אנחנו בשיעור הארבעים ושלושה בשלשלת היחס, בתולדות חייו של הרבי, בחלק השלישי. הגענו לשנת תרפ"ה. נקרא קודם כל מה כתוב בלשון בשלשלת היחס: בחודש תשרי נוסע לכבוד קדושת אדמו"ר מהריי"צ. כמו שמסופר, שלפחות חלק מהחגים של תשרי היה אצל הרבי הריי"צ. הרבי היה בלנינגרד חלק מהחגים של תשרי, כמו שמתואר, שהיה לרבי חדר קטן, לא רחוק מהדירה של הרבי הקודם, ושם היה הרבי במהלך תשרי, לפחות חלק מתשרי.
ההמשך שמופיע פה: באותה תקופה נפגש עם הגאון רבי יוסף רוז'ין זכרונו לברכה, הגאון מרוגאצ'וב, ומקבל ממנו סמיכה. יש עדויות, כפי שמסופר, שבמהלך השנה הזו תרפ"ה, בעיקר במהלך הקיץ, הרבי נפגש פנים אל פנים עם הגאון מרוגאצ'וב. יש עדות למכתבים בענייני הלכה שהרבי התכתב עם הגאון. ואמא של הרבי, הרבנית חנה, סיפרה לחסיד, רב ברל יוניק, שהגאון מרוגאצ'וב העניק לרבי סמיכה. זאת אומרת, אין לנו העתק מהסמיכה הזו, אין עדות מתועדת, אבל ככה סיפרה הרבנית חנה.
תרפ"ו, מופיעה כאן שורה אחת: "נוסע בשליחות חותנו", דהיינו הרבי נסע בשליחות הרבי הריי"צ. כאן כבר יש את הכינוי "חותנו", זאת אומרת אנו יודעים כבר שהרבי היה מיועד להיות החתן של הרבי הריי"צ. הרבי הריי"צ שלח אותו לבקר בישיבת תומכי תמימים בקרמנצ'וג. ככה יש בזיכרונות של אחד החסידים, שאז היה תמים בישיבה, רבי דוד אוקולוב. הוא מספר שהרבי ביקר שם בישיבה בקרמנצ'וג, ודיבר עם הבחורים בענייני לימוד. הוא אפילו זוכר באיזו סוגיה דיברו. יש במסכת בבא מציעא, דף ל' עמוד ב', שהגמרא מסבירה את הפסוק שכתוב "והודעת להם את הדרך", ושם הגמרא מציינת כל מילה בפסוק למה הכוונה. הם שאלו את הרבי מה הכוונה בדברי רש"י שם. הוא זוכר שהרבי פתח ואמר: "לפי הנראה לי הפירוש ברש"י", והתחיל להסביר להם את הרש"י, ואחרי זה הם שמו לב שכל הקושיות שמפרשים שונים שואלים על הרש"י, תורצו רק בצורת פירוש רש"י, איך שהרבי הסביר אותו מלכתחילה. אז מלכתחילה כבר לא היו שום שאלות. זה היה בתרפ"ו.
נראה עוד קטע אחד על תרפ"ז. תרפ"ז מופיע כאן בשני חלקים. חלק ראשון: בחודש מרחשוון השתתף בוועידת הרבנים בעיר קורוסטין שבאוקראינה, ווהלין. מסופר שהיה רצון להקים ועידה של מנהיגים יהודים מכל רחבי רוסיה. הרבי הריי"צ מאוד התנגד לזה, ואמר שלא יצא מזה שום דבר. אבל אחר כך היה עדכון, דהיינו הם הבינו שלעשות ועידה של כל מי שנקרא בשם מנהיג יהודי לא ילך לכיוון טוב. אז הם עשו ועידה של רבנים, רק היראי שמים החרדים, ולזה הרבי הריי"צ נתן הסכמה ודחיפה.
האסיפה הזו התקיימה בחודש חשוון, בשלושה ימים, י"ח י"ט וכ' חשוון, בעיר קורוסטין באוקראינה. הרבי הריי"צ נבחר להיות נשיא הכבוד של הוועידה הזו, אבל בפועל הרבי הריי"צ פיזית לא השתתף, הוא רק שלח מכתב תמיכה, וכנראה כנציגו בפועל מי שהשתתף שם היה הרבי.
באותה שנה הרבי היה בלנינגרד. מסופר שבהתוועדות המפורסמת של הרבי הקודם בפורים קטן של תרפ"ז, שבעקבותיה היה אחר כך המאסר, הרבי גם השתתף באותה התוועדות. בחלק השני שמופיע כאן בקיצור, שהוא היה בלנינגרד, ובעת מאסר כבוד קדושת אדמו"ר מהריי"צ פועל רבות לשחרורו. כאן מסופר בשתי מילים שכשהרבי הריי"צ נאסר, הרבי פעל הרבה לשחרורו. יש בזה הרבה פרטים. נביא רק ממש בקיצור כמה נקודות.
אותו לילה שהרבי הריי"צ נאסר היה בט"ו סיוון. יש כבר ביומן של הרבי הריי"צ, המובא ב"ליקוטי דיבורים", ברשימת המאסר, מצוין באופן מפורט כל מה שקרה באותו לילה במאסר שלו. יש גם יומן שכתב החסיד רבי אליהו חיים אלטהויז, שגם מתאר מהצד שלו מה היה באותו לילה. הוא מתאר שבאותו לילה, כשהיו בבית של הרבי הריי"צ הנציגים של המשטרה, בשלב מסוים הרבנית חיה מושקה, הבת האמצעית של הרבי הריי"צ, הייתה באחד החדרים לבד. היא ניגשה לחלון, הייתה לבד בחדר, אף אחד לא היה נוכח, ומהחלון היא ראתה מי עומד ברחוב למטה? החתן שלה, דהיינו הרבי, עמד ברחוב למטה. אז היא צעקה לו מהחלון משפט אחד: "שניאורסון, הגיעו אורחים לביקורך". זה כבר היה קוד מובן מה קורה.
באותה שנייה שהרבי שמע את זה, מיד הבין את הכוונה, ורץ במהירות להודיע למקורבים מה קורה. ראשית, הוא רץ לבית של החסיד רבי אליהו חיים אלטהויז, שהוא זה שמתעד את העניין. אחר כך רץ לבית של המזכיר, רב חיים ליברמן. המזכיר חיים ליברמן גר בבית שבאמצע הלילה לא יכולת להיכנס אליו, יש שומר שעומד בחוץ. הרבי בא ביחד עם אלטהויז, וניסו להיכנס, והשומר לא נתן. אז צעקו לו מהחלון ורמזו לו שיש צורך להיזהר בעניין. ואז חיים ליברמן הבין, קלט את העניין, והדליק אש, שרף את כל המסמכים החשודים, שאם יתפסו, שלא יישאר מהם זכר.
וכשהגיעו השוטרים לבית, ראו את השאריות של האש, והבינו שכבר העסק נגמר. ואז שאלו אותו מי הם השניים שהיו, כי השומר אמר להם שהיו פה שניים. אז שאלו את חיים'ל ליברמן, מי השניים שהיו? הוא לא הסגיר, אמר: "זה היה שני שיכורים שהתבלבלו בדרך", ועם זה נגמר העניין.
דבר נוסף שהרבי עשה באותו לילה, הוא רץ לקחת את הכתבים, כתבי יד קודש של המאמרים של הרבי הריי"צ, שהם בעצם מאמרים של רבותינו נשיאינו שהרבי הריי"צ שמר אותם, ולקח אותם ופיזר אותם בבתים של חסידים. בין הבתים, שם את זה בבית של רבי זלמן דוכמן, ובעוד בתים. וכשמסתכלים ברשימה של הרבי הריי"צ, רואים שהוא כותב מחשבות שחשב באותו לילה בכלא, בחקירות. מה הוא חשב? בדאגה, מה קורה עם החתן שלו, על הרבי הוא דאג? ומה קורה עם כתבי היד, האם הוא הצליח עוד לשים עליהם את היד? באותו זמן הרבי דאג לשני הדברים הללו.
מעניין לציין, שבאחת השנים, הרבה יותר מאוחר, בתשט"ו או ט"ז, הייתה התוועדות של זקני החסידים ביחד עם הרבי, בדירה למעלה של הרבי הקודם, בעשרה בתמוז. זה היה לפני ההתוועדות עם הקהל, הייתה התוועדות מצומצמת. באותה התוועדות קם החסיד, אותו רבי זלמן דוכמן, שקיבל באותו לילה מהרבי את כתבי היד, והכריז לכל החסידים, הצביע על הרבי שלנו ואמר להם: "אם לא היה הרבי, לא היינו חוגגים היום את חג הגאולה בתמוז", כל זה לא היה. הוא ממש אמר כמה הרבי עשה שם בהשתדלות. ואז הרבי סימן לו שישתוק, שלא ידבר. ולכן אחרי זה החסידים ביקשו ממנו לספר, והוא אמר: הרבי לא רוצה שאני אספר, אז אני לא מספר. פה זה מופיע הכל בקיצור, במילה אחת, שהרבי פעל רבות לשחרורו. לא מסופר מה, אבל חלק גדול מהעניין היה בזכות הפעולה שהרבי פעל בעניין הזה.