אנו בשיעור השלושים ושבעה בשלשלת היחס, בחלק השביעי לתולדות חייו של הרבי הריי"צ. הגענו לשנת "תש"ב".
כתוב: "מייסד ישיבת תומכי תמימים עם מכינות בעיר מאָנטרעאל, קאנאדא" - משפט קצר הכולל בתוכו היסטוריה שלמה.
כפי שכבר סיפרנו, החליט הרבי הריי"צ שלא ינוח ולא ישקוט עד שיציל את כל תלמידי תומכי תמימים שנשארו באירופה. הדבר היה בזמן המלחמה, בסכנת נפשות, ונעשו מאמצים עצומים לסייע להם לברוח מפולין לווינה. לאחר שהגיעו לווינה, החלו מאמצים רבים להשיג עבורם ויזות לארצות הברית, כדי להוציאם מן התופת - וגם זה היה סיפור שלם, עד שהצליחו להשיגן.
בחורף תש"א הצליחו שלושים ושישה תלמידים לצאת ליפן, ושם המתינו לוויזות. הוויזות היו בקונסוליה ברוסיה והיה צריך להעבירן ליפן, וגם זה היה סיפור שלם; התלמידים נותרו תקועים ביפן זמן רב בהמתנה. ולאחר שהגיעו הוויזות לידיהם, ביטלה אותן ארצות הברית, וממילא לא יכלו לנסוע לשם. גם יפן לא רצתה בהם, וגירשה אותם לשנגחאי שבסין.
בעוד קבוצת התלמידים תקועה בסין, הצליח הרבי הריי"צ, בהיותו בארצות הברית, באמצעות קשרים וכספים, להיעזר במבצע של שמונים ויזות שממשלת קנדה הסכימה לתת לתלמידי ישיבות שונות. מתוך אותן שמונים השיג הרבי הריי"צ תשע ויזות לקנדה עבור אותם בחורים בודדים שהצליחו לצאת, ואילו השאר נותרו תקועים בשנגחאי זמן רב.
הם הגיעו למונטריאול בב' חשוון תש"ב, ובאותו יום עצמו נפתחה שם ישיבת תומכי תמימים. הרבי הריי"צ שלח לשם את המשפיע הרב שמואל לויטין, שיסייע להם בייסוד הישיבה בראשית דרכה, והלה שהה במונטריאול כחודש ימים וסידר את העניינים. במשך הזמן גדלה הישיבה והתפתחה, ונוספה לה ישיבה קטנה - וזהו שכתוב "עם מכינות", מכינה לישיבה. ומדוע דווקא במונטריאול? משום שזה היה המקום היחיד שאליו הצליחו להעביר את הניצולים.
דבר נוסף שנכתב על שנת תש"ב: "מייסד מרכז לענייני חינוך". הרבי הריי"צ הקים מרכז בשם "מרכז ישיבות תומכי תמימים", שכלל את רשת ישיבות אחי תמימים ואת רשת חדרי תורה, ובראשו עמד חתנו המבוגר של הרבי הקודם, רבי שמריהו גוראריה - הרש"ג.
נוסף על מרכז זה ייסד הרבי הריי"צ את ה"מרכז לענייני חינוך", שבראשו העמיד את הרבי שלנו, חתנו הצעיר יותר. מה הייתה מטרתו של מוסד זה? להתעסק בכל ענייני החינוך של בני ובנות ישראל, מלבד הישיבות והחדרים - ועבודה רבה יש בהתעסקות בחינוכו של עם ישראל. בסוף ה"היום-יום", ובעוד מקומות, מודפסת רשימת התוכנית והמטרות של מרכז זה: חמישה עשר סעיפים שונים שבהם עוסק המרכז לענייני חינוך, בתחומים הקשורים לחיזוק היהדות בעם ישראל.
עוד כתוב: "מייסד ישיבת אחי תמימים בעיר נוארק, וואוסטער ופיטסבורג". ישיבות אלו הוקמו בערי השדה שבארצות הברית, ובכל מקום נקראו בשם "אחי תמימים". וזה סדר הקמתן:
פיטסבורג: הישיבה הראשונה, שהוקמה בחורף תש"ב, ממש בתחילת השנה, בחודש כסלו. הרבי הריי"צ שלח לשם את התלמיד הרב מרדכי אלטיין, כדי לעורר את החסידים ואת הצעירים, והוא הצליח לייסד שם ישיבה. לא היה זה קל כלל, בעיר ששומרי המצוות בה היו מעטים ביותר; מעולם לא ראו אנשים כיצד נראית ישיבה - כל ארצות הברית לא ידעה אז כיצד נראית ישיבה.
נוארק: לשם שלח הרבי הריי"צ את החסיד והתלמיד הרב שלום בער גורדון, שעמד בראש הישיבה.
ווסטר: בטבת תש"ב. את הישיבה ניהל בתקופה הראשונה החסיד רבי אברהם הכט, ובהמשך שלח הרבי הריי"צ לשם את אחיו, הרב משה יצחק הכט, שנשאר שם שליח קבוע.
עוד נכתב על אותה שנה: "מייסד הוצאת ספרים קרני הוד תורה - קהת - ליובאוויטש". וכדי שתהיה ההבנה שלמה, נראה גם את שנת תש"ג, שעליה נכתב: "מייסד "ספריה אוצר החסידים ליובאוויטש".
מהו ההבדל בין שני המוסדות הללו?
כמעט בכל ספר חב"די נראים שני המוסדות משולבים יחד: בכותרת מופיע "ספריית אוצר החסידים ליובאוויטש", או שנכתב שהספר יצא לאור על ידי אוצר החסידים, ובאמצע מופיעה חותמת קה"ת. כך למעלה וכך למטה - ומהו אפוא ההבדל ביניהם?
ההבדל, כפי שראיתי אצל מי שעושה אבחנה זו: הוצאת הספרים קה"ת - "קרני הוד תורה", ודרך אגב, כפי שכבר הזכרנו, קה"ת היא גם השנה שבה נולד אדמו"ר הזקן - עניינה להוציא לאור ספרים, בנגלה ובחסידות, מכל הסוגים, ואין נפקא מינה מיהו המחבר, אלא כל יהודי המחבר ספר. זהו מרכז הנקרא "הוצאת ספרים", מקום המוציא לאור ספרי תורה וספרי יהדות, בנגלה ובחסידות, מכל העולם. זהו הארגון הראשון שהקים הרבי הריי"צ.
המרכז השני, שהוקם לאחר מכן, עניינו אחר: "ספריית אוצר החסידים" - ספרים שחוברו על ידי רבותינו נשיאינו או על ידי החסידים. אין זו רק הוצאה לאור של ספרים מוכנים, אלא ספרייה שעניינה לערוך ספרים ולחברם. יש מערכת "אוצר החסידים", העובדת על הכנת הספרים, ויש הוצאת ספרים שעניינה הדפסתם. אלו שני ארגונים שונים, ואף שבפועל תפקידיהם משולבים מאוד זה בזה - שני תפקידים הם.
שלושת המוסדות שהקים הרבי הקודם והעמיד בראשם את הרבי, ושלמדנו על שלושתם: "מחנה ישראל", "מרכז לענייני חינוך" ו"קה"ת". ובמשך השנים מתש"ג עד תש"ה, בתנאים ששררו באותן שנים, הודפסו ויצאו לאור עשרות ספרים וחוברות שונים על ידי הוצאת הספרים "קה"ת" ועל ידי "ספריית אוצר החסידים".