אנו בשיעור הארבעים ושישה בשלשלת היחס, בתולדות חייו של הרבי, בחלק השישי. עצרנו לקראת סיומה של שנת תרפ"ט, בקטע הפותח במילים "בחודש שבט".
"בחדש שבט חוזר עם הרבנית (נ"ע) לברלין - שם שוהה עד חורף תרצ"ג". כפי שלמדנו, חתונת הרבי היתה בי"ד כסלו, וכשמונה שבועות לאחריה, ביום שני י' שבט, עזבו הרבי והרבנית את ריגה ונסעו לברלין, שם עתידים היו לגור ברוב שלוש השנים הבאות.
בקיץ תרפ"ט נסע הרבי הריי"צ לביקור בארץ הקודש, ולאחר מכן לארצות הברית. מסעו החל בברלין - תחילה בא לבקר את הרבי והרבנית, ומשם המשיך לארץ; לאחר מכן שהה כמעט שנה שלמה בארצות הברית, וחזר לפולין.
"כמה פעמים במשך שנים אלו נוסעים לפגוש את כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ בריגא" - במשך השנים שבהן שהה בברלין נסע הרבי מפעם לפעם לריגה כדי לפגוש את הרבי הריי"צ.
ועל נסיעה נוספת מסופר כאן: "וכן בחתונת בתו" - חתונת בתו הצעירה של הרבי הקודם, "הרבנית וכו' מרת שיינא, ובעלה הרב החסיד וכו' ר' מנחם מענדל הכהן [הורנשטיין] השם יקום דמו" שנערכה בי' סיוון תרצ"ב, "בעיר לאנדוואראוו, פולין, ועוד" וכפי שכתוב כאן "השם יקום דמו" - הם נרצחו בידי הנאצים בשואה, בתו של הרבי הקודם ובעלה, ולא היו להם ילדים. הרבי, כמובן, נסע להשתתף בחתונת גיסתו בפולין, וזו נסיעה רביעית.
הגענו לשנת תרצ"ב - על תר"צ ותרצ"א אין כאן תיאור. על תרצ"ב מסופר: "תרצ"ב - נוסע בשליחות כבוד קדושת חותנו, לבקר את הרב הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי", רבה של וילנא ומגדולי התורה בליטא באותן שנים. הרבי הריי"צ שלח עמו מכתב אל רבי חיים עוזר, שיחתום עליו וישתתף בקול קורא מסוים.
יש כאן סיפור מעניין: כשהגיע הרבי אל רבי חיים עוזר בשליחות חותנו, המתין עד שיכניסוהו לחדרו. בינתיים נודע לנוכחים שהאברך הממתין הוא חתנו של הרבי מליובאוויטש. הדבר היה בישיבה, ואחדים מן התלמידים התקבצו והחלו לשוחח עמו בענייני לימוד - והרבי ישב ושתק, ולא הגיב ולא התייחס כלל. החלו שם תגובות: "חסידים אינם יודעים ללמוד"; הרי זה חתנו של הרבי מליובאוויטש, ואף על פי כן אינו משיב דבר.
בינתיים עבר הזמן, והגיעה שעתו של הרבי להיכנס אל רבי חיים עוזר. הרבי נכנס ומסר את השליחות בשם הרבי הקודם, ובצאתו פנה אל הנוכחים ואמר: "מי שיש לו שאלה יכול להציגה עתה, כעת אנו יכולים לדבר". מיד החלו לשאול, ולאט לאט התקבצו עוד, וכולם היו המומים מן הבקיאות והעמקות ששמעו מפיו.
בינתיים הגיעה השמועה פנימה אל רבי חיים עוזר, שהאברך הזה למדן עצום. יצא ושאל את הרבי: "מדוע קודם לכן לא דיברת, וגרמת להם לדבר לשון הרע על חסידים, שאין החסידים יודעים ללמוד? שאלנו אותך ולא ענית, ומדוע רק עתה אתה משתתף ומשיב להם?". השיב לו הרבי: "קודם שמסרתי את שליחות הרבי, לא רציתי לעסוק בשום דבר; הייתי ממוקד בשליחות" - ולא רצה אפילו להשיב דבר לאיש. ומשסיים את השליחות, היה מוכן להשיב.
"נפגש עם הרב הגאון רבי ברוך בער ליעבוביץ" - באותה שנה, תרצ"ב, בי"ג תמוז. הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ', ראש ישיבת קמניץ ומחבר הספרים "ברכת שמואל", בא לבקר את הרבי הריי"צ, ששהה אז בעיירת הנופש דרוסקניק. באותה שעה היה הרבי הריי"צ בחדר נח, ואמר שעד שיהיה מוכן לצאת, ידבר עמו הרבי בינתיים.
הרבי שוחח עמו, ונכח שם החסיד רבי שמואל זלמנוב, שסיפר כי בפגישה זו עפו באוויר מראי מקומות בבבלי ובירושלמי; היה ביניהם דיון הלכתי ותורני עמוק מאוד, ורבי ברוך בער התפעל מאוד מן הרבי.
ועל שנת תרצ"ג מסופר: "תרצ"ג - נפגש עם הרב הצדיק וכו' רבי חיים אלעזר ממונקאטש - בעל "מנחת אלעזר"". הרבי הריי"צ שהה במעיינות מרפא, והרבי התלווה אליו, ושם נפגש עם האדמו"ר ממוקאץ', הגאון רבי חיים אלעזר שפירא, בעל "מנחת אלעזר", ידוע ומפורסם, שהיו לו לפני השואה אלפי חסידים. הרבי היה עמו בקשר במשך השנים במשא ומתן רב בעניינים הלכתיים, ופעמים רבות התפלפל עמו בשיחותיו, בליקוטי שיחות, בהרבה מקומות. ובפגישתם התקיימו ביניהם דיונים ודיבורים הלכתיים.
עם מי עוד נפגש הרבי? "והרב הגאון רבי שמעון שקאפ", ראש ישיבת גרודנה ומחבר הספר "שער היושר". גם הוא בא לבקר את הרבי הריי"צ, ורבי שמואל זלמנוב מספר על פגישה זו, שאף בה עסקו הרבי ורבי שמעון שקופ בדיונים הלכתיים ותורניים.
בחלק האחרון כאן, על אותה שנה, תרצ"ג: "בשלהי החורף נאלץ לעקור את מושבו לפאריז". הרבי עזב את ברלין ואת גרמניה ועבר לפריז. באותה תקופה עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, והחלו רדיפות רבות נגד יהודים; לפיכך עזבו הרבי והרבנית את ברלין והתיישבו בצרפת, בפריז, שם גרו קרוב לשמונה שנים.
ראוי לציין, שבתקופה זו שימש הרבי כמזכירו הפרטי של כבוד קדושת חותנו. באותן שנים כתב הרבי מכתבים עבור חותנו בדברים שביקש ממנו, ושימש כמזכירו - אף שלא היה סמוך אליו פיזית, בהיותו בצרפת, בפריז - ועשה עבורו פעולות ועניינים רבים.