אנחנו בשיעור הארבעים ושניים בשלשלת היחס - תולדות חייו של הרבי, חלק ב'. עצרנו בתיאור נסיעותיו של הרבי בילדותו, בקיץ, כמה פעמים ולמשך כמה שבועות, לשהות אצל סבו וסבתו, ששם טיפלו בו.
"לומד בשקידה עצומה ומצליח" התיעוד שבידינו על תקופה זו, כפי שסיפרנו בקטע הקודם, הוא שהמלמד של הרבי בילדותו היה החסיד ר' שניאור זלמן וילנקין, שאביו של הרבי ביקש ממנו לשמש כמלמד. תיאור נוסף הוא של אחד הילדים שלמדו יחד עם הרבי, החסיד ר' נחום גולדשמיד, שעלה לאחר מכן לארץ; בזיכרונותיו הוא מתאר את בניו של ר' לוי יצחק, שהיה להם טבע התמדה בלתי רגיל. הרבי היה רציני מאוד כל הזמן, ואילו האחים האחרים היו לעתים בשמחה יתרה. המלמד המשיך ללמד את הרבי עד גיל אחת עשרה בערך.
בגיל אחת עשרה אמר המלמד שאין הוא יכול עוד ללמד את הרבי, בטענה שכישרונותיו גדולים משלו. אז הביא אביו של הרבי מלמד אחר, תלמיד חכם עצום מעיר אחרת, והלימוד התקיים בבית אביו של הרבי.
במשך השנים סיפר הרבי בהתוועדויות אנקדוטות מעניינות רבות מתקופת לימודו ב"חדר". דוגמה אחת סיפר הרבי בתשמ"ה, בנוגע ללימוד גמרא ולכללים כיצד יש ללמוד גמרא. הרבי אומר שבסוף מסכת ברכות מודפסים כללי התלמוד, הרבי אמר שאף המלמדים שלו לא למדו עמו את כללי הלימוד; הוא גילה אותם לראשונה כשהגיע לידיו ש"ס וילנא, כמה וכמה שנים לאחר שכבר למד בעצמו. הרבי אמר שכשהוא עיין בהם, ראה שאין אלו הכללים הכתובים בתוך הגמרא - מתי הלכה כמי בממונות או באיסורים - אלא כללים כיצד ללמוד. ולדאבוננו, לא הקדישו לזה אז שימת לב מיוחד.
מסופר, שאף המלמד השני אמר, משהגיע הרבי לגיל בר מצווה, שאין הוא מסוגל ללמדו; ואז נעשה אביו של הרבי, רבי לוי יצחק, למלמדו. וזהו התיאור המובא כאן בקיצור: "בהדרכת אביו כ"ק הרה"ג הרה"ח המקובל מוהר"ר לוי יצחק ז"ל (אב"ד דיעקאטרינוסלב), ורוכש בשחר נעוריו ידיעה בכל חלקי התורה, נגלה ונסתר" - דברים קצרים על ההתמדה העצומה של הרבי בכל השנים הללו.
כאן ישנו דילוג מתרנ"ט עד "תרע"ח", ואין תיאור למה שאירע בשנים שביניהן. בתרע"ח כתוב "עומד לימין אביו" - כלומר, הרבי עזר וסייע לאביו. אין כאן תיאור ארוך, אך לפחות פעמיים בהתוועדויות, פעם בתשל"ב ופעם בתשל"ט, סיפר הרבי על עצמו, שבהיותו בכור לאביו שהיה הרב הראשי ביקטרינוסלב, ומאחר ששלט בשפה הרוסית, נדרש לסייע לאביו; פעמים רבות היה בעימותים עם היֶבסֶקציה, התמודד עמם ולא התפעל מהם, ופשוט עמד לימין אביו "ומסייע לו (בין השאר) בהנהגת הקהילה".
נקודה נוספת המוזכרת כאן: "ובאירגון עזרה" - הוא מסייע לאביו, בין השאר, בארגון עזרה "לפליטי פולין המגיעים בהמוניהם ליקטרינוסלב עקב מלחמת העולם הראשונה". פליטים רבים הגיעו והיה צורך לסייע בידם, ואביו של הרבי היה אחראי על כל הנעשה, והרבי היה יד ימינו בעניין זה.
"תרפ"ב - מבקר בישיבת תומכי תמימים בחארקאוו וכן בשנת תרפ"ד". מה אירע באותן שנים שבהן ביקר הרבי בחרקוב ובישיבת תומכי תמימים שם? כפי שמסופר, לרבי היה אח, ר' בערל, שנרצח לאחר מכן בשואה, שנזקק להגיע פעמים רבות לרופאים. הרופאים היו בחרקוב, והרבי היה נוסע ללוות את אחיו אליהם. בהיותו בחרקוב היה מבקר בישיבת תומכי תמימים, והתמימים שלמדו שם מתארים שהרבי ואחיו היו מבקרים בישיבה ומדברים עם התלמידים בעניינים תורניים. מתואר כאן שביקר כמה פעמים, גם בתרפ"ב וגם בתרפ"ד.
"תרפ"ג - נוסע לבקר ברוסטוב" כפי שסיפרנו כבר בתולדות הרבי הרש"ב, עזב הרבי הרש"ב את ליובאוויטש ועבר לרוסטוב, וכן הרבי הקודם. שנת תרפ"ג היא שלוש שנים לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב. באותה שנה נסע הרבי לבקר ברוסטוב, "שם נפגש לראשונה עם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ". ביומן שכתב הרב חדקוב מתואר מה שסיפר לו הרבי: שהפעם הראשונה שביקר ופגש את הרבי הריי"צ היתה בסוכות תרפ"ג ברוסטוב, כמו שכתוב כאן.
באותה שנה, אף שאין הדבר מפורט כאן, היה הרבי פעם נוספת ברוסטוב, וזה כבר היה לקראת השידוך. כמסופר, בקיץ אותה שנה, תרפ"ג, עזבה משפחת הרבי הריי"צ את רוסטוב ונסעה למנוחה למקום הנקרא קיסלובודסק, והרבי הצטרף אליה לזמן מסוים. מטרת הנסיעה היתה הפגישה הראשונה עם המיועדת להיות כלה, הרבנית חיה מושקא, לשם שידוך. הרבי הריי"צ חזר משם לרוסטוב, והרבי חזר עמו יחד, לאחר שכבר נפגש עם הרבנית, ונשאר שם כמה ימים עם הרבי הקודם.
"תרפ"ד - נוסע ללנינגרד שם נוכח בפעם הראשונה בהתוועדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, (שקירב אותו במיוחד)". בנקודה זו יש שינויים בין המקורות: כאן כתוב שההתוועדות הראשונה שבה נכח הרבי אצל הרבי הריי"צ היתה בלנינגרד בתרפ"ד, ואילו במקום אחר כתוב שאכן היה זה בתרפ"ד, אך לא בלנינגרד אלא ברוסטוב. אם כן, אין ברור לגמרי מתי היתה ההתוועדות הראשונה שבה נכח הרבי אצל הרבי הריי"צ.
בתרפ"ד, שבה אנו עומדים, כתוב שהרבי הריי"צ קירב את הרבי במיוחד, וישנה כאן תוספת מעניינת: "כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מכניסו בסוד עניניו והנהגתו הציבורית". הרבי הריי"צ כבר הכניס את הרבי לניהול עניינים שונים הקשורים בהנהגה, "ומטיל עליו תפקידים מיוחדים בתחומים שונים" - ובין הכינויים שהגדירו בהם את הרבי, כינה אותו הרבי הריי"צ "בהגדירו אותו בין השאר כ"שר ההשכלה" שלו".
הדבר מופיע בזיכרונות שכתבה הרבנית חנה. שם מסופר, שהרבי הריי"צ הכיר מיד במעלותיו של הרבי ולא הניח לו לעזוב אותו, ואמר שהוא ממנה אותו לשר החינוך. ומסופר, שהיה פרופסור בשם ברטשנקו, שפנה לרבי הקודם וביקש הסבר על סמל המגן דוד על פי קבלה. אמר לו הרבי הריי"צ: אקרא לשר החינוך שלי והוא ייתן לך הסבר. הוא קרא לרבי וביקשו להגיע ללנינגרד; הרבי שהה שם שלושה חודשים, וכתב חיבור מקיף של ביאורים בנושא זה של המגן דוד.
בסיום הקטע של תרפ"ד כתוב, שהרבי "עומד לימינו במיוחד במלחמתו הקדושה לשמירה על בני ישראל ברוסיא הסובייטית". אין כאן פירוט מדויק, אך הרבי היה בתוך העניינים ועשה פעולות שונות, גלויות וחשאיות.
"כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מועידד אותו כחתן לבתו" - בתרפ"ד נקבע שהרבי הוא החתן המיועד של הרבי הקודם. החתונה עצמה היתה מאוחר יותר, בתרפ"ט, כמסופר בהמשך, אך כבר אז מעמידו לחתן. וכאן מוסיף נקודה מעניינת, מדוע ומהיכן החל הדבר: "בהוראת אביו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע" - הוראה של הרבי הרש"ב - שהכלה תהיה "הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא (ע"ה ז"ל)". החסידים מספרים, וכך מופיע בספר "לשמע אוזן" של הרב דוכמן ובמקומות רבים, שהרבי הרש"ב אמר לרבנית שלו שביחס לנכדה זו, חיה מושקא, יש לחשוב על אחד מבניו של ר' לוי יצחק. הדברים נאמרו שנים קודם לכן, ובעקבות אמירה זו יצא השידוך של הרבי כחתנו של הרבי הריי"צ.