אנו בשיעור השלושים וארבעה בשלשלת היחס - החלק הרביעי מתולדותיו של אדמו"ר הריי"צ. בחלק הקודם התחלנו בתיאור שנת תרפ"ז, וקראנו שבה ייסד את הישיבות בבוכרה, ומכאן נמשיך הלאה.
"ט"ו סיון נאסר במאסר שפאלערנא". על כל פרשת המאסר קיימת רשימה מפורטת ביותר, שכן הרבי הריי"צ בעצמו כתב יומן מפורט של כל פרשות המאסר. המאסר החל ביום שלישי י"ד סיוון, אור לט"ו, בשעה שתים עשרה וחצות הלילה, לאחר שסיים הרבי לקבל חסידים ליחידות. כאן נכתב בקיצור שהיה זה בט"ו סיוון, ולמאסר קראו "שפלרנה".
"ד' תמוז נשלח לעיר מקלטו קאסטראמא". כאן יש להעיר, שלכאורה צריך להיות כתוב ג' תמוז, שהוא היום שבו נשלח. לאחר הלחץ שהופעל עליהם - שכן ביקשו לגזור עליו גזר דין של היפך החיים, אלא שכבר היה לחץ לשחררו - רצו לשלחו בראש חודש תמוז, ל' סיוון, א' דראש חודש תמוז, יום חמישי, באותו יום עצמו מבית הכלא אל הגלות לשלוש שנים.
שאל אותם הרבי מתי יגיע לקסטרמה, לעיר מקלטו, והשיבו לו שיגיע בשבת. אמר להם הרבי: "בשבת לא אסע בשום אופן, אלא אם תוציאו אותי מכאן בכוח". והרי כל רגע נוסף שם היה בגדר סכנת חיים, אלא שהרבי הבין כי הם מתכננים את כל המהלך כדי לגרום לו לנסוע בשבת, ולכן עמד על כך שבשבת אינו נוסע. לבסוף נכנעו ושלחוהו ביום ראשון, ג' תמוז. עקרונית נשלח לשלוש שנים.
אך מה היה בהמשך? "י"ב תמוז נתבשר אשר חופשה ניתנה לו". בהיותו בקסטרמה היה הסדר, שאחת לשבוע היה עליו להתייצב במשרדי הגפ"או ולהראות נוכחות, שלא ברח מן העיר. ביום שלישי י"ב תמוז - שהוא גם יום הולדתו של הרבי הקודם - התייצב במשרדי הגפ"או בקסטרמה, יחד עם החסיד רבי אליהו חיים אלטהויז שהתלווה אליו.
אמר לו הפקיד שישב שם: "אני שמח להיות הראשון שמבשר לך שקיבלנו פקודה לשחררך לגמרי" - שכן כל העת נמשכו הלחץ והשתדלנות בעולם. באותו רגע, כמתואר שם, היה החסיד רבי אליהו חיים אלטהויז בהלם ואיבד את עשתונותיו, והרבי נצרך להרגיעו. אולם מאחר שבאותו יום שלישי חל בעיר קסטרמה חג של הגויים, לא היה יכול לקבל את תעודת השחרור באותו יום, וקיבלה למחרת, ביום רביעי י"ג תמוז. זהו שכתוב כאן בהמשך, ש"בי"ג תמוז יצא לחירות" - שכן למחרת קיבל בפועל ממש את תעודת השחרור.
לימים, בשנת תש"ה כמדומה, דיבר הרבי הקודם על המאסר ועל הגאולה, ובאותה שיחה אמר על תשעה עשר הימים שישב במאסר: "על עצמי לא חשבתי כלל. ידעתי שאינני בודד - יש לי אבא, יש לי סבא, יש לי סב-סבא" - דהיינו כל רבותינו זכרונם - "על עצמי לא חשבתי כלל ולא דאגתי כלל". כך העיד הרבי הקודם על עצמו על הימים שישב במאסר, מט"ו סיוון עד ג' תמוז.
קודם שנלקח למאסר התגורר הרבי בלנינגרד, ומיד כשיצא לחירות שב לעירו. אלא שבמשרדי הגפ"או שבעיר שררה מרירות רבה על שלא עלה הדבר בידם, ועל שהלחץ העולמי הביא לשחרורו, והיה חשש גדול שיחפשו מיד נקמה ועילה להשיבו למאסר.
מתוך לחץ זה הובן שאין מוצא, ועל הרבי לעזוב את לנינגרד. ואז, כפי שכתוב כאן, "ומטעם הרשות העתיק מושבו למושבה מלאחאווקא". מלחובקה היא כפר במרחק נסיעה של כחצי שעה ממוסקבה, ושם עבר להתגורר, "סמוך למאסקווא", כדי שיהיו עליו פחות עיניים.
מאידך, ברור היה שעל הרבי לצאת מרוסיה במהירות האפשרית, שכן שהותו שם הייתה מסוכנת תמיד, מפני שראו בו מהפכן הנלחם בממשלה. לפיכך נעשתה שתדלנות גדולה מאוד, לכל אורך המאסר, ברוסיה, בלטביה ובריגה, אצל אנשי ממשל וקשרים שונים; תיאור נרחב של הדברים אפשר לראות ברשימות המודפסות בספר התולדות.
בתחילה ניתן אישור עקרוני, שהם מוכנים שהרבי יצא מרוסיה, אך בתנאי שכל המשפחה - אשתו, הבנות ואמו - יישארו ברוסיה כבני ערובה, שלא יעורר מחוץ לרוסיה מהפכות נגד השלטון. הרבי לא הסכים לכך, ולבסוף הועיל הלחץ והסכימו לשחרר את כולם.
לאחר מכן היה סיפור שלם סביב רצונו להוציא מרוסיה גם את כל רהיטיו וספריו - אף זה תהליך שלם על פי חוק, שיש מי שצריך לאשר את הוצאת הספרים. בסופו של דבר הועיל הלחץ, וכפי שכתוב כאן, "באסרו חג של סוכות נוסע מרוסיא".
קודם לכן, בחג הסוכות ובשמחת תורה של אותה שנה, תרפ"ח, נערכה הפרידה הרשמית מן החסידים בהתוועדות של שמחת תורה. ישבו באולם גדול, ובו הצטרפו כמה מאות חסידים, והרבי דיבר לפניהם דברי חיזוק ועידוד ואמר להם: "בסך הכול אני מעתיק ממקום למקום, אך אין אנו נפרדים - עוד נתראה בהמשך".
ובפועל, באסרו חג יצא עם כל המשפחה: אמו הרבנית, הבנות, עוד שישה חסידים, וארבעה קרונות מלאים ברהיטיו ובספריו - את כל אלה נתנו לו להוציא. גם הרבי הצטרף אליו ויצא עמו, ובתחילה לחצו שלא ייצא, ואמר להם: "זהו חתני" - שכן הרבי היה אז כבר חתן בתו. אמרו לו: "חתן? מצא לך חתן אחר מחוץ לארץ". השיב להם: "חתן כזה לא אמצא בשום מקום". זה היה הלחץ, ולבסוף הסכימו להכול.
נעיין בשורה נוספת: הוא נוסע מרוסיה "ומתיישב בריגא - לטביא". הגיע לריגה שבלטביה, ו"מייסד שם ישיבה". מסופר, שכשהגיע הרבי לריגה שאלוהו פעם החסידים שם: "כיצד אתה מרגיש עתה, לאחר כל שעברת בחצי השנה האחרונה - כל המעשים, הלחץ וסכנת החיים?". השיב להם הרבי: "אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד רגע אחד של ייסורים בעתיד - לא אקנה; אך אם יציע מישהו לקנות ממני במיליארד רגע אחד מן הייסורים שהיו לי - לא אמכור".