים ובפוסקים, יחד עם תמצית הדינים והמנהגים השייכים לאותו מקום בסדר", דהיינו בליל הסדר, "בצירוף פירושים מתאימים מלוקטים ממבחר המפרשים הראשונים והאחרונים, ויש כמובן חידושים וטעמים של המחבר", דהיינו של הרבי בעצמו.
מישהו אחר שכתב סקירה על ההגדה, כתב שקשה להבין איך שפע כזה עצום של בקיאות נכנס בחוברת צנומה של ארבעים ושבעה עמודים, כשרוב הדפים הם גוף ההגדה, ורק החלק המיעוט הוא דברי המלקט והעורך, אבל יש שם חידושים עצומים.
אפשר לראות שהרבי נהג בכינוי של הספר הזה שכתב כמו האדמו"ר הזקן. האדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא, וקרא לזה "ליקוטי אמרים", דהיינו מלקט. הרבי גם קרא להגדה "ליקוטי מנהגים וטעמים", באותו לשון כמו התניא.
אם רוצים לחלק את הנושאים שעליהם מדובר בפירוש של הרבי על ההגדה, אפשר לחלק את זה לשבעה מדורים. זה לא מחולק למדורים, אבל בסך הכול כשקוראים, מוצאים שם שבעה מדורים. יש שם קודם כול מקורות לקטעים שאומרים בהגדה, והסדר של ההתפתחות של אותם קטעים במשך הדורות. מדור שני, הלכות בצורה מאוד תמציתית לליל הסדר. מדור שלישי, נימוקים ומקורות לאותן הלכות ואותם מנהגים. חלק רביעי, כל הקושיות המתעוררות על נוסח ההגדה, עם תירוץ וביאור על כל הקושיות. חלק חמישי, תירוץ של מנהגי חב"ד לליל הסדר. חלק שישי, הנימוקים והמקורות של מנהגי חב"ד בשינויים שיש בהם לעומת מנהגים אחרים. וחלק שביעי, ביאור של ההדרכות של אדמו"ר הזקן בתוך ההגדה, והמקורות לכל דבר. ספר מקיף בצורה ממש נפלאה, והכול כתוב בתקציר ובתמצית. זה הרבי הפיץ בשנת תש"ו.
נראה גם עוד קטע נוסף על השנה שלאחר מכן, תש"ז. כתוב כאן: נוסע לפריז בכ"ה אדר לפגוש את אמו הרבנית מרת חנה עליה השלום, ושהה שם כשלושה חודשים. כתוב כאן כשלושה חודשים, אבל הרבי היה בפריז למעלה משלושה חודשים, כי נסע בכ"ה אדר וחזר לניו יורק בכ"ח סיון.
זה היה אחרי שהרבי לא ראה את אמו יותר מעשרים שנה, ואמא של הרבי יצאה מרוסיה. הרבי נסע במיוחד לקבל את פניה, והיה איתה שם קרוב לשבעה חודשים. לאחר מכן חזר איתה ביחד לארצות הברית, ואמא של הרבי גרה לידו כל אותן שנים. יש תיאורים רבים על המאמצים העצומים שהרבי הריי"צ עשה כדי שיצליחו להוציא את אמא של הרבי מרוסיה. ברוך השם שזה היה בהצלחה.
יש כאן עוד קטע בהמשך של אותה שנת תש"ז: בכ"ח סיון חוזר לניו יורק ביחד עם אמו. בשהותו בפריז, באותם שלושה חודשים, הרבי התוועד עם החסידים בפריז ומעוררם על דבר נתינת דמי מעמד ועל התקשרות לכבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ.
באותם חודשים שהרבי היה בפריז, היה עם דמויות שונות והתוועד עם חסידים. אחת ההתוועדויות הייתה ביום ההולדת שלו, י"א ניסן. רק אז לראשונה גילו שזה יום ההולדת של הרבי, קודם לא ידעו. האמא של הרבי, כשהייתה שם, גילתה לחסידים שזה יום ההולדת של הרבי, ואמרה להם שיבקשו מהרבי להתוועד, ובוודאי שהוא הסכים. לכן זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי התוועד עם החסידים בי"א ניסן.
בהתוועדויות שהרבי התוועד איתם, כמו שמצוין כאן, הוא עורר אותם על דבר נתינת "דמי מעמד". "דמי מעמד" הוא כסף שחסידים היו שולחים באופן אישי לרבי, לעניינים האישיים שהרבי צריך. הרבי דיבר פעם באותן התוועדויות בפריז, ואמר שחסידים רצו להיות קשורים עם הרבי גם בגשמיות, דהיינו לא רק בלימוד תורתו ובקיום הוראותיו, אלא פשוט בגשמיות, שתהיה להם שייכות להוצאות הגשמיות האישיות של הרבי, וזה "מעמד".
אותה התוועדות ממש עוררה מחדש את החסידים לעניין. מסופר שבאותה התוועדות הרבי אמר "ואני המתחיל", והוציא מכיסו שטר, שם על השולחן, וככה עורר את כולם לתת דמי מעמד.
אתאר רק עוד התוועדות אחת שהייתה שם בצרפת ממש לפני שהרבי עזב את צרפת. הוא התוועד עם החסידים ונפרד מהם. ההתוועדות התקיימה בבית של החסיד, רב שניאור זלמן. הרבי התוועד בבית שלו לילה שלם. בהתחלה היו הרבה אנשים, לאו דווקא חסידים, אלא הרבה אנשים שהכירו את הרבי מהתקופה הזו ובאו להיפרד ממנו. הגיע חצות הלילה בערך, וכל הקהל הפחות שייך לאט לאט הלך, ונשארה רק הקבוצה, מה שנקרא הגרעין הקשה של החסידים.
ואז, בשלב מסוים, היה משהו מדהים, שהרבי שאל כל אחד מהנוכחים מה השם שלו. הרבי התחיל לדבר על כל אחד ואחד, מה המשמעות של השם שלו, ואיך השם שלו קשור לאישיות שלו, וככה עבר אחד לאחד, והסביר את זה על פי נגלה, על פי קבלה ועל פי חסידות לכל אחד. זה כמו השיטה של אבא של הרבי, שהיה מוצא את ההקשרים בפרטים ובשמות.
באותו לילה היה האופן הזה. שמעתי, ואלה שהיו שם כבר לא בחיים, אבל כתבו שאחרי שהרבי סיים את הסבב של השמות הרגילים, עבר לכינויים. לפעמים יש אדם שקוראים לו בשם מסוים, אבל הכינוי שלו בין החברים, או עם איזו הטיה או שינוי, שונה, והרבי התחיל להסביר על הכינויים של השמות. פשוט לילה שבו הרבי גילה מצד אחד בקיאות עצומה, וגם כמו דברי נבואה והתאמה לכל אחד ואחד, מה עניינו ומה מהותו. זו הייתה הפרידה של הרבי מהחסידים בצרפת.