בשיעור הארבעים וחמישה לשלשלת היחס אנו עומדים בסיפור תולדות הרבי, החלק החמישי. התחלנו את שנת תרפ"ט ואת המשפט הראשון שבה, והיום נעסוק בכל הקשור לחתונת הרבי, הפותחת כאן בשלשלת היחס מג' כסלו.
קשרי השידוכים של הרבי והרבנית נידונו כבר כארבע-חמש שנים קודם למועד החתונה, לפני כסלו תרפ"ט, אולם קשרי התנאים בפועל נערכו רק בתחילת כסלו, סמוך ממש לחתונה. בשלשלת היחס כתוב שהיה זה ב"ג' בכסלו", אך למעשה יש לתקן: הדבר היה בו' כסלו.
קשרי התנאים נערכו במעמד מצומצם. הרבי סיפר פעם על כך, ואמר שהשתתפו בהם אף פחות ממניין. העדים בקשרי התנאים היו החסיד ר' מרדכי חפץ והחסיד ר' חאטשע פייגין.
כאמור, השידוך החל כמה שנים קודם לכן, אך תאריך החתונה לא נקבע במשך זמן רב. ומדוע נמשך הדבר זמן כה רב?
היציאה מרוסיה: תחילה המתינו לצאתם מרוסיה.
הקשיים הכלכליים: גם לאחר שיצאו מרוסיה עדיין היו קשיים כלכליים, ולא היה כסף לחתונה; והמתינו עד שיתאפשר הדבר.
ההמתנה להורי הרבי: אף לאחר שכבר היו מוכנים, המתינו עוד, שמא תיתן הממשלה הרוסית להורי הרבי, הרב לוי יצחק והרבנית חנה, אישור לצאת מרוסיה לחתונה. בפועל לא ניתן להם אישור, והחתונה נערכה בלא שהורי הרבי היו בה.
ובלשון שלשלת היחס: "ג' בכסלו - בא בקשורי תנאים עם הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא (ע"ה זי"ע)". בעת שנדפסו הדברים כבר היה זה לאחר הסתלקות הרבנית, עליה השלום, זכותה תגן עלינו.
הפרט הבא הוא "י"ב כסלו" יום ראשון בשבוע: "נוסע (ביחד עם חותנו ומשפחתו) לווארשא". באותו יום נסעו הרבי הריי"צ ומשפחתו יחד עם החתן - הרבי - ברכבת מריגה לוורשה, שכן החתונה התקיימה בפועל בוורשה. וכפי שמתארים, אלפי יהודים באו לתחנת הרכבת בריגה כדי להיפרד מהרבי הריי"צ, מן החתן ומן המשפחה שנסעו לחתונה.
"ביום י"ד כסלו נשא את בת כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ, הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא, עליה השלום, זכרונה לברכה". החתונה נערכה ביום שלישי בשבוע, י"ד כסלו.
סביב החתונה ישנם פרטים מרתקים ומעניינים רבים. יומן מרתק כתב החסיד רבי אליהו חיים אלטהויז, ששימש גם שומרו הצמוד של החתן, הרבי, בכל הימים שלפני החתונה, והוא מתאר בסגנון ציורי את כל שאירע סביב החתונה ובחתונה עצמה. מאוד מרתק לקרוא את יומנו; לא נקרא את כולו, אלא נקודות אחדות בלבד.
כאמור, הורי הרבי לא היו בחתונה, והם שהו ביקטרינוסלב. ישנו תיאור שלם שבו מתארת הרבנית חנה כיצד חגגו את החתונה ביקטרינוסלב בשעה שהרבי נשא בוורשה, וכיצד באו לשם כל האנשים מן הסביבה - תיאור מרתק בעניין זה.
ונקודה מעניינת אחת: אנשים רבים ברחבי העולם שלחו ביום החתונה מברקי מזל טוב להורי הרבי. חוקי הדואר ברוסיה, ובאותה תקופה במיוחד, היו מוגבלים מאוד - הגבלת שעות שבהן אפשר לקבל מברקים, איסור לקבל מברקים בלשון הקודש אלא בשפה זרה, וכל מיני הגבלות. אולם באותו יום, י"ד כסלו, אירע שינוי מעניין:
פקידי הדואר עבדו בשירות מיוחד מעבר לרגיל.
ניתן אישור חריג לקבל באותו יום מברקים בלשון הקודש.
התקבלה הוראה שביום זה לא יעברו המברקים צנזורה, אלא יועברו ישירות.
דבר שאינו לפי הטבע כלל; וכך, לכבוד יום חתונת הרבי, התקבלו כל המברקים להורי הרבי בלנינגרד.
אציין גם כמה פרטים טכניים ומעניינים סביב החתונה. חודש לפני החתונה, כשכבר נודע שהורי הרבי לא יגיעו, התעוררה שאלת השושבינין. בכל חתונה יש שושבינין המובילים מצד החתן ומצד הכלה; מצד הכלה היו הרבי הריי"צ והרבנית, אך מי יהיו מצד החתן, שהוריו אינם? חודש קודם לכן ביקש הרבי הריי"צ מדודו ומדודתו - בתו של הרבי מהר"ש, שהיא אחותו של הרבי הרש"ב, וחתנו של הרבי מהר"ש - הרבנית חיה מושקא והרב משה הכהן אורנשטיין, שיהיו השושבינין מצדו של הרבי.
ביומנו של הרב אלטהויז מתואר, שביום החתונה עצמו בוורשה הושיבו את החתן, הרבי, מול השולחן. הרבי לא רצה בכך, מאחר שהרבי הריי"צ נמצא שם, אך למרות רצונו הושיבוהו מול השולחן. לימינו ישב הרבי הריי"צ, ולשמאלו ישב חותנו של הרבי הריי"צ, הרב אברהם שניאורסון, סבה של הרבנית חיה מושקא. סביב השולחן ישבו אורחים רבים, ובהם אדמו"רים שונים ששהו בוורשה שבפולין באותן שנים.
ביומנים מצוינת נקודה מעניינת, המובאת בכמה מקומות: הרבי הריי"צ ישב בחתונה עם שטריימל. ומהו ייחודו של ציון זה? במאמר מוסגר: הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ היו חובשים שטריימל רק בשבתות ובחגים, ורק בהיותם בליובאוויטש ממש; בכל פעם שנסעו מליובאוויטש החוצה, אף בשבתות וחגים לא היו חובשים שטריימל. ומעת שעזבו את ליובאוויטש כליל - הרבי הרש"ב עזב כבר בתרע"ו ועבר לרוסטוב - לא חבש שטריימל כלל; וגם הרבי הריי"צ, מאז קבלת הנשיאות, לא חבש שטריימל.
ביום חתונת הרבי חזר הרבי הריי"צ לשטריימל - שטריימל של הרבי מהר"ש, שאותו נטל ביום החתונה. מאז חזר הרבי הריי"צ לשטריימל, עד י' שבט, ובכל שבת וחג היה הולך עמו, וההתחלה הייתה ביום החתונה. ויש תיאור מעניין שמספר הרבי הריי"צ, שאביו בא אליו לאחר הסתלקותו לומר לו שיש כוח מיוחד ומזל טוב מיוחד על השטריימל שהחל לחבוש מאז חתונת הרבי.
מסדר הקידושין בחתונה היה הרבי הריי"צ, ואת הכתובה הקריא בחופה האדמו"ר מראדזין. העדים בכתובה המקורית היו החסיד רבי אלי' שמוטקין והחסיד רבי מנחם מענדל קופרשטוך. אולם עם הכתובה היה סיפור: הכתובה אבדה לאחר חתונת הרבי, ולפיכך היה צריך לאחר זמן לכתוב כתובה חדשה - הנקראת "כתובה דארכסא", שכשאדם מאבד את כתובתו עושים כתובה מיוחדת, ויש בה נוסח מיוחד על תמורת הכתובה שאבדה. ואז, כמובן, היו עדים חדשים בכתובה החדשה: הרב חאטשע פייגין, שהוזכר לעיל כעד בקשרי התנאים, ור' אליהו חיים אלטהויז, שהזכרנו שכתב את היומן - הוא היה העד בכתובתו השנייה של הרבי.
"ביום החתונה נפגש" - הרבי - "עם הרב הגאון רבי מנחם זמבא, ה' יקום דמו". רבי מנחם זמבא היה יהודי מחשובי חסידי גור, ומגדולי התורה המפורסמים ביותר באותו דור, ומנהיגה של יהדות פולין לפני השואה. הוא היה בחתונת הרבי, והרבי נפגש עמו. "ועם הרב הגאון רבי מאיר שפירא ז"ל" - ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסדה, הידוע גם כמייסד תקנת הדף היומי; אף הוא היה בחתונת הרבי, "ועוד כמה מגדולי ישראל".
התיאור כאן מקוצר למדי, וכאמור אפשר לקרוא ביומן פרטים מעניינים רבים. נקרא עוד שורות אחדות: "ביום חמישי, ט"ז כסלו" - באמצע ימי שבע הברכות - "חוזרים לריגא". שבע הברכות נערכו בוורשה בי"ד ובט"ו כסלו, שהיו יום שלישי ורביעי, וביום חמישי כבר חזרו לריגה, והמשך שבע הברכות היה בריגה.
"אחר חתונתו מטיל עליו כבוד קדושת אדמו"ר חותנו להתוועד מפעם לפעם" - עם החסידים, "בשבת קודש מברכים החודש, ויומי דפגרא" ימים מיוחדים, שהרבי יתוועד עם החסידים - "ולהשמיע בפניהם מדברותיו בהתעוררות ליראת שמים ועבודת השם בדרך החסידות".
ועוד סמכויות שנתן הרבי הריי"צ לרבי מיד לאחר החתונה: "כן מפנה כבוד קדושת אדמו"ר חותנו אליו שואלים בענייני הלכה, קבלה וחסידות" - את השואלים היה הרבי הריי"צ מפנה אליו, שהוא ישיב להם. "ומטיל עליו תפקידים מיוחדים בענייני הנהגת החסידים והכלל" - מן החתונה ואילך הכניס הרבי הריי"צ את הרבי, לאט לאט, לעבודת הכלל הקשורה בהנהגת החסידים.