אנחנו בשיעור הארבעים ושניים בשלשלת היחס, בתולדות חייו של הרבי בחלק ב'. עצרנו אחרי התיאור שהרבי היה נוסע בילדותו, בקיץ, כמה פעמים למשך כמה שבועות, להיות אצל הסבתא והסבא, שם טיפלו בו וכולי.
הדבר הבא, כתוב: "לומד בשקידה עצומה ומצליח". הרבי בילדותו למד בשקידה עצומה. התיעוד שיש לנו על התקופה הזו, כמו שכבר סיפרנו בקטע הקודם, שהמלמד של הרבי בילדותו היה החסיד רב שניאור זלמן מלנקין, שהאבא של הרבי ביקש ממנו להיות המלמד. ותיאור אחד מהילדים שלמדו יחד עם הרבי הוא של החסיד רב נחום גולדשמיד, שהלך אחר כך לארץ. הוא מתאר בזיכרונות שלו את הבנים של רב לייביק, שהיה להם טבע התמדה לא רגיל. הרבי היה מאוד מאוד רציני כל הזמן, והוא מתאר שהאחים האחרים היו לפעמים קצת יותר בשמחה, אבל הרבי היה מאוד רציני. המלמד המשיך ללמד את הרבי עד בערך גיל אחת עשרה.
בגיל אחת עשרה המלמד אמר שהוא כבר לא יכול ללמד יותר את הרבי, בטענה שהכישרונות שלו יותר גדולים ממנו, מהמלמד, והוא כבר לא יכול ללמד אותו. ואז אבא של הרבי הביא מלמד אחר, תלמיד חכם עצום מעיר אחרת, שלימד אותו, והלימוד היה בבית של אבא של הרבי.
הרבי במשך השנים סיפר בהתוועדויות הרבה אנקדוטות מעניינות מהתקופות שלמד בחדר. זו רק דוגמא אחת שהרבי סיפר בתרש"מ. הרבי דיבר לגבי לימוד גמרא, שיש בו כללים איך ללמוד גמרא. הרבי אומר שמודפס בגמרא בסוף מסכת ברכות כללי התלמוד, איך צריך ללמוד גמרא. הרבי אומר שגם המלמדים שלו לא למדו איתו את כללי הלימוד. והרבי אומר שהוא גילה את כללי הלימוד לראשונה כשהגיע לידיו ש"ס וילנא, כמה וכמה שנים אחרי שכבר למד בעצמו. אז הוא גילה את כללי הש"ס. והרבי אומר: "כשעיינתי בהם, ראיתי שאלו לא הכללים שכתובים בתוך הגמרא, כללים מתי הלכה כמו זה בממוני ובאיסורים, לא. אלו כללים פשוט איך ללמוד. ולדאבוננו", אמר הרבי, "אז לא הקדישו לזה שימת לב מיוחדת". היום בישיבות מלמדים את הכללים האלה, פשוט איך ללמוד, אבל הוא אמר שגם המלמדים שלו לא לימדו אותו, והוא לבד גילה את זה אחר כך.
נמשיך הלאה, עדיין בתיאור השקידה העצומה של הרבי. מסופר שגם המלמד השני, מאז שהרבי נהיה בגיל בר מצווה, כבר אמר: אני גם לא מסוגל ללמד אותו. ואז המלמד הפך להיות האבא של הרבי, רבי לוי, שנהיה המלמד שלו. זה מה שמתארים כאן בקיצור: בהדרכת אביו, כבוד קדושת הרב הגאון, הרב החסיד המקובל מורנו הרב ר' לוי יצחק זכרונו לברכה, שהיה אב בית דין ביקטרינוסלב, ורוכש בשחר נעוריו ידיעה בכל חלקי התורה, מגלה ונסתר. כתוב כאן בקיצור על ההתמדה העצומה של הרבי בכל השנים האלה.
עכשיו יש כאן דילוג מתרנ"ט עד תרע"ח. לא מתואר כל מה שהיה בשנים שביניהם. בתרע"ח כתוב כאן: עומד לימין אביו, זאת אומרת, הרבי עזר וסייע לאבא שלו. אין כאן תיאור ארוך, אבל לדוגמא פעמיים לפחות בהתוועדויות, פעם בתשל"ב ופעם בתשל"ט, הרבי סיפר על עצמו ואמר שבהיותו בכור לאבא שלו, שהיה הרב הראשי ביקטרינוסלב, וגם בגלל ששלט בשפה הרוסית, היה צריך לעזור לאבא שלו, והרבה פעמים היה עושה עימותים עם היֶבסֶקציה, והרבי התמודד איתם ולא התפעל מהם, ופשוט עמד לימין אבא שלו לסייע לו בעבודת הרבנות. זה מה שמוזכר כאן.
עוד נקודה מוזכרת: ובארגון עזרה. הוא מסייע לו בין השאר בהנהגת הקהילה ובארגון עזרה לפליטי פולין המגיעים בהמוניהם ליקטרינוסלב עקב מלחמת העולם הראשונה. באו הרבה פליטים, והוא היה צריך לסייע בידם, ואבא של הרבי, בתור האבא, היה אחראי על כל מה שקורה, והרבי היה יד ימינו בעניין הזה.
הדבר הבא שמוזכר כאן זה תרפ"ב. כתוב: מבקר בישיבת תומכי תמימים בחרקוב, וכן בשנת תרפ"ד. מה היה באותן שנים שהרבי ביקר בחרקוב והיה בישיבת תומכי תמימים? כפי שמסופר, לרבי היה אח, שאחר כך נרצח בשואה, קראו לו ברל, שהיה צריך ללכת הרבה פעמים לרופאים. היו רופאים בחרקוב, והרבי היה נוסע ללוות את אחיו לרופאים. כשהרבי נסע איתו לחרקוב, היה מבקר בישיבת תומכי תמימים, והתמימים שלמדו בחרקוב מתארים שהרבי ואחיו היו מבקרים שם, ומדברים עם התלמידים בעניינים תורניים. אז מתואר כאן שביקר לפחות כמה פעמים, גם בתרפ"ב וגם בתרפ"ד.
הדבר הבא זה תרפ"ג. נוסע לבקר ברוסטוב. כפי שכבר סיפרנו בתולדות של הרבי הרש"ב, שהרבי הרש"ב עזב את ליובאוויטש ועבר לרוסטוב, והרבי הקודם. תרפ"ג, מדובר כאן בשלוש שנים אחרי ההסתלקות של הרבי הרש"ב. בתרפ"ג הרבי נסע לבקר ברוסטוב, ושם נפגש לראשונה עם כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ. יש יומן שכתב הרב חודוקוב, והוא מתאר מה הרבי סיפר לו: שהפעם הראשונה שביקר ופגש את הרבי הריי"צ הייתה בסוכות בתרפ"ג ברוסטוב, כמו שכתוב כאן ברוסטוב.
באותה שנה, זה לא מפורט כאן, אבל הרבי היה פעם נוספת ברוסטוב, וזה כבר היה לקראת השידוך של הרבי. כמו שמסופר שבקיץ של אותה שנה תרפ"ג, המשפחה של הרבי הריי"צ עצמה עזבה את רוסטוב, ונסעה למנוחה למקום שנקרא קיסלובודסק, והרבי הצטרף אחר כך לזמן מסוים למשפחה. גם לשם הרבי נסע, ומטרת הנסיעה הייתה הפגישה הראשונה עם המיועדת להיות הכלה, הרבנית חיה מושקה, למטרת שידוך. הרבי הריי"צ חזר משם לרוסטוב, והרבי חזר איתו יחד, אחרי שכבר נפגש עם הרבנית, ונשאר שם כמה ימים עם הרבי הקודם. זה היה בתרפ"ג ברוסטוב.
תרפ"ד נוסע ללנינגרד. הרבי נוסע ללנינגרד, שם נוכח בפעם הראשונה בהתוועדות כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ, שקירב אותו במיוחד. לגבי הנקודה הזו, שהפעם הראשונה שהרבי היה בהתוועדות של הרבי הריי"צ הייתה בתרפ"ד, יש קצת שינויים במה שכתוב כאן, כי כאן כתוב שהפעם הראשונה שהרבי היה בהתוועדות אצל הרבי הריי"צ הייתה בלנינגרד תרפ"ד. במקום אחר כתוב שזה היה אכן בתרפ"ד, אבל לא בלנינגרד אלא ברוסטוב, בהתוועדות של הרבי הריי"צ. אז לא ברור לגמרי מתי הייתה ההתוועדות הראשונה שהרבי היה אצל הרבי הריי"צ.
בתרפ"ד, שאנו נמצאים בה כרגע, כתוב שהרבי הריי"צ קירב במיוחד את הרבי, ויש כאן תוספת מעניינת: "כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ מכניסו בסוד ענייניו והנהגתו הציבורית". הרבי הריי"צ כבר הכניס את הרבי להיות מנהל של כל מיני עניינים שקשורים להנהגה. הוא מטיל עליו תפקידים מיוחדים בתחומים שונים, ומכל התיאורים יש כאן מילה אחת שהגדירו בה אותו, בין השאר, כשר ההשכלה שלו. הרבי הריי"צ כינה את הרבי "שר ההשכלה".
זה מופיע בזיכרונות שכתבה הרבנית חנה. שם מסופר שהיא אמרה שהרבי הריי"צ הכיר מיד במעלותיו של הרבי, ולא נתן לו לעזוב אותו, ואמר שהוא ממנה אותו לשר החינוך. ומסופר שהיה איזה פרופסור ברטשנקו, משהו כזה, שפנה לרבי הקודם וחיפש הסבר על הסמל של מגן דוד. הוא רצה לדעת על פי קבלה. אז הרבי הריי"צ אמר: יקרא לשר החינוך שלי, והוא ייתן לך הסבר. הוא קרא לרבי ואמר לו להגיע ללנינגרד. הרבי היה שם שלושה חודשים, וכתב חיבור מקיף של ביאורים על הנושא הזה של הצבע של מגן דוד.
סיום הקטע הזה של תרפ"ד כתוב: במיוחד עומד לימינו של הרבי הריי"צ, במלחמתו הקדושה לשמירה על בני ישראל ברוסיה הסובייטית. אין כאן פירוט בדיוק מה היה, אבל הרבי היה בתוך העניינים, ועשה כל מיני פעולות גלויות וחשאיות.
כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ מייעד אותו כחתן לבתו. בתרפ"ד נקבע שהרבי הוא החתן המיועד של הרבי הקודם. החתונה הייתה מאוחר יותר בתרפ"ט, כפי שמספר בהמשך, אבל כבר אז הוא מעמיד אותו לחתן. כאן הוא מוסיף נקודה מעניינת, למה באמת נקבע שהרבי יהיה החתן של הרבי הקודם, ומאיפה זה התחיל. הוא מביא שזה כהוראת אביו, הוראה של הרבי הרש"ב, כהוראת אביו כבוד קדושת אדמו"ר, שהכלה תהיה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקה עליה השלום. החסידים מספרים, למשל זה מופיע בספר לשמע אוזן של הרב דוכמן, ובהרבה מקומות, שהרבי הרש"ב אמר לרבנית שלו שביחס לנכדה הזו, חיה מושקה, צריך לחשוב על אחד מהבנים של רב לוי. זאת אומרת זה היה שנים קודם לכן, ובעקבות האמירה הזו אולי יצא השידוך, ברוך השם, שהרבי כחתן של הרבי הריי"צ.