אנו בשיעור הארבעים ושבעה בשלשלת היחס לתולדות חייו של הרבי, בחלק השביעי. היום נקרא את תרצ"ה ותרצ"ו. המשפט הראשון על שנת תרצ"ה: "בחודש תשרי נוסע לכבוד קדושת חותנו בוורשה". זה סיפר הרבי בעצמו בהתוועדות של שבת בראשית תשי"ז, כמו שמודפס בתורת מנחם. הרבי מספר שם שבשנה הזו, תרצ"ה, היה הרבי הריי"צ בחודש תשרי בוורשה. הרבי מספר על עצמו שגם לו הזדמן להיות כל אותו חודש אצל הרבי בוורשה. והרבי גם מפרט שם כמה מנהגים שראה באותה הזדמנות אצל הרבי הריי"צ, מסביר אותם ומתייחס לזה.
ההמשך שמסופר: "בשלהי חודש מרחשוון נוסע בשליחות כבוד קדושת חותנו לנחם את האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר בעל ה'אמרי אמת'". באותה שנה, בתרצ"ה, בכ' מרחשוון הסתלק בנו של האדמו"ר מגור, רבי יצחק, בנו של האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר, כמו שמוזכר כאן. ואז הרבי הריי"צ שלח את הרבי בשליחותו לנחם את האדמו"ר מגור. הרבי בעצמו סיפר פעם בהזדמנות שהוא ניסה להתחמק מהשליחות הזו, כי הוא סיפר על עצמו שבדרך כלל לא היה משתתף בשיחות רבנים, ולא היה מבליט את עצמו בכל מיני הזדמנויות. אז הרבי ניסה להשתמט מזה, אבל אז לא הייתה ברירה. הוא ביצע את השליחות ונסע לשם.
הפרט הבא: "נוסע לפרטלסדורף אצל וינה לבקר את כבוד קדושת חותנו". באותה שנה, בחודש כסלו, הרבי הריי"צ נסע לבדיקות רפואיות בווינה, והרופאים קבעו שהרבי צריך להיות במנוחה בעיר מרפא סמוכה לווינה. שם היה הרבי הריי"צ. והרבי, כפי שמסופר כאן, נסע באותו זמן לבקר גם את חמיו, את הרבי הריי"צ. מאיפה אנו יודעים את העדות הזו? מעניין שיצא אז בדיוק מרוסיה החסיד רבי רפאל כהן, אבא של רבי יואל כהן, והוא היה בדרך לארץ. הוא אמר שקודם כל הוא רוצה לפגוש את הרבי הריי"צ ולהיכנס אליו ליחידות. הוא שמע שהרבי היה נמצא אז בווינה, אז נסע לווינה כדי להמשיך משם לארץ. הוא נסע לאותה עיירה, ומתאר ביומן שלו איך פגש שם את הרבי, איך הרבי קיבל אותו ודאג לו וכולי. יש שם תיאור מפורט, ומזה אנו יודעים שהרבי גם ביקר את חמיו באותו זמן ובאותו מקום.
הדבר הבא שמסופר: בתקופה זו עוסק בסידור אגרות קודש של כבוד קדושת חותנו לדפוס. באותה תקופה התחילו להתפרסם אגרות קודש של הרבי הריי"צ, שהרבי ערך אותם. אז זה לא היה עדיין ספרים, ספרי אגרות קודש, אלא יצאו קונטרסים דקים. בעצם לפני המלחמה הספיקו להדפיס רק קובץ אחד, שקראו לו קובץ מכתבים א', בנושא אמירת תהילים. בסוף ספר תהילים יש קובץ מכתבים של הרבי הריי"צ. זה הקובץ הראשון שהרבי הכין, והוא הודפס עוד לפני המלחמה, אבל בפועל היו כבר מוכנים לדפוס עוד קבצים נוספים בנושאים נוספים, שמי שהתעסק איתם היה הרבי.
הדבר האחרון שמוזכר כאן על שנת תרצ"ה: מתעסק בעריכת קובצי התמים. את זה כבר סיפרנו כשסיפרנו את תולדות חייו של הרבי הקודם, דיברנו על קובץ התמים, שהתחיל להופיע בוורשה בתרצ"ה. מי שהיה באופן רשמי המוציא לאור היה איגוד תלמידי הישיבות, מה שנקרא אאט"א. עד המלחמה יצאו שמונה חוברות. העורך הראשי לקובץ הזה היה הרב זלמן. הרב זלמן מספר שבאותה תקופה הרבי לא היה בוורשה אלא בפריז, אבל כל חוברת שהכינו, לפני שנדפסה, נשלחה לפריז לקבל את האישור של הרבי. אחרי שהרבי תיקן ואישר את הכול, רק אז זה חזר לוורשה והודפס. זאת אומרת, האישור האחרון להדפסת החוברות והספרים עבר את האישור של הרבי. בזה סיימנו את התיאור של תרצ"ה.
נקרא גם את התיאור של תרצ"ו. בתרצ"ו נוסע כמה פעמים לכבוד קדושת חותנו באטבוצק. באותו זמן הרבי הריי"צ עבר לאטבוצק, וגם ישיבת תומכי תמימים עברה לאטבוצק. והרבי היה נוסע לבקר את חמיו באטבוצק. התמימים שהיו אז מספרים, שהיו מבקשים מהרבי להתוועד עם התמימים שם ולבחון אותם בלימודים. הרבי היה שם באטבוצק, ובאחד המקומות מסופר שהרבי הריי"צ רצה למנות את הרבי להיות מנהל הישיבה. בפועל זה לא ממש יצא, אבל הרבי היה מאוד מעורה שם בענייני הישיבה.
פרט אחד שכן כתוב: מתמנה ליושב ראש הכבוד של קופת בחורים בישיבת תומכי תמימים. קופת בחורים היא קופה שנמצאת בישיבות עד היום הזה. היא קופה שהוקמה עוד כשישיבת תומכי תמימים הוקמה בזמן הרבי הרש"ב. המטרה שלה לעזור לבחורים שלא מקבלים תמיכה כלכלית מהישיבה, אבל צריכים שיהיה להם מעילים, חליפות, כל מיני דברים, והם נמצאים רחוק מהבית וצריכים סיוע. יש קופה מיוחדת שנקראת קופת בחורים, ויושב ראש הכבוד של הקופה הזו מונה הרבי באותו זמן.
הדבר הבא שמתואר כאן: נפגש עם הרב הגאון רבי שבתאי הכהן, רב הפורט, בעל שפתי כהנים. אחד התלמידים שהיה באטבוצק, הרב אשל רייזמן, העיד על המפגש הזה. הוא מעיד שבאחד הימים שהיה הפסקה בלימודים, והבחורים היו בחצר, הגיע הגאון המפורסם רבי שבתאי הכהן, רב הפורט, לישיבה, ושם בחוץ פגש את הרבי. הוא היה בן משפחת אדמו"רי גור. הוא התחיל לדבר עם הרבי בדו-שיח תורני, ומתאר בדיוק באיזה נושא ובאיזו סוגיה דיברו. במשך שעתיים למדו ככה בדיבור, ומתאר גם איך שלמדו כל אחד עם רגל על הכיסא, ולמדו ככה שעתיים ודיברו. והתלמידים היו מסביב, כולם בהתפעלות עצומה מהנושאים שעלו שם. לסיום השיחה, לפני שהגאון עזב את המקום, אמר: "גדלות כזו אצל אברך צעיר כזה, מימיי לא ראיתי". זו הייתה תגובתו.
הדבר האחרון שמופיע כאן: מבקר את האדמו"ר רבי אהרון מבעלז. הביקור לא היה בבעלז. האדמו"ר מבעלז נסע לעיירת מרפא להתרפא שם, והרבי רצה לבקר אותו ולהכיר אותו. הרבי בא לשם באופן אלמוני, לא לגלות מיהו. הרבי פשוט רצה להגיע לשם בצורה אלמונית ולראות את הדמות של הצדיק הזה, רבי אהרן מבעלז. בהשגחה פרטית, בדיוק באותו זמן, היה נוכח שם יהודי מחברון, רבי חיים שניאורסון, שהכיר את הרבי. הוא בא מהארץ, היה שד"ר, אסף כספים מהקהילה בחברון ונסע לאירופה. הוא בדיוק היה שם באותו מקום, ראה את הרבי, והרבי ראה אותו. הרבי אמר לו שלא יספר שום דבר, שלא יזהו אותו.
ומה שכן מסופר, שכשהרבי ניגש לאדמו"ר מבעלז, רבי אהרן מבעלז, לתת לו שלום עליכם, האדמו"ר מבעלז החזיק את היד של הרבי הרבה זמן, ואמר: "א ווארעמע האנט", יד חמה, יד חמה. ואחרי זה, רבי חיים שניאורסון גילה לו ואמר לו: זה החתן של הליובאוויטשער רבי. והאדמו"ר מבעלז מאוד נהנה מהדבר הזה.
כדאי להשלים שהרבי בעצמו תיאר פעם ביחידות של האדמו"ר הנוכחי מבעלז. הרבי תיאר ואמר לו שהוא פגש את הרבי מבעלז, והתבטא ואמר: "ראיתי צורה ללא חומר". יהודי כזה, שהרבי תיאר אותו, ראה עליו רוחניות בלי גוף, בלי גשמיות. זאת אומרת, היה כל כולו איש רוחני. ככה הרבי התבטא על הביקור שלו אצל האדמו"ר מבעלז.