הגענו לשיעור ארבעים ותשע בשלשלת היחס, לחלק התשיעי של תולדות חייו של הרבי. סיימנו בקטע הקודם שהרבי והרבנית בזמן המלחמה היו בצרפת וברחו ממקום למקום. אמרנו שהיו בניצה עד תחילת הקיץ של תש"א, ותיארנו כמה וכמה סיפורים על הקשיים שהיו אז בזמן המלחמה בניצה.
עלינו להמשיך שורה אחת נוספת. בשלשלת היחס כתוב תש"א בכ"ח סיוון באים איש וביתו צלחה לעיר ניו יורק. פה זו שורה תמימה שהרבי הגיע עם הרבנית לארצות הברית, אבל נתאר קצת את הרקע סביב היום הגדול הזה.
הרבי הקודם עשה מאמצים אדירים כדי שהרבי יוכל להינצל מהמצב של המלחמה ולהגיע לחוף מבטחים, לארצות הברית. דבר ראשון היה צריך ויזה להיכנס לארצות הברית. על זה הרבי הריי"צ הפעיל המון קשרים והמון לחץ, וברוך השם הצליחו להשיג ויזה לרבי ולרבנית לארצות הברית. את זה קיבלו בחודש ניסן תש"א.
ואז סידרו את תוכנית הנסיעה. לא עוברים ישר, בדרך יש אונייה ראשונה שנוסעים דרך פורטוגל, ושם היה צריך להיות תחנת ביניים. אז צריך להשיג עכשיו ויזה לפורטוגל. היה סיפור שלם להשיג ויזות לפורטוגל, אחרי שכבר יש ויזות לארצות הברית. זה נמשך עוד זמן, ובפועל הרבי עלה על האונייה בדרך לפורטוגל, משם הבריחו את הגבול הספרדי, דהיינו עברו את הגבול בלי אישורים, הגיעו לברצלונה ומשם הגיעו לארצות הברית.
מברצלונה לארצות הברית, כאמור, באונייה. זו הייתה דרך מאוד מאוד מסוכנת, כי הנאצים, ימח שמם, ירו גם בספינות שנסעו, הרגו בדרך, והיו הרבה שנפגעו ונהרגו. היו כל מיני תחבולות איך האוניות היו צריכות לנסוע ולהינצל, וזה כשלעצמו היה דרך לא ממש פשוטה.
יש שם סיפור מעניין שהיה ממש מופת גלוי. הרבי כבר היה צריך לעלות לאונייה שנוסעת לארצות הברית, ולא ידעו אם אחרי זה תהיה עוד אונייה. זה היה זמן המלחמה, שום דבר לא היה ברור, ויכול היה להיות שזו הייתה אונייה אחרונה. הרבי והרבנית קיבלו את כל האישורים, ועומדים לעלות לאונייה ממש ברגע האחרון. הגיע מברק בהול מניו יורק מהרבי הקודם, שאומר להם לא לעלות לאונייה. אז ממש בקבלת עול, הרבי אמר לא לעלות, והרבי והרבנית לא עלו לאונייה, למרות שבדרך הטבע לא יודעים מתי ואם בכלל תהיה עוד אונייה.
מה התברר אחר כך? שזה היה נס גדול שהם לא עלו לאונייה הזו. האונייה הזו נתפסה על ידי האיטלקים, לקחו אותה בשבי, ועד סוף המלחמה נתקעו באיזה אי, ורק בסוף המלחמה השתחררו. דהיינו אלה שנסעו באונייה הזו היו תקועים עוד הרבה זמן באיזה מקום. אז הרבי והרבנית ניצלו בעקבות ההוראה של הרבי הקודם שלא יעלו. בפועל היה ברוך השם לאחר מכן אונייה נוספת, והם עלו באונייה הבאה, ובחסדי השם הגיעו בכ"ח סיוון בעשר וחצי בבוקר. האונייה נחתה והגיעה לנמל בניו יורק שבארצות הברית.
יש שם תיאור ארוך איך שהרבי הקודם שלח משלחת של ארבעה חסידים לקבל את הרבי והרבנית כשהגיעו. הרבי הקודם קרא להם ואמר: "אני רק רוצה להגיד לכם את מי אתם הולכים לקבל", ותיאר להם שמדובר באדם שבקיא בבבלי, בירושלמי, בתוספתא, בתפילין, במדרשים, בקבלה, לא ישן. ממש נתן להם תיאור שלם על הרבי, שאותו הם הולכים עכשיו לקבל את פניו.
הרבי והרבנית הגיעו לרחוב סימנטרי. לא היו עוד הרבה תלמידים, אבל כל התלמידים יצאו החוצה לקבל את פני שניהם, על פי הוראה של הרבי הקודם.
הרבי פעם סיפר על עצמו, שכשהגיע ל"סבן סבנטי" בפעם ראשונה, הייתה לו התלבטות מה לעשות. מצד אחד, הזדמנות ראשונה מיד להיכנס לרבי, אחרי ציפייה ארוכה. אבל אולי לא, אולי צריך קודם ללכת למקווה. הוא אמר לעצמו האם להיכנס לפני מקווה, כי חטוף ואכול, יש לך הזדמנות מיד לחטוף, או בכל זאת, כניסה לרבי צריכה להיות עם הכנה, אז יש לך מקווה. בפועל הלך למקווה, התפלל מנחה, והודיע לרבי הקודם שהוא נמצא. הוא לא נכנס עד שהרבי יקרא לו.
הרבי מספר, שהספיק לאכול ארוחת ערב, התפלל ערבית כמובן, ובלילה הרבי הריי"צ קרא לו. הייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה בבית של הרבנית. הרבי והרבנית עלו לאמא שלה, היה מאוד מרוגש, והריי"צ נמצא בחדר ליד, ולא קרא להם עדיין. הדבר הזה נמשך שלושה ימים. רק ביום השלישי הרבי הקודם ביקש שהרבי ייכנס אליו, ואמר שלא ייכנסו ביחד הרבי והרבנית, אלא כל אחד בנפרד.
ולמה הסדר היה ככה? הרבי הסביר. הרבי הקודם היה רגשן מאוד בסביבו, והוא חשש. חסידות דורשת שיהיה מוח שליט על הלב. הוא אמר שאם ייכנסו מיד, לא יודע בדרך הטבע איך לעמוד בזה. אז הוא חיכה שלושה ימים כדי שתהיה התיישבות, וגם אז שייכנסו כל אחד לבד, ורק ביום השלישי.
כמדומני קראו לו רבינוביץ', שכתב לו בהתרגשות שהיום הגיעו חתני וביתי לארצות הברית. ממש כותב לו בשמחה, ואז התגלה התאריך.
אני זוכר שהייתי שם בתשמ"ה, הייתה התוועדות חסידים מאוד מאוד קטנה בכ"ח סיוון. קטנה, הכוונה אם מישהו מכיר, בזאל הקטן למעלה בחדר שני, שם התוועדו בכ"ח סיוון. זה מה שהיה. שנה לאחר מכן, תשמ"ו, כבר התמימים חיכו לתאריך והחליטו שלא עושים כמו שנה שעברה משהו קטן, אלא התוועדות מרכזית גדולה בסנטר, בהשתתפות קהל גדול, ועם פרסום גדול.
עד אז מי שהיה מארגן תמיד את ההתוועדויות המפורסמות של ראש חודש כסלו היה הרב ארליך, אז מינו אותו שיהיה אחראי גם על ההתוועדות הזאת. הסדר אז היה שכשעשו התוועדויות גדולות, הרבי בהתוועדות שהיה מתוועד היה נותן בקבוק משקה למארגנים של התוועדויות מסוימות שיחלקו את זה שם, והרבי היה משתתף.
ואז בשבת, זה היה שבת כ"ח סיוון, כי ההתוועדות המרכזית הייתה במוצאי שבת. בשבת בהתוועדות ניגש הרב ארליך לרבי, והרבי נתן לו בקבוק, השתתפות בהתוועדות שאמורה להיות במוצאי שבת. והסדר היה תמיד, שמי שהיה מקבל מהרבי בקבוק משקה כדי לחלק, החלוקה הייתה מתחילה קצת בהתוועדות, ואחר כך ההמשך בהתוועדות המרכזית, כי תמיד הרבי רצה שיכריזו לכל הקהל לקראת מה הבקבוק הזה נלקח.
אז הרב ארליך נענה מהדר הרבי והכריז, אני זוכר שראיתי שם, הכריז בפני כולם שזה לכבוד זה שהרבי שליט"א הגיע לארצות הברית בכ"ח סיוון. הרבי בחיוך קטע אותו ואמר לו "איש וביתו". בהתחלה הוא לא קלט מה הרבי התכוון, אז תיקן: "אז מזמינים כולם, איש וביתו, שכולם יגיעו להתוועדות". הוא חשב שהרבי רצה שיזמין גם את בני הבית. אחרי זה תיקנו אותו, והסבירו לו שהרבי רוצה להדגיש שזה יום ההצלה של הרבי והרבנית, ש"איש וביתו" הרבי התכוון אליו ולרבנית. וזה בעצם מה שמופיע כאן בשלשלת היחס במירכאות, שתי המילים "איש וביתו", מתוך המילים שהרבי אמר בתשמ"ו להדגיש את המעלה של היום הזה, כ"ח סיוון.